תמיד אהבתי ממתקים

כשהייתי בת שלוש וראיתי שלג,

קראתי בשמחה "סוכר, סוכר".

בכיתה א' היה לי ספר עם ציור של

בן-בת-בן-בת עומדים בשורה ארוכה –

אני הייתי מסתכלת על הציור ואומרת:

"וופל, גלידה, וופל, גלידה, וופל, גלידה".

כיום המשחק האהוב עליי הוא קנדי קראש....

תמיד הייתי עם קצת עודף משקל.

כשחיפשתי מה ללמוד באוניברסיטה

ועלתה האופציה של תזונה

קיוויתי שאוכל ללמוד איך לרזות.

בימי חיי עשיתי 5 דיאטות,

בכולם ירדתי יפה מאד,

אבל אחרי חצי שנה עליתי שוב במשקל.

התחלתי לאבד אמונה שאני יכולה לרזות,

האמנתי בכל ליבי שאני אוהבת אוכל ולכן אני שמנה.

סיימתי לימודים,

התחלתי לעבוד בבית חולים כדיאטנית,

שם עיקר העבודה היא לעודד אנשים לאכול, 

התחתנתי, נולדו לי 3 ילדים מקסימים

ואני ממשיכה להשמין.

התחלתי תואר שני בתזונה,

קיוויתי שאולי הפעם אגלה את הסוד.

לקחתי קורס שניסה לשכנע אותי

לקבל את עצמי כמו שאני....

ניסיתי, בחיי שניסיתי.

ואז לקחתי קורס

בו שמעתי את השיעור ששינה את חיי.

הסיפור קצת ארוך אבל בקיצור המסר היה:

"תעשי, פשוט תעשי,

את לא צריכה להאמין כדי לעשות,

רק לעשות."

בעקבות שיעור זה נרשמתי לסדנא

בה התזונה היא ללא סוכר וללא גלוטן.

כמובן שלא האמנתי בזה.

הרי אם נמנעים מאוכל מסויים

אחרי זה רק רוצים ממנו עוד ועוד,

ומה רע בגלוטן? מה זה השטויות האלו?

אבל החלטתי שאני מנסה הפעם

ועושה בדיוק מה שאומרים לי.

לא אשכח את הימים לפני הסדנא,

את הלחץ והדאגה, איך אסתדר?

זללתי עוגיות בטירוף.  

התחלתי את הסדנא.

גיליתי שזה בכלל לא קשה והכל בראש.

התחלתי להרגיש שהבגדים מתרופפים.

לאחר מספר שבועות,

הבנתי שאוכל זה לא הדבר היחיד.

יש פה משהו רגשי שצריך לעבוד עליו.

פניתי לדיאטנית שהיא פסיכותרפיסטית

והתחלתי לבוא אליה ולקלף מעליי שכבות.

למדתי שהגוף מדבר אליי.

פתאום הציעו לי תפקיד בעבודה

שהיה מחוץ למעגל התודעה שלי.

עזבתי את העבודה בבית חולים

בסה"כ רזיתי כ-15 ק"ג.

הקפתי ואני מקיפה את עצמי

בחומרים של העצמה, קשיבות, שמחה, אהבה.

אני כל יום לומדת ומתפתחת והמשקל נשאר יציב.

מי שיראה אותי יכול להגיד

"היא בכלל לא רזה"

וזה נכון.

אבל ההתנהלות שלי היא אחרת לגמרי.

אני בוחרת במזון שטוב לי,

אני אוכלת בכמויות שמתאימות לי,

אני נהנית מהאוכל והאוכל לא מנהל אותי.

השאלה שמכוונת אותי היא:

"האם אני באמת רעבה עכשיו,

ואם כן, לֶמה אני רעבה?".

אין לי נקיפות מצפון ואין סבל סביב האכילה,

רק הנאה בריאה.

החיים השתנו לי ואני היום מאמינה

שאני יכולה בכל תחום – כולל בתחום האוכל.

ואם אני יכולה גם את יכולה.

כל השחרור הזה וההשקעה בעצמי,

הובילו אותי לשאיפה ולרצון

להעביר את זה הלאה,

אבל בצורה מכבדת ומכילה ולא בצורה שיפוטית.

הניסיון שלי כדיאטנית לימד אותי

שאנשים הם שונים ומה שמתאים לי

לאו דווקא מתאים לאחר.

זו אחת הסיבות שדנה ואני משתפות פעולה.

בעקבות השינויים שעברתי

אני מאמינה היום שהכל אפשרי בשבילי

ובשביל מי שרוצה לעשות שינוי בחייה

ובשביל זה בדיוק אני כאן.