חוט השני - יחידה 2: נפש - שיעור 1

"ישותו הנפשית של האדם, כעולמו הפנימי העצמי, שונה מישותו הגופית. העצמי מתגלה מיד, אם מפנים את תשומת-הלב אל ההתרשמות הפשוטה ביותר המועברת דרך החושים. ראשית, אין איש יכול לדעת אם אדם אחר מתנסה בהתרשמות-חושית פשוטה כזאת בדיוק כמו שהוא מתנסה בה. (...) אפילו ההתרשמות החושית הפשוטה ביותר שייכת לעולם הפנימי של האדם.

בחושי הגופיים אני יכול לקלוט את השולחן האדום, אותו קולט גם בן אדם אחר; אבל אין אני יכול לקלוט את ההתרשמות מן האדם שבפנימיותו של בן-אדם אחר. לכן, חייבים לראות את ההתרשמות החושית, את התחושה, כשייכת לנפש. (...)

ברגשותיו יוצר לו האדם עולם שני, בנוסף על זה הפועל עליו מבחוץ. (...) כך מתייצבת הנפש בתור קנינו-הוא של האדם מול העולם החיצוני. מן העולם החיצוני הוא מקבל את הגירויים, אבל, כתגובה עליהם, יוצר הוא את עולמו-הוא. הגוף נעשה בסיס לנפש".

שטיינר, 'גוף, נפש, רוח', עמ' 20

מה מבדיל בין אדם בשביעון השלישי לאדם בשביעון הרביעי?

עד השביעון השלישי מעוצב האדם מבחוץ. הדבר בא לידי ביטוי בצייתנות של השביעון השני מול המרדנות של השביעון השלישי, כלומר – ה“לעומתיות“. בשביעון הרביעי נוצר מרכז המתחיל לפעול מבפנים החוצה. בטרמינולוגיה האנתרופוסופית הדבר מכונה :"לידת האני הארצי". בשביעון הרביעי, הכוחות הקבוצתיים, הנורמות והדעות של אנשים אחרים, עדיין משפיעים עלינו, אך בתוכנו מתחיל לפעום גם דבר מה מתוך מרכז-פנימי, ’המדבר בשפה אחרת‘.

בגיל 21 , השאלה המתחילה להתהוות בנפש-האדם היא: מי אני? עד אז, גם אם היא נשאלה, היא לא הייתה ביטוי ממשי של האני. בגיל ההתבגרות יש רצון להיות שונה, אבל תמיד מתוך השוואה לקבוצת השווים, ופחד להתרחק ממנה יותר מדי. בני הנוער עסוקים ב'להיות שונה', אך פעמים רבות הם מאוד דומים בהתנהגות, בלבוש, בעיסוקים, וכדומה. שאלת הביטוי העצמי עולה יותר מאוחר. האתגר של הגיל הזה בא לידי ביטוי בתחילת עיצובו של קול פנימי. בחקירה הביוגרפית אנו שואלים את השאלה: האם הכוח של האני שלי הצליח לבוא לידי ביטוי? מי מנווט את הבחירות שלי? קולו של מי מדבר מתוכי? קולם של אבא, אימא, הציפיות החברתיות?

"יש לזכור, שבמשך תקופות התפתחות רבות שבאו זו לאחר זו, בהדרגה הגיע האדם לצורות תודעה שונות. התפישה המודעת הרווחת כיום – על חרדותיה ודאגותיה, ועל צורת המחשבה המדעית שלה – דרכה אנו קולטים את העולם החיצוני באמצעות פעולה צמודה של חושינו ושל התבונה והאינטלקט שלנו – לא הייתה קיימת תמיד. עמוק בפנימיותנו, מתחת לכל רובדי ההכרה האנושית, קיים הדבר אותו אנו מכנים בשם אבולוציה; האבולוציה אינה משפיעה רק על עולם הצורות החיצוני, אלא גם על הנטיות ועל המבנה של הנפש האנושית."

שטיינר, 'נקודות מפנה בהיסטוריה הרוחנית', הרצאה 2, 1911

"באשר לפועלה של נפש-התחושה, תלויה היא לחלוטין בגוף האתרי, ממנו היא שואבת את מה שלאחר מכן היא מקרינה כתחושה. ומאחר שהגוף האתרי מהווה את החיים בתוך הגוף הפיזי, תלויה הנפש התחושתית גם בגוף הפיזי. (...) כשם שנפש-התחושה מתקשרת עם הגוף בפעולת גומלין, כך היא עושה לרוח גם ביחס לחשיבה. תחילה משרתת החשיבה את הנפש התחושתית, האדם חושב מחשבות על תחושותיו; בזאת הוא קונה דעת על העולם החיצון. הפעוט שנכווה חושב על הדבר ומגיע למחשבה – האש בוערת וגורמת לכוויה. אין האדם הולך כעיוור אחרי הדחפים, האינסטינקטים והתשוקות. חשיבתו עליהם יוצרת את ההזדמנות להביא אותם על סיפוקם. מה שקרוי ציביליזציה חומרית, בהחלט פונה לכיוון הזה – אם התבצע בה שירות שהחשיבה מגישה לנפש-התחושה."

שטיינר, 'גוף, נפש, רוח', עמ' 27-26

נפש-התחושה היא הנפש 'הגופנית', החושית ביותר מבין שלושת הנפשות, והיא מהווה התמרה של הגוף-האסטרלי.

"...הגוף האסטרלי העלה את הרושם החיצוני של האובייקט לתודעה. אך אלמלא היה ’האני‘ מקבל לתוכו ידיעה זו והופך אותה לקניינו, הייתה הידיעה על האובייקט נמשכת רק עד לאותה נקודה בה נמשכת נוכחותו של האובייקט.

בנקודה זו מפרידה ההתבוננות העל-חושית את הטבע הגופני מהטבע הנפשי. כל עוד עוסקים בהתהוות הידע על מה שנמצא בפנינו, מדובר בגוף אסטרלי. לעומת זאת, את מה שנותן המשך לידע, אנו מציינים בתור נפש.

אולם, ממה שנאמר כבר, בד בבד ניתן לראות את הקשר ההדוק הקיים בין הגוף האסטרלי באדם, לבין חלק הנפש המעניק לידיעה את המשכה. במידה מסוימת, מאוחדים שני אלה למרכיב אחד של הישות האנושית. משום כך, ניתן לציין גם איחוד זה בתור הגוף האסטרלי. אם מבקשים מינוח מדויק, ניתן לדבר על גופו האסטרלי של האדם כעל גוף הנפש, ועל הנפש – עד כמה שהיא מאוחדת אתו – כעל נפש תחושה."

שטיינר, 'מדע הנסתר בקוויו העיקריים', 1998 ,עמ' 44-43

" האדם, כפי שהוא חי על האדמה, מורכב מגוף פיזי, גוף אתרי או גוף החיים, גוף אסטרלי ו‘אני‘.

טבעו זה, בעל ארבעת המרכיבים של האדם, טומן בחובו את הפוטנציאל להתפתחות גבוהה יותר. מתוך עצמו, מעצב האני מחדש את הגופים ה'נמוכים', ובאופן הזה יוצר מתוכם מרכיב גבוה יותר של טבע האדם. האצלתו של הגוף האסטרלי וטיהורו באמצעות ה'אני,' גורמת להיווצרותה של 'רוח העצמיות'; הטרנספורמציה של גוף האתר או גוף החיים, יוצרת את ’רוח-החיים‘, ועיצובו מחדש של הגוף הפיזי יוצר את 'אדם-הרוח' המהותי.

בתקופה הנוכחית של האדמה מצויה הטרנספורמציה של הגוף האסטרלי בעיצומה. הטרנספורמציה המודעת של הגוף האתרי והגוף הפיזי שייכת לתקופות מאוחרות יותר; בהווה החלו בה רק המתקדשים – אנשי מדע-הרוח ותלמידיהם. טרנספורמציה משולשת זו של האדם היא הטרנספורמציה המודעת. קדמה לה טרנספורמציה בלתי-מודעת פחות או יותר, ולמעשה, התרחשה טרנספורמציה זו במשך התפתחות האדמה עד עתה. בטרנספורמציה בלתי-מודעת זו של הגוף האסטרלי, הגוף האתרי והגוף הפיזי, יש למצוא את מקור היווצרותן של נפש-התחושה, הנפש השכלית-רגשית, ונפש התודעה."

שטיינר, 'מן הרשימות האקשיות', 1999 ,עמ' 164

גיל 21 - כניסת 'האני הארצי'

כפי שכבר נלמד בסיום היחידה הקודמת, בגיל 21 קורה אירוע דרמתי בחיים האנושיים. נחזור ונעמיק בהבנת גיל משמעותי זה.

עד גיל 21 ,פועל כוח ’האני‘ דרך מה שעוצב עבור האדם לפני לידתו, ומנחה את האדם 'מבחוץ' - דרך התורשה, הסביבה, החינוך והחלטות מעצבות-גורל שהוחלטו עבור האדם על ידי אנשים אחרים. כל אלו הם ביטוי של ’האני‘, שעדיין אינו מודע-לעצמו.

עד גיל 21 גורלו של האדם מתגלה אליו מהסביבה, מההיקף – דרך האנשים הסובבים אותו והאירועים הקורים לו. גם הבחירות של האדם אינן חופשיות עדיין, ולא באות מתוך מרכז פנימי.

בגיל 21 חודר כוח ’האני‘ הזה פנימה לתוך מעטפותיו הגופניות של האדם – גוף פיזי, גוף אתרי, וגוף אסטרלי – ומתחיל לעצב אותם מבפנים.

כאשר ’האני‘ נכנס לתוך המעטפות הגופניות, הרוח מתגשמת בגופים; זוהי תחילתו של תהליך שיימשך עד גיל 42. את כניסת ’האני‘ מההיקף לתוך הגופים ניתן להמשיל להפיכה של כפפה – ’האני‘ הוא זה שיצר את הגופים מבחוץ, ועכשיו הוא נכנס לתוך הגופים ופועל כמרכז.

האדם מזוהה עם גופיו ועם נפשו ומגדיר את עצמו באמצעותם. כאשר ’האני‘ נכנס לגופים, הוא הופך אותם לנפשות. זהו תהליך מסתורי, עליו נדבר בהמשך. כך האדם מזדהה פחות ופחות עם החלקים הנמוכים יותר שלו, עד שלבסוף, בגיל 42, נקרא האדם להזדהות עם ישותו הרוחנית. ננסה להסביר את התהליך המסתורי הזה במהלך הקורס.

'האני הקבוצתי'

נפש-התחושה באדם היא מיקרוקוסמוס של תהליך רחב יותר באנושות. האנתרופוסופיה מתארת תקופות באנושות, המכונות תקופות תרבות, כשכל תקופה נמשכת 2160 שנה.

תקופת התרבות של נפש-התחושה הינה תקופת מצרים העתיקה, בבל, אשור, וכשדים (2800 לפנה"ס – 650 לפנה"ס). בתקופה זו בני האדם לא חשו את עצמם כישויות אינדיבידואליות באופן שאנו חשים היום. ’האני‘ היה יותר משותף, קולקטיבי. בני האדם חשו את עצמם יותר כאיברים בקבוצה מאשר כאינדיבידואלים נפרדים, וחוו את הגדרת העצמי שלהם דרך הקבוצה.

גם בימינו, בתרבויות מסוימות, מרגישים בני האדם את עצמם יותר כחלק מקבוצת השתייכות המגדירה אותם: חמולה, שבט, וכדומה, מאשר כבני אדם נפרדים. הרציונל העומד מאחורי מנהג נקמת-דם, מבוסס על ההנחה שפגיעה 'באיבר' מאורגניזם גדול (לדוגמא, החמולה) מחליש אותו ודורש פגיעה בחזרה 'באיבר' כלשהו של האורגניזם מתוכו יצא המפגע.

אין חשיבות לזהות האדם בו פוגעים – כל פגיעה באדם כלשהו השייך ל‘אני הקולקטיבי‘, שהוא האורגניזם המשותף, מחלישה אותו.

בעמים הקדומים היוו המלכים או אנשים בעלי סמכות רוחנית מוחלטת, כגון: בודהה, זרתוסתרא, מוחמד ועוד, את ’ האני הגבוה‘ של הקבוצה. זו הייתה הסיבה לכך ’שנפשות-תחושה‘ שונות התפתחו במקומות השונים בעולם בהתאם למהות השלטון, השפה והמקום, ו'האני הקולקטיבי', הקבוצתי, היה שונה בהתאם. גם בעם היהודי תחושת ’האני הקולקטיבי‘ הייתה חזקה מאוד, והיא נשמרה כך עד היום בקבוצות דתיות מסוימות ובקבוצות סגורות אחרות.

לטבלת תקופות התרבות

מידע למתודת עבודה 1

ספרו על אירוע או תקופה שבהם השתייכתם לקבוצה שבה פעלה נפש קבוצתית.

כיצד התנהלה הקבוצה הזו? מי היה המנהיג שנשא את 'האני' של הקבוצה?

כיצד הרגשתם בקבוצה זו?

מה הם היתרונות ומה הן הסכנות, אותם ניתן לזהות בסוג כזה של קבוצה?

חוויה רוחנית בגיל 21

בביוגרפיה האישית, בגיל 22-21 מתבטאת כניסת הרוח לתוך הגופים בחוויה רוחנית אותה חווה האדם הצעיר. חוויה זו נחרתת אצלו בזיכרון, אך רק לאחר שנים הוא יזהה אותה כחוויה מכוננת. בדרך כלל, היא תיעלם די מהר לתוך שגרת החיים.

הסיבה לכך היא ’שהאני‘ ייכנס לתוך הגופים וימשיך לעבוד עליהם מבפנים עד גיל 42 ,על מנת להתמיר אותם (transform) לרוח. החוויה הרוחנית יכולה לבוא לידי ביטוי גם כחוויה קשה שאינה נחוות כבעלת אופי רוחני, אך ניתוח החוויה בהמשך מצביע על כך, ששם נזרע זרע הקשור למהות הרוחנית של האדם.

התגלות ’האני‘ בגיל 21 היא התגלות של חסד שניתן לדמותו להתאהבות. כוח ’האני‘ ניתן לאדם, עדיין לא בזכות פעילותו שלו. במהלך 21 השנים הבאות (עד גיל 42) מה שמופיע כחסד וכמתנה – יצטרך להיווצר מתוך פעילות מודעת.

בגיל 21 תחושת הפיצול המאפיינת את השביעון השלישי (21-14) יכולה לחלוף. בזכות כניסת ’האני‘, ישנה אפשרות לבניית מרכז פנימי, בעזרתו ניתן יהיה להתגבר על הפיצולים והקטבים השונים, וזאת כאמור בתנאי שנעשית עבודה רוחנית מודעת, בהתאם לגיל ולשלב ההתפתחותי.

נפש-התחושה המתחילה בגיל 21 היא הנפש הגופנית ביותר של האדם. היא מבטאת את העיקרון הגופני-נפשי שלו: התשוקות, הרגשות, החוויות הפנימיות והחיצוניות. מצד אחד – גיל 21 הוא הגיל בו מגלה האדם לראשונה את עצמו כישות רוחנית, ומצד שני – הוא על סיפה של הנפש התחושתית ביותר. נפש זו דורשת ממנו להגשים את עצמו דרכה, ולא לעקוף אותה ולברוח לשכלתנות, או לרוחניות חסרת בסיס, תלושה. נפש-התחושה מתקיימת במתח בין הרוח לבין הנפש, כאשר החוויה של גיל 21 מלווה כהד נשכח את שבע השנים הסוערות ביותר בחיי האדם הבוגר (21-28).

האתגר של שבע השנים הללו הנו לאפשר לנפש התחושה, על כל דחפיה ויצריה, להתגלות ולהיות, גם לא לשכוח שאנו ישויות רוחניות, ולאפשר לחוויה הרוחנית של גיל 21 לצבוע את השנים האלו. בשבע השנים האלו צריך להכיל את שני הניגודים, אשר, לאט לאט, בהמשך החיים, עוברים אינטגרציה.

דוגמא לרוחניות מוקדמת מדי – עזיבת החיים הפיזיים-הארציים, על מנת להתבודד במקומות רחוקים, לעסוק במדיטציה במהלך שעות רבות ביום, וכדומה. סגנון חיים כזה אינו מאפשרת התגשמות, אינקרנציה, הנכונה לשלב זה של החיים. מה שבונה את חווית העצמיות של האדם בשנים 28-21, הוא יכולתו להוציא לפועל את מה שגלום בנפש-התחושה. קיימת סיבה לכך שנפש-התחושה היא הנפש הראשונה שמתפתחת לאחר בניית הגופים; זוהי נפש תלוית גוף. בהדרגה, עובר האדם משלב לשלב בנפש (נפש התחושה, נפש שכלית-רגשית, נפש התודעה), על מנת לפתח את חוויית העצמיות שלו.

"כמויות שאין לשערם של כוח מחשבה מכוונות אל המטרה הזאת. כוח-המחשבה הוא זה אשר בנה אניות, רכבות, טלגרפים, וטלפונים. (...) כשם שכוח-החיים חודר לתוך הגוף הפיזי, באופן דומה, חודר כוח-המחשבה לתוך נפש-התחושה. כוח-החיים מקשר את הגוף הפיזי אל האבות ואל הצאצאים, ובזאת מכניס את הגוף הפיזי אל תוך חוקיות בה אין לה חלק מטבעו שלו. באותו האופן, מכניס כוח-המחשבה את הנפש אל תוך חוקיות בה אין לנפש חלק – במידה שהיא נפש תחושתית בלבד."

שטיינר, 'גוף, נפש, רוח', 2006, עמ' 27-28

מצד אחד, נפש-התחושה קשורה לגוף; היא מהווה מכשיר לסיפוק הצרכים המתגלים בגוף כחוויה נפשית.

מצד שני, נפש התחושה קשורה למחשבה. נפש-התחושה רותמת את המחשבה לצרכיה-שלה. כל חלקי הנפש: נפש-התחושה, הנפש-השכלית-רגשית, ונפש התודעה – מתווכים בין הגוף לרוח בצורה המתאימה לגיל ולתודעה.

בשביעון זה, שביעון הרביעי, משימתו של האדם היא להחדיר את ’האני‘ לתוך הגוף האסטרלי. האיכויות דרכן מבטא ’האני‘ את עצמו הן: כיוון, זיכרון ורציפות, התמדה וכוחות רצון. משימת האני היא לעזור לגוף האסטרלי להתמיד, על מנת לבנות כלים קוגניטיביים, רגשיים ואחרים, שישמשו אותו בחלק השני של חייו – החל מהשביעון השישי 42-35.

בניית הכלים תתקיים בצורה לא מודעת, ונפש-התחושה תשרת אותה. הדבר יתגלה בצורה של תשוקה רגשית-אסטרלית אליה תתווסף התמדה: התאהבות המובילה לנישואין, בניית בית, משפחה, עבודה על מנת לפרנס את המשפחה. ההתמדה מהווה את אחת התכונות המבחינות בין שביעון זה לקודמו. ישנם אנשים שנשארים בשלב האסטרלי גם לאחר גיל 21 – הם לא מתמידים בלימודים, עבודה, זוגיות וכדומה.

מידע למתודת עבודה 2

חשבו על תשוקה / שאיפה אסטרלית שהייתה לכם בשביעון הרביעי:

האם היא מומשה בעולם הפיסי?
האם האני חדר לשם והוסיף כיוון והתמדה?
האם נבנה שם כלי כלשהו, המשרת אתכם כיום?

הגביע הקדוש הוא הכלי בו השתמש ישוע בסעודה האחרונה, ומיוחסים לו כוחות על-טבעיים. לפי גרסאות רבות של הסיפור, הכלי, ובו דמו של ישוע, הגיע לבריטניה ונשמר דרך שושלות של אפוטרופוסים במהלך מאות השנים. במאות ה- 12/13, באגדות המלך ארתור, מוזכר הגביע הקדוש גם בהקשר לסיפורו של פרסיבל. את סיפורו של פרסיבל נביא בהמשך הלימודים בהקשר לנפש-התודעה.

המוסיקה הבאה לקוחה מתוך יצירתו של המלחין הגרמני ריכרד ווגנר - פרסיבל.

הגופים שלנו - הגביע

מעטפות הגוף ,הגופים הפיזי, אתרי ואסטרלי, משולות לגביע לתוכם נכנס ’האני‘. גביע גופני זה נוצר במהלך 21 השנים הראשונות בחיי האדם. בימינו, הגביעים של כל בני האדם 'סדוקים', משתי סיבות: האדם מגיע כך כתוצאה מקרמת עבר, והסיבה השנייה היא החוויות הקשות שבני האדם בימינו עוברים עד גיל 21. חוויות אלו קשורות גם הן לקרמה איתה האדם מגיע לעולם.

כל אחד מאיתנו התגשם על פני האדמה פעמים רבות. אנו נושאים איתנו קרמות רבות לא פתורות הדורשות את תיקונן. לכל אדם יש קרמה אישית המעצבת את חייו עד גיל 21, וגם לאחר מכן. הקרמה היא שתקבע את המגדר, המצב הבריאותי, המראה, מבנה הנפש, העם, ההורים, המצב הסוציו-אקונומי - לתוכם נולד האדם.

כל אלו באים לידי ביטוי בהתפתחות הגופים הפיזי, האתרי והאסטרלי, ויוצרים 'גביע גופני' לתוכו מתגשם ’האני‘. כניסת מהות אלוהית-רוחית שהוא ’האני‘ לתוך הגביע הגופני הקדוש המוחלש מחמת הקרמה והחיים, יכולה לחולל משבר. במקרים הקיצונים, משבר זה יכול לבוא לידי ביטוי בחוויות פסיכוטיות ולעתים רחוקות אף בהתאבדות.

שבירת הכלים

’שבירת הכלים‘ הוא מושג יסוד בקבלה, שהופיע לראשונה אצל גדול מקובלי צפת במאה ה16 -רבי יצחק לוריא בן שלמה, המכונה האר"י הקדוש. מושג זה מתאר תהליך שקדם לבריאת העולם, כאשר עולם גבוה יותר, עולם האצילות, קיבל אור בעוצמה כזו – שלא יכול היה להכילו. האר"י סבר שבראשית הבריאה נכח ה"אין סוף" בתוך הכלים, כלומר הספירות, אך הן לא יכלו להכילו, ונשברו. כתוצאה מכך, התפזרו הניצוצות אל תוך הקליפות. הגאולה תבוא כשיופרדו אלו מאלו. כניסת ’האני‘ לתוך הגופים, הנה אירוע ביוגרפי מקביל לאירוע הקוסמי המכונה שבירת הכלים.

מידע למתודת עבודה 3

כיצד נבנה 'הגביע' שלכם לאורך 21 השנים הראשונות? אילו סדקים אתם מזהים בו? כיצד הם השפיעו על הביוגרפיה שלכם?

בגיל 21 מסתיימות המסגרות המחזיקות את האדם ’מבחוץ‘: תנועת נוער, בית ספר, צבא, משפחת המקור. עד גיל זה רוב ההחלטות אותן מוציא האדם לפועל נקבעות עבורו על ידי מסגרות ואנשים מבחוץ. מגיל 21 ואילך, האדם צריך להוציא לפועל החלטות אותן הוא מחליט באופן עצמאי.

מבחינת המדינה, זהו השלב בו הופך האדם לאזרח בוגר. כוח ’האני‘ שנולד בגיל הזה, מאפשר לאדם לקבל החלטות עצמאיות, בוגרות, מתוך סמכותו הפנימית. בדיוק מסיבה זו ילדים אינם אמורים להחליט בעצמם את ההחלטות החשובות לגבי חייהם; כוח ’האני‘ המאפשר קבלת החלטות אינו זמין ממש לפני גיל 21.

דווקא שימוש מוקדם מדי בכוח המאפשר קבלת החלטות, יגרום למצב בו יתקשה האדם הבוגר לקחת החלטות. 'מילות הקסם' של החינוך בשביעון השני הנן ’סמכות אוהבת‘ ושל השביעון השלישי 'משא ומתן'. על מנת לקבל החלטה האדם צריך לגבש את כל כוחות הנפש שלו: מחשבה, רגש ורצון. במובן המלא של המילה, מתאפשר הדבר החל מגיל 21.

החלטת גורל (רצון)

בשם החלטת גורל אנו מכנים את אותן ההחלטות המתקבלות מתוך מה שקיים בלא-מודע, הקשור לגורל. החלטות אלו נעשות בדרך כלל במהירות, מתוך ידיעה פנימית של דבר מה שלפני כן היה סמוי מהעין. לדוגמא, גבר פוגש אישה ומיד חש שהיא בת הזוג המתאימה לו. החלטות אלו מכונות גם החלטות רצון – משום שכוח הרצון הוא החזק והמוביל, בעוד המחשבה מוסטת לאחור. הכוונה היא לרצון הגורל. החלטות גורל יכולות לבוא לידי ביטוי דרך החלטה ללכת, לנסוע, לטוס למקומות מסוימים – שם למעשה מחכה לאדם גורלו. זו הסיבה שהחלטת-רצון מכונה גם החלטת 'הגפיים'– הרגליים הן המובילות אותנו למפגשי הגורל שלנו.

החלטת היקף (רגש)

החלטות היקף קשורות לדברים המעצבים את האדם במהלך 21 השנים הראשונות, הנקבעים בהתאם לסביבתו, לציפיות ממנו, לאופן בו מעצבת הסביבה את רגשותיו. דוגמא: החלטה ללכת לאוניברסיטה יכולה להיות החלטת-היקף, הנובעת מציפיות המשפחה, הסביבה, הרמה הסוציו-אקונומית והתרבות בה אדם גדל. החלטה זו נעשית מתוך התאמה לציפיות. על מנת לפעול מתוך קול פנימי-אינדיבידואלי, צריך ’האני‘ לעבור תהליך של התחזקות שלא תמיד זמין בגילים האלו.

החלטת אני (מחשבה)

זוהי החלטה הנובעת מתוך ’האני‘ הפנימי של האדם הבוחר באופן חופשי. בדרך כלל, היא מזוהה רק בדיעבד. בגילים הללו החלטות-היקף רבות מפורשות בטעות כהחלטות ’אני‘. החלטת-אני סוללת את הדרך לחוויית ’אני‘, וקשורה ביכולת של האני להתבונן לתוך הגורל. דוגמא: לאחר שלושה שבועות החליטה שרון להתחתן עם רמי, מתוך ידיעה שהנישואין אתו יתרמו באופן ממשי לדרכה הרוחנית בעתיד. החלטה זו לא נבעה מתוך אימפולס בלתי נשלט, או מתוך הפנמת הצפייה של ההורים או החברה – אלא מתוך אינטואיציה לגבי חשיבות הקשר שלהם להתפתחותה הרוחנית ולהגשמת ייעודה. החלטות-‘אני‘ מופיעות מתוך הדחף להכרה-עצמית.

חשוב לציין, שלא תמיד קיים ניגוד וסתירה בין סוגי ההחלטות. החלטת-היקף יכולה להפגיש אותנו עם החלטת-רצון, ולפתח בנו החלטת-‘אני‘. דוגמא: כהחלטת-היקף, אני מחליטה ללכת לאוניברסיטה, שם אני פוגשת אדם מאוד משמעותי עבורי, שהגורל הפגיש ביננו (החלטת-רצון), ומחליטה להתחבר אליו מתוך ידיעה פנימית שהוא קשור לעתיד ההתפתחותי-רוחני שלי (החלטת-אני).

מידע למתודת עבודה 4

ספרו על החלטות שקיבלתם במהלך חייכם – נסו לשייך אותן לאחת משלושת הקטגוריות: החלטת-היקף, החלטת-גורל והחלטת-אני.

גיל 28 הנו גיל מעבר סף, המכונה במדע האנתרופוסופיה – ’נקודת האפס‘.
עד גיל 21 פועלים על האדם השמש, הירח, ושאר הפלנטות בצורה מסודרת, ומחדשים את כוחות החיים שלו. בשביעון הרביעי, 28-21 ,פועל עליו כל גלגל המזלות (הזודיאק). בגיל 28 , מפסיקות הפלנטות לפעול על האדם ולחדש את כוחותיו מבחוץ. משמעות הדבר היא, שהוא נדרש לחדש את עצמו מתוך כוחותיו הפנימיים ומתוך הכלים אותם הוא בנה בחיים האלו.
בגיל 28 עלינו להיפרד מכישורי-עבר שאינם קשורים לעתידנו, ואינם משרתים יותר את התפתחותנו. יחד עם הפרידה מכישורי העבר, נפתחת אפשרות ראשונית לחירות – אך גם לאחריות. מה שמתחיל באופן ראשוני בגיל הזה, יבוא לידי ביטוי מלא יותר בגיל 49, המכונה 'גיל שחרור עבדים'. בגיל 49 – במידה שהאדם עושה עבודה מודעת על נפשו – נפתחת בפניו האפשרות להשתחרר מהקרמה, והוא נדרש לקחת אחריות מלאה על גורלו, להתבונן על השקרים הקיומיים שלו (שהיו הכרחיים להתגשמותו הבטוחה בעולם), ולהיפרד מזהויות שאינן רלוונטיות יותר ומהזדהויות כובלות.
לפי טבלת השיקופים, עליה נלמד בהרחבה בשיעורים הבאים של יחידה זו, מהווה גיל 49 שיקוף של גיל 28 וגם של גיל 14 (על גיל 49 נלמד בהרחבה ביחידה 3.) משמעות הדבר הוא קיומו של קשר מסתורי בין שלושת הגילים האלו. בטבלה המורחבת – גיל 70 הוא שיקוף נוסף.

לטבלת השיקופים

'מועדון 27'

מועדון 27 (Forever Club 27) הוא מטבע לשון לקבוצת זמרים מסוגות הרוק והבלוז, שמתו כאשר היו בני 27. המושג הפך לביטוי ידוע בתרבות הנעורים האמריקאית ומוזיקת הרוק, משום שמספר אמנים –שחלקם נחשבו לגדולים ולמובילים בדורם – הלכו לעולמם בגיל זה. קורט קוביין, הסולן והמנהיג של להקת נירוונה, שהתאבד בגיל 27, נחשב לאחד הזמרים והמוזיקאים החשובים של דורו.

זמרים נוספים שמתו בגילאים אלו: בריאן ג'ונס – מייסד הרולינג סטונס, ג'ניס ג'ופלין, ג'ימי הנדריקס, ג'ים מוריסון ועוד רבים אחרים. תופעה זו עוררה סקרנות בקרב רבים, ולא ניתן לה הסבר.

הערה: מסיבה זו, רק בגיל 28 ניתן להתחיל ללמוד ייעוץ-ביוגרפי. על מנת ללמוד ייעוץ הנשען על ידע רוחני-נסתר קיים סף מסוים, אותו צריך לחצות.

אירוע ביוגרפי

בגיל 28 עזבה ערבה את ירושלים – בה למדה לימודים אקדמאים, והחלה בבניית זהותה המקצועית – למקום מרוחק בצפון. המעבר היה כרוך בפרידה מהזהות הישנה שכללה עבודה מבטיחה, חברים, עמיתים למקצוע ועוד... המעבר הפיזי, הקל עליה לבנות לעצמה זהות חדשה, זהות שהובילה אותה לייעודה הרוחני.

בגיל 28 הצטרפה ערבה לתכנית 12 הצעדים להתפתחות רוחנית ונפשית, תוך כדי החלטה פנימית לעזוב את זהותה כאמנית, ולחפש את זהותה העמוקה יותר הקשורה לעתידה. למרות הלחץ החברתי, היא לא נסוגה.

לתמלול הווידאו לעברית לחצו כאן

בקטע הבא, מתייחס שטיינר בהרחבה לגיל המשמעותי הזה:

" עד גיל 21 או 22, פועלים השמש, הירח ושאר הפלנטות כל הזמן להתפתחותו של האדם. ואז, בין הגילים 28-21 ,פועל מערך הכוכבים הקבועים, דבר שאינו נתפס בהתבוננות רגילה. החכמה האוקולטית (חכמה נסתרת) בלבד טוענת שלגלגל המזלות השלם יש השפעה על הישות האנושית מראשיתן של שנות ה-20 ועד אחריתן. בשנים אלו מחמיר העולם עם האדם וכבר אינו מוכן לפעול בתוכו; העולם מתקשה.

הידע של המדע המודרני אודות הקשר הראשוני, המוזר, שנרקם בין האדם לעולם – כאשר האדם בגילי 28-29, והעולם מחמיר עמו – דל מאוד. אריסטו לימד את אלכסנדר מוקדון אודות קשר זה. באומרו – בשלב זה דוחף האדם כנגד שמי הבדולח ומגלה שהם קשים. באופן זה, "שמי הבדולח" – הנמצאים מעבר לספרה של הכוכבים הקבועים – מקבלים משמעות בהבנתו של האדם. האדם מבין שכאשר הוא מגיע לסוף שנות ה-20 שלו, הוא אינו מוצא עוד כוחות בקוסמוס שיעזרו להתחדשותו.

אם כך הדבר, מדוע איננו מתים בגיל 28? למעשה, העולם מניח לנו למות בגיל 28. זו האמת. כל מי שרואה את הקשר של האדם עם העולם, כל מי שמתבונן באופן מודע על העולם, חייב לומר: אוי, עולם! האמת היא שאתה מחזיק אותי רק עד לשנתי ה-28! רק כאשר מבינים זאת מתחילים סוף סוף להבין את טבעו האמתי של האדם. כי מה קורה לאדם עכשיו, כשהעולם מושך ממנו את כוחותיו המעצבים – כוחות שעד כה הוא יכול היה להשתמש בהם באופן חופשי כדי לבנות את עצמו? מה קורה עכשיו?

ברגע מיוחד זה, כשהאדם בגיל 28 ומתחיל להיראות בבירור שכוחות הגדילה הקודמים שלו אזלו כליל, קורה הדבר הבא – ברגע זה ממש אנשים מסוימים מתחילים למות. ויש אנשים שלמשך זמן מה עדיין מחזיקים בכוחות הגדילה ההולכים ומתכלים. גם גתה גילה, שעה שמדד את גופו בתשומת לב, שהאחרון נהיה קטן יותר. זה קרה כאשר הוא חזר לעבוד על החלק השני של ’פאוסט‘. אך כבר קודם לכן הוא החל להיחלש. מהרגע בו העולם נוטש אותנו עלינו לנהל את ההתחדשות שלנו בעצמנו, מתוך הכוחות שקיבלנו עד כה. כאשר אותם חלקים מהאורגניזם שלנו שיש ביכולתם להתחדש הולכים ומתמעטים, איננו יכולים להעניק לעצמנו גוף חדש בדומה למידה המרהיבה בה הילד עובד עד ששיניו מתחלפות, הזמן בו הוא מגיע לגוף הראשון שהוא שלו ממש על פי המודל. אולם עד גיל 28 אספנו כוחות רבים מאד מהשמש, הירח והכוכבים, שאנו נושאים בתוכנו, ואשר להם אנו זקוקים בגיל זה – כאשר עלינו להתחיל לחדש את הגוף הפיזי-חומרי שלנו בעצמנו.

בחיים הארציים, זה הרגע בו מגלה האדם שמעתה מוטלת עליו אחריות מלאה על עיצוב צורתו האנושית. רגע זה בחייו, בו הוא נשאר לגמרי לבד, הוא הנקודה בזמן שאליה הוא שאף להגיע ושממנה הוא חייב להמשיך. לעתים קרובות אנו מגלים אצל ילד זה או אחר שמתרחשת בו פעילות מוקדמת מדי של כוחות מתוך הגוף שלו עצמו. ניתן לראות זאת בסימפטומים פתולוגיים כמו, עצמות שנהיות שבריריות, בעיקר מכך שהילד משמין. אך את הקשר בין דברים אלה לא ניתן לגלות בקלות. בכל רגע בחייו האדם שואף להגיע אל הנקודה של גיל 28 או להתרחק ממנה. עליכם להבין שזו מעין נקודת אפס, מעין נקודת מִ שְׁ עָ ן, נקודת אפס בזמן, נקודה בה אנו עומדים בין עצמנו לבין העולם... אנו שואפים אל אותה נקודה בה העולם כבר אינו פעיל, ואנחנו עדיין איננו פעילים...

יש משהו בתוכנו שמכוון אל האפס (nothingness). זה מה שהופך אותנו לישויות חופשיות; זו הסיבה שבשלה אנו יכולים לקבל על עצמנו אחריות. במבנה של האדם טבועה העובדה שאנו ישויות חופשיות, אחראיות, מפני שברגע של מעבר מהעולם לעצמנו, אנו עוברים דרך נקודת האפס – כשם שהמחוג של המאזניים עובר דרך נקודת האפס מימין לשמאל, משמאל לימין, ונקודה זו אינה מצייתת לחוקים להם נתונים החלקים האחרים של המאזניים... נקודה זו חופשיה... קודם העולם פעיל, לאחר מכן האדם עצמו פעיל, וכאן, בנקודה זו, דבר אינו פעיל. כאן יכולה לחיות בחופש, אותה יכולת אנושית שאינה מוגדרת על ידי הטבע וגם לא על ידי העולם. כאן נמצאת נקודת המקור של חופש האדם. כאן נולדת האחריות".

שטיינר, 'רפואה רוחנית', 2017, הרצאה 4

מידע למתודת עבודה 5

תארו בפירוט את גיל 28 שלכם – מאילו חלקים בכם, השייכים ל'ישן', נפרדתם? האם עברתם סף? אם כן, ספרו.

רשימה ביבליוגרפית

שטיינר, ר. (1911), "נקודות מפנה בהיסטוריה הרוחנית, הרמס", מתוך: הארכיב המקוון העברי לכתבי רודולף שטיינר – דניאל זהבי.
שטיינר, ר. (2017), רפואה רוחנית, הוצאת 'כחותם'.
שטיינר, ר. (1998), "מדע הנסתר בקוויו העיקריים", הוצאת תלתן.
שטיינר, ר. (1998), "שליחות הכעס – מטמורפוזות של חיי הנפש", הוצאת תלתן.
שטיינר, ר.(1999 – מהדורה 2), "מן הרשימות האקשיות", הוצאת תלתן.
שטיינר, ר. (2006 – מהדורה 5), "גוף, נפש, רוח", הוצאת מיכאל, הרדוף.