עבודה זו עוסקת בתופעה מגדרית של זוגיות פוגענית שאינה כוללת יסוד של אלימות פיזית ובוחנת אותה בעדשה חדשה, המשלבת בין ארבע דיסציפלינות שונות – מגדר ואלימות כלפי נשים במשפחה; משפט ויחסה של המדינה לנשים בתוך מערכות נישואין; תיאוריית הכבוד; ותחום ניהול ויישוב הסכסוכים.

The Visual Is Political: Feminist Photography and Countercultural Activity in 1970s Britain

במהלך עבודתי מצאתי כי הצילום שימש אמצעי פוליטי אקטיביסטי חשוב לקידום מטרות חברתיות של תנועות חברתיות שהתפתחו בתקופה זו. מבניהן התנועה הפמיניסטית, בלטה בשימושים שעשתה בצילום למטרותיה. התעניינתי בדיאלוג שהתפתח בין הצילום הפמיניסטי ובין תיאוריה פמיניסטית ובין שפות חזותיות של צילומי עיתונות, פרסומות, תת-תרבות הפאנק, וצילום רחוב פוליטי, ומצאתי ששיח זה שימש כלי חשוב לבטא אמירות פמיניסטיות. נקודה נוספת שעניינה אותי היתה כיצד קרה שצילום פמיניסטי, שבמקורו חתר כנגד העיסוק בסוגיות של אסתטיקה ואמנות גבוהה, התקבל למרחב הממוסד של המוזיאון. מחקרי הציג את העימות הפנימי שאירע בתהליך זה בקרב צלמות פמיניסטיות ואת התמורות שחלו בעקבותיו בפרקטיקות הצילום הפמיניסטי. המסקנות שהגעתי אליהן מדגישות את הרלוונטיות של הפעילות הצילומית והשיח הפמיניסטי של אותה תקופה ואת השפעתם על הצילום, האמנות והתקשורת החזותית בזמן העכשווי.

ד"ר נעמה קלורמן-עראקי סיימה את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת Binghamton (בשנת 2014) והיא מרצה בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת חיפה. תחומי המחקר שלה עוסקים בצילום ואמנות עכשוויות תוך התמקדות בסוגיות של פמיניזם, מגדר, גזע, וכן בפעילות תרבותית כפרקטיקה פוליטית.

 

בלהה אדמנית,  מכללת הרצוג

היבטים של שוויוניות מגדרית בזהותן של מתבגרות דתיות

יעל ברוך , האוניברסיטה העברית, ירושלים

"זה ילד, זאת ילדה" – האומנם? מסרים סמויים באיורי ספרים להוראת עברית בצפון אפריקה

בשלהי המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים נרתמו משכילים ואנשי חינוך שנתפסו לציונות ולהחייאת השפה העברית לחיבור ספרים להוראת עברית, ללמד בהם את ילדי ישראל בשיטות ובאמצעי הוראה חדשניים שהתפתחו ללימוד שפה זרה כשפה שנייה. ספרים אלו, בעיקר ממזרח אירופה, ארץ ישראל וארה"ב, פרי עטם של מחנכים וסופרים אשכנזים עשו דרכם אל הקהילות בצפון-אפריקה – שבהן לא נתחברו ספרי לימוד מאויירים ומותאמים לגיל הצעיר. מחקרים שעסקו עד כה בהחייאת השפה העברית בקרב יהודי ארצות האסלאם לא נתנו את הדעת למקומם, לתוכנם ולהשפעתם של הספרים הללו שאומצו בידי המשכילים והמחנכים המקומיים באהדה ובהערכה רבה.  

נאוה דקל, מכון כרם לחינוך הומניסטי יהודי, המכללה האקדמית לחינוך דוד ילין ורות קרק, האוניברסיטה העברית

"מה אני? – בעצמי לא אדע! – פרי הספקות – פרי הגלות. יהודיה אני- אוהבת עמי? כן, נכונה לעבוד בעדו? – בלי גבול או בגבולים? – קשה השאלה, או קשות השאלות". מנוחה רדובילצקי (1896- 1942), עלתה לארץ- ישראל בעלייה השנייה והתחילה את עבודתה כמחנכת במעון לבנות של חברת "העזרה" הגרמנית בירושלים. היומן שכתבה בין השנים 1911 -1912 חושף בפנינו את האופן שבו גיבשה את זהותה כאישה וכמחנכת ציונית ואת עמדותיה החינוכיות. 

כתב היד של היומן נמצא בארכיון של עיריית ירושלים. ההרצאה מהווה חלק ממחקר של כתבי היד של זוג המחנכים דוד אבישר ומנוחה רדובילצקי – אבישר.