משולחנה של רוחמה- ראש האולפנההנה אנו בפתחו של אביב שהגיע והנהו כאן.
עברנו בחודשים האחרונים תקופה עמוסת עשייה ומשמעות ביותר ממרחב אחד. ישבנו ורכשנו דעת וידע, למדנו והרחבנו מאגרי תורה ורוח, הרמנו מפעלים חברתיים בכיתות בשכבות ובאולפנה כולה.
בתוך כל ההיערכות לקראת חג הפסח, שוב נכנסנו למצב לחימה וחירום והשתדלנו להמשיך ולייצב שגרת חירום קשובה של קשר,למידה וחיברות.
עוד מעט פסח, זמן חירותנו.
כבר עברנו, בשנים האחרונות פסחים שבהם הדיבור על ה'חירות' היה כפול בשעבוד המציאות ועדיין, ידענו לרומם את 'זמן חירותנו'.
גם השנה, בתוך שאגת הארי, בין התרעות לאזעקות, יבוא לנו פסח וידרוש מאיתנו לעמול בחירותנו.
נעצור להתבונן יחד במושג היסודי כל כך שאנו נושאים בלבנו כל יום ומבקשים לטפח גם אצלנו, בשיח נו"ח: החירות.
כיצד רואה אדם עצמו "בן חורין" ומהו הפירוש המעשי של היותו כזה?
לעיתים אנו מערבבים בין "חירויות".
הראשונה, חירות פשוטה, מפתה, כזו המבקשת “לעשות מה שמתחשק לי”. עניינה התמידי הוא "הבחירה". השניה, עמוקה יותר ומתנשאת מעליה: אכן האדם הבוחר הוא בן חורין, אך חירות אמיתית היא כשאדם בוחר להיות נאמן למה שנכון, למה שטוב, למה שהוא מאמין בו באמת.
החירות השניה, זו העמוקה, אינה נמדדת ברגע של קלות. היא נמדדת דווקא ביכולת להתבונן פנימה. לעמוד בבחירה שלי גם כשהיא דורשת מאמץ, מחויבות ולעיתים גובה מחיר.
גדולתו של האדם, מתגלה במקום הזה. ביכולת לומר בלב שלם, מתוך מודעות ואחריות – אני בוחרת בטוב ובנכון, לא רק כשהדבר קל ונוח, אלא גם כאשר הדרך מאתגרת ודורשת אומץ פנימי, התמסרות ועמל.
בימים אלו, בהם אנו מבקשים לא להרפות, לחנך ולהתחנך גם בתוך סערות וקרבות לאומיים. בימים בהם אנו מתעקשים ללמד ולגדול יחד, גם כשלפעמים אנו רחוקים זה מזה. אני קוראת לכולנו להמשיך לטפח חירות כזו, של קשב ומודעות. חירות מתוך (ואל) משמעות. חירות של עומק. זוהי חירות של זהות.
חירות שמחברת בין עולם פנימי עשיר וקשוב לבין עשייה משמעותית במציאות ותיקון העצמי והעולם לטוב.
מי ייתן ונזכה כולנו גם לימים בהם ניתנת החירות בנחת.
בתפילה להצלחת אנשינו העמלים בים, באויר וביבשה.
בברכת אמונה, עומק, משמעות וחירות של אמת!
רוחמה