שמי טלי. אני אימא, סופרת ומורה. כל ילדיי היו מגיעים בסיום יום הלימודים בגן עם מלא חול בבגדים, בנעליים, בשערות ואפילו בתיק האוכל. אבל כמויות החול שיהב היה מביא היו עצומות! פעם אחת דיברתי עם הגננת, היא הבטיחה שתשים לב ותדאג שיהב ינקה את הנעליים, שמחתי בליבי. בבית, כשיהב חלץ את הנעליים, נעל ימין היתה עם מעט חול, ובנעל שמאל היה מספיק חול לבנות ארמון.
שוחחתי גם עם אימהות אחרות והמצב היה זהה. הבנתי שאני לא לבד, כך קיבלתי את השראה לכתיבת הספר "ארמון הזהב של יהב", ספר חביב, עם חרוזים המציג למבוגר את עולמו של הילד ודמיונו הרב הבא לידי ביטויי בעת משחקו בארמון החול. במקביל מציג הספר לילד את הקושי של ההורים עם החול הכיפי למשחק, אך מלכלך. כך מתאפשר שיח בונה בין ההורים לבין הילד בהקשר לחול.