חברי היקרים
אנו עומדים בפתחה של שנה רבת אתגרים במערכות הציבוריות המשפיעות בהכרח גם על המערכת החינוכית.
החדשות המושמעות ברדיו, המוקרנות מעל כל המסכים, החודרות בזמן אמת דרך כל מדיה דיגיטאלית, מחייבות אותנו להיות ערניים ומגיבים למשמעויות הנוגעות לחינוך בכלל ולחינוך באחריותנו ברשות המקומית עליה אנחנו מופקדים בפרט.
ההתלבטות לפעמים קשה ואפילו קשה מאד בין "להיות ראש קטן" לתת לדברים לעבור, לחכות לימים טובים יותר, לבין לנקוט עמדה ערכית, שהיא מהותו של החינוך, ואינה לפעמים פופולרית, שהיא כמעט תמיד מעוררת מחלוקת, שהיא מזמינה ויכוח, דיון, ליבון.
עמדה שאינה תמיד נוחה כי היא מחייבת אותנו להבחין הבחנה ברורה בין טוב לרע, בין נכון ללא נכון, בין הראוי לבין מה שאיננו ראוי.
ולכן,
דווקא עכשיו,
ביחוד עכשיו
יותר מתמיד עכשיו,
אנחנו, מנהיגי המערכת ברשויות המקומיות חייבים לעמוד בסחף הלפעמים קשה של הערכים ולהשמיע קולנו.
עלינו לעודד ולגבות את עובדי המערכת כשהם משמיעים את קולם גם אם איננו מסכימים אתם, כי זה "לא חכמה" כשמסכימים(כפי שהילדים מתבטאים).
עלינו להקשיב היטב לתת הזרמים בחברה הישראלית,
בחברה שלנו ואצלנו - כדי לזהות -
חוסר סובלנות,
לזהות אפליה,
לאתר חולשה ורפיון מוסרי ואתי - ולהגיב.
אסור לנו להתמהמה,
אסור לנו להמתין עד יעבור זעם,
אסור לנו לקוות שמישהו יעשה זאת במקומנו.
אני יודע איזו עבודה מפוארת, קשה לפעמים, מסובכת ומורכבת עשיתם במהלך חודשי הקיץ הלוהטים.
אני יודע ומודע לקשיים שבביצוע החלטות סותרות .
אני מכיר איך המערכת מופתעת כל שנה מחדש לגלות שיש צורך בעוד כיתות לחינוך המיוחד וכן גם ל....סייעות, סייעת רפואית, אופן העסקתן, קווי הסעה שלא אושרו, מאבטחים ועוד.
אני מכיר את ההתרוצצות בין האגפים והמחלקות השונים במשרד החינוך ובמשרדים ממשלתיים אחרים ואפילו במשרדים אצלנו ברשות המקומית, את הצורך בקבלת תשובות ברורות וחד משמעיות המתעכבות לפעמים, לא משום שהמשיבים הם אנשים רעים שאינם יודעים או אינם רוצים לספק את התשובות, אלא משום שגם להם אין עדיין תשובות.
יכולתי להוסיף ולמנות ולתאר את העבודה שאנו עושים, אבל כולם מכירים אותה ולכל אחד יש להוסיף עוד ועוד דוגמאות של קשיים ומהמורות שיש לדלג עליהן.
אבל......
בלילה שבין ה-31 לאוגוסט לבין האחד בספטמבר, כאילו במטה קסמים, קורה הנס המיוחל ....
בתי הספר משופצים, מסוידים, מקושטים, המשרות מאוישות, ההסעות מאורגנות, הילדות והילדים נרגשים וכן... גם המורות והמורים, וההורים... הם יודעים שיש על מי לסמוך,
כי את "הנס "הזה אתם עשיתם !
כל אחת ואחד מכם בישוב שלו, בדרכי העבודה שגובשו ובהתנהלות מקצועית ועקבית.
הפעם מחיאות הכפיים באות מהבמה,
ממני אליכם!
יישר כוח.