השאיפה שלנו להצטיין בהכל מבורכת אם היא מדרבנת אותנו למצות את היכולת שלנו , להתקדם ולהתפתח , להרגיש סיפוק ומשמעות.
אבל , אם השאיפה הזו להצטיין הופכת להיות מטרה בפני עצמה, היא תוקעת אותנו יותר מאשר היא מקדמת אותנו.
השאיפה למושלמות משאירה אותנו מאחור.
אנחנו פוגשים סביבנו כל יום סיפורי הצלחה אבל איננו מודעים באמת לדרך בה הושגה ההצלחה.
להשקעה ולכישלונות שחוו בדרך.
מאחורי כל הישג יש מאמץ רב ולא מעט מהמורות שאנחנו לא מודעים אליהן.
אחת הסיבות הכי שכיחות לעמידה במקום היא פרפקציוניסטיות.
אני אמנע מהתנסויות חדשות ולא מוכרות , אעדיף להישאר במקום המוכר והנוח ולא אקח סיכונים שאולי יחשפו אותי לאפשרות של אי הצלחה.