במשך 15 שנה הייתי עמוק בתוך עולם האמנות
אבל לא במרכז שלו.
סיימתי לימודי עיצוב בבצלאל
לימדתי אמנות ועיצוב.
חקרתי תהליכי יצירה.
פיתחתי שיטת הוראה משלי.
ליוויתי מאות יוצרות בסדנאות ובהשתלמויות.
ניהלתי קהילה של 15,000 משוגעים ליצירה
הפקתי אירועי אמנות ואצרתי תערוכה
פתחתי סטודיו חלומי שכל מי שנכנסה אליו אמרה: “וואו”.
קראתי לעצמי מורה. מנחה. מעצבת. יוצרת. בעלת סטודיו.
אבל לא קראתי לעצמי אמנית.
ידעתי לעזור לאחרות לפרוץ.
אבל אני המשכתי לברוח.
לפני שנה וחצי משהו נשבר. התעוררתי!
הבנתי שאפשר לחיות עמוק בתוך עולם האמנות
ועדיין לא לבחור בעצמך באמת.
ואז קיבלתי החלטה.
יצירה יומיומית עבור עצמי. מחויבות.
סטודיו פרטי שמיועד רק ליצירה שלי.
כתבתי בפרופיל: אמנית.
ורק אחר כך את כל השאר.
פתחתי אינסטגרם אמן.
שלחתי תיק עבודות לגלריות ולתערוכות.
התחלתי להיחשף ואני עדיין עושה את זה.
לא כי נהייתי פתאום אמיצה יותר
אלא כי הפסקתי לחכות.