ממנהלי מערכות חינוך למעצבי מדיניות
סיפורה של קהילת חינוך רש״י בשנת הלימודים תשפ״ו (2025-6)
שנת תשפ״ו לא הייתה עוד שנת פעילות רגילה במערכת החינוך הישראלית. היא התנהלה בצלה של מלחמה מתמשכת, בתוך מציאות של אי־ודאות, שחיקה, מחסור בכוח אדם, פערי מיגון, שיבושים בלמידה ומתח גובר בין צורכי השטח לבין יכולתה של המערכת הארצית לתת להם מענה. מנהלי ומנהלות אגפי החינוך ברשויות המקומיות נדרשו גם השנה להיות הכתובת כמעט לכל דבר: לתלמידים, להורים, למנהלים, לצוותי ההוראה, לראשי הרשויות, למשרד החינוך ולגורמי החירום.
בתוך המציאות הזו פעלה קהילת חינוך רש״י. לא כמסגרת השתלמות נוספת, ולא כסדרה של הרצאות, אלא כקבוצת עמיתים מקצועית שביקשה לעצור לרגע את מרוץ המשימות, להתבונן במערכת מלמעלה, ללמוד מן הניסיון המצטבר של חבריה ולשאול שאלה גדולה: כיצד יכולים מנהלי החינוך לעבור מתפקיד של מי שמגיבים למשברים ומיישמים החלטות של אחרים — לתפקיד של מנהיגים המעצבים מדיניות ומשפיעים על עתיד החינוך בישראל?
הקהילה נשענה מראשיתה על שותפות בין קרן רש״י, איגוד מנהלי אגפי החינוך, צוות מוביל של מנהלות ומנהלים מן הרשויות וצוות הנחיה מקצועי. מסמך ההסכמות בין הקרן לקהילה הגדיר את מטרתה כיצירת קבוצת שווים איתנה, מרחב בטוח להתייעצות, פלטפורמה לשיתוף וליצירת ידע, ורשת מקצועית המסוגלת לתרגם את הידע המצטבר לעשייה, למסמכי מדיניות ולמודלים חינוכיים. הקהילה לא נועדה להיות קהל פסיבי. חבריה הוגדרו כשותפים בבחירת התכנים, בפיתוחם ובהפצתם, מתוך שאיפה שרוב סדר היום ייווצר מתוך הצרכים הממשיים של השטח.