"אני מגיעה לסטודיו של אלכסנדרה בכל שבוע לשיעור ציור, ואני ממש מחכה לשיעור הזה.
ציירתי קצת בעבר, אבל אצל אלכסנדרה השיעורים יותר מובנים, לפי השיטה של פיתוח מח ימין, וההצלחות נראות ומורגשות משיעור לשיעור. אני לומדת להסתכל על כל המכלול של הציור ולהביע את עצמי בתהליך.

מרוכזת. ברקע מתנגנים השירים של הקרפנטרס שאני כל כך אוהבת, ומזכירים
נשכחות ונוסטלגיה מכיתה ט' .
שוכחת את כל מה שקורה בחוץ. את המשימות שיש לי לעשות. את התלמידים
שיגיעו בערב. את הילדים, כן, אפילו אותם.
ופתאום באמצע אני חצי צועקת/אומרת : "אני כל כך נהנית להיות כאן מנותקת
מהכל שם בחוץ. כזה כיף"
זו השעה וחצי בשבוע שמוקדשת לי. רק לי.
ואני רוצה שהזמן יעצור. או לפחות שילך לאט יותר.
זה הזמן שאני לומדת להסתכל על העולם בדרך חדשה ולא מוכרת.
מסתכלת לא רק על מה שנמצא מולי אלא בעיקר על החלקים הריקים בין
החפצים שמולי.
לומדת לראות איך כל חפץ מונח ביחס לזה שלידו, איזה בהיר ואיזה כהה יותר
ואיך לבטא בעפרון תלת מימד עם אור וצל.
זו השעה וחצי שלי, שעה וחצי שבה אני לומדת לצייר.
זמן של ריכוז והתמקדות במה שקורה עכשיו ומה שנמצא מולי.
וזו חוויה בלתי רגילה. גם ההתנתקות הזו וגם הריכוז הזה ובעיקר לגלות מה אני
יכולה, לגלות בעצם שאני יכולה. יכולה לצייר. יכולה ללמוד את זה.
שעה וחצי קצרות מדי של כיף אדיר. של סיפוק. של התרגשות.
אני לא רוצה שהזמן יעבור.
אבל הזמן חולף במהירות. כמו תמיד. ואולי בעיקר כשנהנית כל כך.
הרבה זמן חלמתי על זה. עד שהחלטתי שאין לי מה לחכות למתי שיהיה לי יותר
זמן כי מן הסתם זה לא יקרה.
חושבת שאולי גם היו חששות שעיכבו אותי ומנעו ממני להגיע לזה.
לא ממש יודעת.
עד שהחלטתי וקפצתי למים בלי לחשוב יותר מדי.
החלטתי להפסיק לחלום ופשוט לעשות.
וכמובן תודה ענקית ל Lazovski Alexandra שמדריכה אותי ומלווה אותי צעד
צעד בתהליך המרגש הזה.

יש שני מצבי חשיבה שונים במוח האנושי: אחד מילולי, אנליטי והשני חזותי הבחנתי. שניהם משפיעים על הדרך בה אנו רואים ומבינים את המציאות. האונה השמאלית היא "אלופה" בניתוח מצבים, בביקורת עצמית והסקת מסקנות. השניה, הימנית, היא ויזואלית, זורמת עם החיים.. אסוציאטיבית, יצרית ויצירתית.