ניתן למצוא את תהליך התזה, אנטיתזה וסינתזה גם בהתפתחות המחשבה האנושית. ע"פ מדע-הרוח האנתרופוסופי, התפתחה המחשבה באנושות  מ'הגיון הלב' או 'חשיבה עם הלב' שאפיינה תקופות-עבר בהיסטוריה. חשיבה זו אופיינה ברגש מקורי, בלתי מפותח, שליווה את האדם כבר מלידתו ואפשר לו להרגיש באופן אינסטינקטיבי מה צודק, מה לא צודק, מה צריך לעשות, מה צריך לעזוב וכו'.... בשלב ההוא, האנשים לא התאמצו להרהר במה שהיווה עבורם נכסי התרבות והדת הקדושים, ולא ערערו עליהם. האנטיתזה הייתה החשיבה השכלית-אינטלקטואלית. "הדרג השני הוא זה, בו מתחיל האדם להרהר. ניתן במספר גדול והולך של בני אדם, היוצאים מהמסגרת של הרגש המקורי, ומתחילים להתמסר לחשיבה; מסיבה זו, נשמע היום כל כך הרבה ביקורת על הקדושה העתיקה ועל הדתות. זוהי תגובתם של השכל והאינטלקט על מה שהיו האנשים פונים ולוקחים מהרגש, מבלי לבחון את הדברים באמצעות השכל. אנו רואים את אותה פעילות אנושית – העוברת בצורה ביקורתית על מה שהיה טבוע בטבעו של האדם, ומה שנובע מחינוכו – שולטת במה שמכונה כיום מדע... הכוונה היא בכלל לניסיונות ולתחושות חיצוניים, הנעשים או ישירות על ידי החושים, או באמצעות השבחת התחושות החושיות, באמצעות הטלסקופ, המיקרוסקופ וכו'... ואז, בעזרת השכל, מצרפים את ההסתכלויות לחוקים, ומזה מתהווה המדע האינטלקטואלי".

הבעיה עם השכל היא שהוא פועל על הרגש בצורה ממיתה. אך זהו שלב חיובי ובלתי נמנע באנושות, משום שהחיים הרגשיים האינסטינקטיביים שייכים לרמת התפתחות פחות מפותחת של האדם, המונעת ממנו להגיע למחשבת-הרוח מתוך עצמו, מתוך חשיבתו העצמית. הסינתזה היא – חשיבה של הכרעה ישירה. הכרעה ישירה היא חשיבה חיה – שאינה אינסטינקטיבית ואינה לוגית. זוהי ידיעה-באחת. "האופן בו האדם מרגיש בחיים הרגילים, קשור לחשיבתו בעזרת  ראשו. אמנם אנו חושבים באמצעות האברים הרוחיים, אבל כל אדם יבין את זה בצורה כזאת, כשאומרים: חושבים בראש. ברגע בו התקדמנו במקצת בהתפתחות, משתנית הרגשתנו ביחס לחשיבה בתכלית השינוי. אז ההרגשה היא באמת, כאילו זה אשר עד כה היה משוכן בראש, משוכן כעת בלב. אין זה הלב הפיזי, אלא אותו האיבר הנוצר בסביבות הלב, היינו – פרח הלוטוס בעל שנים-עשר עלי הכותרת. האיבר הזה הופך למין איבר​​-חשיבה, וחשיבת-הלב הזו שונה בתכלית שינוי מהחשיבה הרגילה. כל אחד יודע , כי בחשיבה הרגילה יש להשתמש בשיקולי-דעת על מנת להגיע לאמת מסוימת. אנו צועדים ממושג למושג, ובאים, אחרי שיקולים לוגיים ושיקולי דעת, אל הכרת העניין.... אך לגבי חשיבת- הלב, האם יש כאן דבר מהאמתי או מוטעה, האם עלינו להוסיף ולומר דבר מה לזה או לדבר האחר – לשם כך שיקולי דעת אינם הכרחיים, כי הרי הדבר מתקבל בדרך בלתי-אמצעית. מה שיש לנו לומר על העולמות העליונים, מתקבל ישירות. ברגע בו עומדות לפנינו התמונות, אנו כבר יודעים מה יש לומר לעצמנו ולאחרים אודותיהן. הדרך הבלתי-אמצעית הזו, היא אשר מאפיינת כל כך את חשיבת- הלב. אין בחיים הרגילים דברים רבים, הניתנים להשוואה עם החשיבה דלעיל... אם נתחיל בביקורת שכלית ארוכה על החוויות האלו, אז נגרש אותן, הן תברחנה. לרוב, על ידי שימוש בחשיבה הרגילה אנו מוציאים מהדברים דבר מה מוטעה. כפי שהכרחי הוא לעבור תחילה דרך אימון של חשיבה בריאה ונבונה, כך הכרחי להתרומם מעל לחשיבה הרגילה הזאת אל התפיסה הבלתי אמצעית". 

האתגר הקיים במפגש עם האחר, וביכולת שלנו 'לפגוש' את האחר ולהבין אותו הבנה עמוקה, בולט במיוחד כאשר מתבוננים על מערכות יחסים זוגיות, ועל המספר הרב של הזוגות הנתונים בקשיים, ומביאים לפירוק הזוגיות והתא המשפחתי.

הקטע האחרון כולל מושגים אותם עדיין לא למדתם כגון : התקופה השביעית הבתר-אטלנטית, הנפש-השכלית-רגשית, נפש-התודעה ועוד... ולמרות זאת, ניתן להבין את מהות הדברים. בתקופתנו, מאה שנה לאחר שהדברים נאמרו, הם נכונים במשנה תוקף. שטיינר מעיד על המצאת הדפוס, כהמצאה המעצבת יחסים שונים מהיחסים הבלתי אמצעיים ששררו לפני כן; בימינו המצאת האינטרנט ושאר אמצעי הטכנולוגיה המתפתחים, תורמים את חלקם להתרחקותם של בני האדם האחד מהשני, ולניכור ההולך ומתגבר; מערכות יחסים בלתי אמצעיות הולכות ומתמעטות.

על מנת להתגבר על המצוקה הפסיכולוגית של זמננו בין האדם לחברו, עלינו לפתח את הדבר אותו שטיינר מכנה: "פיתוח החוש להבנה-סוציאלית (חברתית)". לפני שנדון בפיתוח החוש להבנה-סוציאלית נתוודע לאחת מהדרכים להתקרב לאחר, ולהתייחס אליו כאל אדם בעל 'אני' משלו, המשמש עבורנו שליח לתיקון מחשבות מוטעות, אותן נכנה בשם: ​עיוותים קוגניטיביים.​

בהיותן בנות תשע, התחברה חברתה הטובה ביותר של הילה עם ילדה חדשה שהגיעה לכיתה. הילה חוותה זאת כנטישה, כדחייה וכהעדפתה של מישהי אחרת על פניה. היא הייתה משוכנעת שהמעשה נבע מזדון ומרוע לב. זיכרון הפגיעה והכאב נצרב בה ודימם במשך ארבעים שנה. לאחר עבודה ביוגרפית ארוכת שנים, שבעקבותיה חלה טרנספורמציה מספקת של הגופים, יכלה הילה ל"היכנס" לתוך נפשה של חברתה ולחוות את האירוע מנקודת מבטה של האחרונה. היא גילתה שהיא לא פעלה מזדון, אלא מתוך רצון לעזור לילדה החדשה. תחושת הנטישה קשורה לקרמה של הילה, בה מילאה החברה תפקיד קרמתי. 

התהליך הביוגרפי מאפשר לאדם לתקן את העיוות הקוגניטיבי, ולהפנים את מה שהיה חסר בעת התרחשותו של האירוע הקרמתי, כלומר – ידע ברמה רוחית גבוהה (סוג הידע השלישי), הקשור לאמת ולנכון, תכונות של רוח העצמיות. 

 במקרים רבים בהם העבודה הרוחנית אינה נעשית, משמש הגוף הפיזי כקרקע לתיקון. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי כתאונה, מחלות שונות – פעמים רבות בעמוד השדרה, שמייצג את האני – המכריחות את האדם לעצור ולבחון את חייו מחדש. לעתים, כאשר לא ניתן עוד להתקדם, פוקד את האדם מוות, המאפשר לו לעבור לעולמות הרוח – בהם מתרחשים סיכום חייו ועיבודם לקראת האינקרנציה הבאה, בה תינתן הזדמנות נוספת לתיקון. האדם אינו מגיע בהכרח להגשמת הייעוד הרוחני האנושי-קוסמי בחיים האלה, אבל הוא מתקדם לקראתו על ידי הגברת מודעותו. כדוגמה ניתן להתייחס לאנשים דגולים, כמו: איינשטיין, בטהובן, פרויד, פלדנקרייז, הגל, אפלטון, גלילאו, שפינוזה, קאנט ועוד רבים רבים אחרים. דמויות אלו תרמו תרומה עצומה לאנושות ולהרחבת אופקיה, למרות שלא הגיעו בהכרח לקשר מודע עם עולם הרוח. הקרמה שלהם אפשרה להם לחקור עניין מסוים, או להעניק דבר מה לאנושות. מבחינת הקרמה, האד​​ם לא מגיע תמיד לדרגה הרוחנית האולטימטיבית עבורו. לעתים, הוא משמש ככלי מתאים להבאת אימפולסים נדרשים לאנושות כולה, באופן זה או אחר. כמו כן, הוא עשוי להקריב את ההתפתחות הרוחנית שלו עבור האחרים ולהישאר מאחור, גם אם אינו מודע לכך. כך בין בני זוג, הורים וכדומה.... המקריבים את התפתחותם הרוחנית עבור האחר. במשפחות מקריב אחד מחברי המשפחה את האנרגיות שלו, הפיזיות והרוחניות, על מנת לקדם מישהו אחר. הדבר מקביל להקרבתם במקרוקוסמוס של כוחות הנגד – לוציפר ואהרימן, שנשארו מאחור עבור התפתחות האדם.

בימינו קיימת עלייה גדולה בכמות הילדים והמבוגרים הסובלים מבעיות תקשורת על הרצף של ה​​אוטיזם. ניתן לראות זאת כביטוי קיצוני לחוסר היכולת שלנו להבין באופן אינסטינקטיבי את האחר ולצורך שלנו לעשות מאמץ מודע להבין את האחר. על-פי האנתרופוסופיה המחלה (או במקרה זה התסמונת) מופיעה על מנת שנוכל לרפא אותה. תופעת האוטיזם דורשת מאיתנו כחברה לפתח דרכים חדשות להבין ולהכיר את האחר.

לפניכם קטע קצר מתוך הסדרה: "פלפלים צהובים", המתארת התמודדות של משפחה עם ילד הסובל מאוטיזם.