חודש המודעות לסרטן השד, השחלה וצוואר הרחם.

4.6.25. תאריך שאני כנראה לא אשכח לעולם.
זה היה בוקר רגיל, התלבשתי לעבודה ובמקרה הרגשתי גוש בשד.
אני זוכרת שעמדתי מול המראה והדמעות פשוט לא הפסיקו לזלוג. משהו בתוכי פשוט ידע.

הרמתי טלפון לחברה והמשפט הראשון שאמרתי לה היה: “יש לי גוש. יש לי סרטן.”
שלוש שעות אחרי כבר הייתי אצל כירורג שד.
משהו שלא כל כך אופייני לי. אני חיה כבר שנים עם מחלה כרונית, רגילה לכאבים, ולצערי גם הייתי רגילה לשים את הבריאות שלי די בסוף הרשימה. העבודה לפניי, אנשים אחרים לפניי, תמיד היה משהו יותר דחוף ממני.

אבל באותו בוקר לא דחיתי.

הייתי בדיוק רגע אחרי שחגגתי 40,
לפני גיל בדיקות הסקר השגרתיות, ולא נהגתי לבדוק את עצמי באופן קבוע.
הגוש הזה התגלה ממש במקרה.

מיד התחלתי חודש של בדיקות. אולטרסאונד, ממוגרפיה, ביופסיות, MRI, PET-CT ועוד.

ב־29.6.25 קיבלתי את התשובה.

סרטן שד הורמונלי עם קצב גידול אגרסיבי.
לימים, בבדיקות חוזרות ונוספות גיליתי שגם בלוטות הלימפה נגועות.

אני לא אייפה את הרגע הזה. נפלתי למקום מאוד שחור. פחדתי, בכיתי ולא הצלחתי לראות קדימה. גם כשיש את המחשבות, התחושות האלה בבטן, שום דבר לא באמת מכין אותך לרגע שבו נותנים לפחד שלך שם. הרגע הזה שבו החיים מקבלים תפנית, הרגע בו החיים פשוט משתנים ברגע.

כשהתחילה להיבנות תוכנית הטיפול, משהו בי השתנה. הבנתי שאני הולכת לעשות כל מה שצריך כדי לטפל בעצמי, הייתי מאוד משימתית.
עברתי כימותרפיה, ניתוח והקרנות.
הכימותרפיה לא הייתה פשוטה, עייפות וחולשה, נימולים, כאבי שרירים ומפרקים, ועוד שלל תופעות לוואי נוספות.

אחד הדברים הקשים בתהליך הזה הוא לא רק מה שקורה לך פיזית, אלא גם מה שקורה לתחושת הנשיות שלך. הגוף משתנה, המראה משתנה, התחושה משתנה.
השיער נשר, אחריו גם הריסים והגבות,
ואת מסתכלת במראה וצריכה להתרגל מחדש לאישה החדשה הזאת שאת רואה, האישה שהפכת להיות.

דווקא שם קיבלתי החלטה לעשות כל מה שאני יכולה כדי להמשיך להרגיש אני. לעשות כל מה שאני יכולה כדי לאהוב אותי החדשה, לעשות כל מה שאני יכולה כדי לנצל את ההזדמנות הזאת שניתנה לי, ההזדמנות לטפל בעצמי, להחלים ולחיות.

לאורך הכימותרפיה היה חשוב לי לא להפסיק לעבוד, היו ימים שסיימתי טיפול והלכתי הביתה לנוח, היו ימים שהמשכתי לעבודה.
התאמנתי, עשיתי אימוני כוח, פילאטיס והליכות. התלבשתי, התאפרתי, יצאתי והמשכתי בשגרה ככל שיכולתי.
לא הייתי חזקה בכל רגע והיו גם לא מעט נפילות, אבל בכל פעם שנפלתי, זכרתי שניתנה לי הזדמנות, הזדמנות להיות פה, הזדמנות לשנות.
הדרך הזו הייתה חשובה לי גם עבור זוהר, הבת שלי, שאמנם ראתה אותי לא מעט נשברת, אבל לצד זה חוותה אמא שתמיד קמה, לא מוותרת ומתפקדת.
בדצמבר סיימתי את הכימותרפיה, בינואר עברתי ניתוח כריתה חלקית ובהמשך 20 הקרנות שהסתיימו באפריל 2026.
סוף סוף נשמתי קצת לרווחה, חשבתי שאפשר לשים חלק מהפרק הזה מאחורי.
ואז הגיע טלפון נוסף…
בתחילת הדרך עברתי בדיקה גנטית למוטציות השכיחות והיא יצאה תקינה. בגלל מקרי סרטן במשפחה המליצו לי לעשות בדיקה מורחבת, ואני איכשהו דווקא התמהמהתי איתה. הייתי בטוחה שגם היא תצא תקינה. בסוף עשיתי אותה, ממש בידיעה רק לסמן וי.
שיחת הטלפון הייתה מהמכון הגנטי ובה התבשרתי שאני נשאית BRCA2.
בעקבות הגילוי נכנסתי שוב לסדרת בדיקות והחלטות, וביוני 2026 עברתי ניתוח נוסף להסרת הרחם, השחלות והחצוצרות.

גם היום הדרך שלי לא הסתיימה.
יש לפניי עוד שנים של טיפול תרופתי ומעקבים, והגוף שלי עדיין מתמודד עם ההשלכות של כל מה שעבר ועובר, גלי חום, כאבי מפרקים, נדודי שינה, שינויים במצב הרוח ותופעות נוספות,
אבל מבחינתי זה לא הופך את הסיפור שלי לסיפור עצוב. הסיפור שלי הוא סיפור טוב, כי אני כאן.
אני עובדת, מתאמנת, יוצאת, צוחקת, נהנית, מתכננת ועושה. והשנה הזאת, לצד כל מה שלקחה ממני, גם לימדה אותי משהו שלא ידעתי לעשות מספיק קודם: לראות אותי.
פעם העבודה הייתה לפניי, אנשים אחרים היו לפניי, תמיד היה משהו חשוב או דחוף יותר. היום אני הרבה יותר בוחרת במה שעושה לי טוב. אני פחות מתעכבת על דברים שלא באמת שווים את הזמן שלי, יותר יוצאת, יותר נהנית, יותר חווה ובעיקר הרבה יותר מקשיבה לעצמי ולמה שאני צריכה.
אחד הדברים שעזרו לי מאוד בדרך היה הספר איך לגדל שמחת חיים של יאנה דרום, שקיבלתי מחברים יקרים מהעבודה. הוא הפך בשבילי לעוגן. גם היום, כשאני מרגישה שאני קצת מתחילה לשקוע, מספיק לי לפעמים לפתוח אותו ולקרוא כמה שורות כדי להזכיר לעצמי שוב איפה אני רוצה להיות.
המסר שלי בחודש המודעות לסרטן השד,
אל תחכו. אני גיליתי ממש במקרה, אל תחכו שהחיים יפתיעו אתכם, תבדקו כל הזמן, תרגישו.
תכירו את הגוף שלכם. שימו לב לשינויים, ואם משהו מרגיש אחרת או לא בסדר, אל תדחו.
לכו להיבדק. גם אם אתם צעירים, גם אם אתם עסוקים, גם אם נדמה לכם שזה בטח שום דבר.
כי גילוי מוקדם הוא לא רק סיסמה ששומעים בחודש המודעות.
גילוי מוקדם נותן הזדמנות. הזדמנות לטפל, לפעול, לעשות, להמשיך להיות, גילוי מוקדם הוא ההזדמנות, הזדמנות לחיים.

רק בריאות לכולנו 🙏