האוקיאנוס ההודי זרוע באיים רבים שונים זה מזה ומגוונים בצורתם. המרחקים ביניהם גדולים וים גדול וכחול, מקצה אופק לקצה אופק מפריד ביניהם. במשך שנים היו האיים חבויים ונסתרים מעינו של האדם הלבן, כמו גם מאוכלוסיות ילידיות שנמנעו מלהתיישב בהם. סמוך לשלהי המאה ה 16 החלו משלחות המחקר ששלחו ההולנדים, הצרפתים והאנגלים לגלות את איי האוקיאנוס ההודי ואת חשיבותם האסטרטגית הנובעת ממיקומם בין דרכי המסחר הימיות בין מזרח למערב. המפגש בין הטבע הפראי, האקלים הטרופי והסערות שפקדו את האזור, הקשו על התיישבות הקבע של הקולוניאליזם האירופי אולם לא להרבה זמן. היו אלו ההולנדים שהקימו את המושבה הראשונה שלהם באי מאוריציוס, פגשו בצבי הענק ולכדו את עוף הדודו שהיוו מרכיב חשוב בתפריט המזון, השתמשו באי למטרות מסחר ואספקה לצי ספינות המסחר, אך מהר מאוד נכנעו לאיתני הטבע הקשים ונאלצו לעזוב. משעזבו ההולנדים הגיעו לאי הצרפתים והיה זה המושל האגדי ברטרנד פרנסואה לה בורדונה שלראשונה, בחמש שנות שלטונו הבין את חשיבות פיתוח האי והחל לסלול בו דרכים, להרחיב ולהעמיק את הנמל, לפתח את תעשיית קנה הסוכר, מימון מסע מחקרי לאי השכן ראוניון ותקיעת יתד שם כולל התיישבות אזרחית ופיתוחו של האי הוולקני, וכל זאת, באמצעות יבוא של עבדים מאפריקה רובם, מהאי השכן מדגסקר.