מבט רדיקלי על הממסד האקדמי

כנס 'פורום היסטוריוניות' 

חיפה, 1.7.19 

'פורום היסטוריוניות' הוא ארגון וולונטרי המאגד חוקרות של המזרח התיכון שעיקר עניינן בסוגיות חברתיות ותרבותיות. רובן חוקרות ומלמדות ללא תקן וללא ביטחון תעסוקתי. מטרות הכנס היו ללמוד על מצב האקדמיה בארץ ובעולם, ולדון באפשרויות העומדות בפני חוקרים עצמאיים במדעי הרוח והחברה להשתלב במסגרות מחקר במערכת האקדמית הממוסדת ומחוץ לה. 

הכנס עורר עניין רב ונכחו בו כ-100 משתתפות ומשתתפים. הוא תוכנן להתקיים במרכז הפמיניסטי 'אשה לאשה', שבו פועל פורום היסטוריוניות, אך ההרשמה המתארכת לקראתו הבהירה כי המקום יהיה צר מלהכיל. אוניברסיטת חיפה נאותה להעמיד אולם בקמפוס הנמל, ושם התקיים הכנס. 

פורום היסטוריוניות מקווה להמשיך לקדם את הרעיונות שעלו בכנס, ובראשם הקמת ארגון חוקרות וחוקרים עצמאים. 

 לעיון: תקצירים של כמה מהרצאות הכנס  

האגודה ללימודים פמיניסטיים אבלה

על לכתה של כוכבה לוי זכרה לברכה  

היא הייתה בת 31, כאשר אירוע חבלני טלטל את חייה והזניק אותה בו בעת - כגיבורה לאומית וכצעירה שביקשה מאז רק את האלמוניות. ב-5 במרץ 1975, נחתו על חוף תל אביב, לפני חצות, שמונה מחבלים שהגיעו על סירות גומי, פרצו למלון סבוי הקרוב, פצעו את פקיד הקבלה, ועלו לקומות העליונות אוספים את אורחי המלון לבני ערובה. בין בני הערובה הייתה כוכבה לוי, וכיוון שדיברה ערבית, שימשה במשך שעות כמנהלת המשא ומתן הגורלי בין המחבלים לבין כוחות הבטחון, שהתארגנו מחוץ למלון. 

מאז האירוע כוכבה לוי לא מצאה את עצמה. המדינה ולא כל שכן הצבא, לא מצאו לנכון להעניק לה צל"ש, ועיריית תל אביב לא ידעה כיצד להתגאות בתושבת האמיצה שלה, ואולי גם לסייע לה כאם חד הורית. כוכבה לוי נעלמה מהמרחב הציבורי. בשנים האחרונות התגוררה בעיר חדרה, משאירה אחריה בת ושלושה נכדים.   

ספדה לה אסתר עילם: "כואב ועצוב לי עד מאוד. כוכבה לוי לא זכתה שאנו הפמיניסטיות נכיר בגבורה שלה ונהיה גאות בה. זו תעודת עניות לפמיניזם של ימינו שהפך לנרקיסיסטי, שחי את הרגע הנוכחי ללא תחושה היסטורית של עבר ועתיד".

ברטה פפנהיים: זכותה של אשה - מבחר כתבים על פמיניזם ויהדות  

ערכה וכתבה מבוא: נטלי ניימרק גולדברג 

הצאת כרמל, ירושלים 2019

ברטה פפנהיים (1936-1859), ילידת וינה, מוכרת בעיקר כ"אנה או", המטופלת של יוזף ברויאר שאובחנה כ"היסטרית", מי שמיוחסת לו תרומה משמעותית להתפתחות הפסיכואנליזה. פפנהיים מעולם לא טופלה בידי פרויד, אף שעמדה בקשר אישי עם אשתו לעתיד, מרתה ברנייס. היה זה ברויאר שסיפר לידידו ושותפו על המקרה אחרי שסיים לטפל בפפנהיים. הוא אף ייחס לה את המצאה הביטוי "ריפוי בדיבור" שאותו הגתה באנגלית (talking cure), השפה בה דיברה כשסבלה מאובדן יכולת הדיבור בגרמנית בתקופת מחלתה. כידוע, המקרה של "העלמה אנה או" הוא הראשון שמתואר בספרם המכונן של פרויד וברויאר מחקרים בהיסטריה (1895).  

מלבד היותה אותה פציינטית מפורסמת, פפנהיים הייתה מנהיגה פמיניסטית בין הדגולות בעולם היהודי, והייתה גם סופרת. ב-1888 אחרי שנים של טיפולים ואישפוזים עברה לפרנקפורט, עיר הולדת אמה. שם חברה לתנועת הנשים הגרמנית, ששיגשגה בעשור האחרון של המאה ה-19, ופרצה מבין שורות המתנדבות אל עבר המנהיגות. היא הקימה מוסדות וארגונים חדשניים, הנודע בהם הוא "איגוד הנשים היהודיות בגרמניה", שמנה בשיאו כ-50 אלף חברות, ותרמה רבות לביסוס העבודה הסוציאלית בעולם היהודי. היא גם הייתה ממובילות המאבק בסחר בנשים שפגע קשות בעולם היהודי אז.

פפנהיים כתבה סיפורים קצרים, מחזות, שירים ותפילות, מאמרים, דיווחים והרצאות, מכתבים ואף תרגומים לגרמנית של יצירות קלאסיות מתרבות היידיש ה"נשית". יצירתה הספרותית חושפת דמות מרתקת של אישה בעלת תודעה פמיניסטית עמוקה, שהוקירה את היהדות האורתודוקסית אך לא חסכה ממנה את שבטה ותבעה שינוי יסודי ביחסה למעמד הנשים; אישה שהסתייגה מן הציונות אף שהכירה בכוחה ובהשפעתה ולא נרתעה משיתוף פעולה עימה. היא חשה הערכה גדולה לתרבות הגרמנית, ובו בזמן נאבקה בכל מאודה באנטישמיות הפושה בה. 

(מתוך הרשימה שפרסמה ד"ר ניימרק-גולדברג בתרבות וספרות, הארץ, 19 ביולי 2019, עמ' 1).  

ד"ר נטלי ניימרק-גולדברג, חוקרת בקתדרה לחקר תולדות יהדות פרוסיה ע"ש בראון, המחלקה לתולדות עם ישראל, אוניברסיטת בר אילן, וחוקרת במכון ליאו בק בירושלים (מכון לחקר ההיסטוריה והתרבות היהודית-הגרמנית). זהו ספרה השני העוסק באישה היהודיה ומקומה בתרבות ובחברה באירופה המרכזית של המאה ה-19. ספרה הראשון: וקולן נשמע, יהודיות נאורות בברלין, 2014.

מדי שנה, באוגוסט, מצוין בעולם הספרות 'חודש נשים בתרגום'. ובמהלכו - כתבי עת, בלוגים, הוצאות לאור, ספריות וחנויות ספרים ברחבי העולם - מפנים את תשומת הלב לספרות מתורגמת שנכתבה בידי נשים, כדי לעודד תרגום של יוצרות. 

הַמּוּסָךְ: מוסף מקוון לשירה, לסיפורת, לביקורת ולמסה, הצטרף ליוזמה. (ראו גיליון 56)