הסיור לסנגל יצא במסגרת הקורס ׳הדמוקרטיה הסנגלית׳ שהעבירה פרופ׳ רות ג׳יניאו - ראש התכנית הבין אוניברסיטאית ללימודי אפריקה. הסיור התקיים בין ה- 12-22.2.19 ובו השתתפו סטודנטים אשר לקחו את הקורס.

נעה גלוסקינוס, סטודנטית מהתכנית, מספרת על הסיור:

״יצאנו 27 סטודנטיות וסטודנטים ו-5 חברות סגל לעשרה ימים לסנגל. סביר להניח שרוב האנשים לא יודעים אפילו שקיימת מדינה כזו ובטח לא איפה היא נמצאת. הודות לפרופסור רות ג'יניאו ,ראש המחלקה ללימודי אפריקה, יש עכשיו 30 שגרירים של סנגל שמסתובבים באוניברסיטה. אני חושבת שהמדינה הקטנה במערב אפריקה הצליחה להקסים את כולנו עם היופי, השמחה, המורכבות, הסולדיות והגאווה של אנשיה. ועכשיו אחרי שחזרנו משם אני שמחה לספר לעוד אנשים באיזה מקום נפלא ומסקרן זכינו להיות. את רוב הימים העברנו בעיר הבירה דקאר, שלא דומה בשום צורה לערים האפריקאיות שאני מכירה. אפשר לתאר אותה כ'פריז מאובקת' לחופי האוקיינוס האטלנטי. כאשר מתהלכים במרכז העיר מרגישים את ההשפעה הצרפתית בצורה ניכרת, באדריכלות, בשפה הצרפתית, ובמאפיות הבאגטים והקראוסונים בכל פינת רחוב. דקאר היא עיר תוססת של תרבות ושל פוליטיקה, ופגשנו בה דמויות מרתקות שלימדו אותנו על התפיסה הסנגלית את הלאומיות, האפריקאיות והדמוקרטיה. פגשנו את הראפר האקטיביסט Thiat שהקים עם חבריו להרכב המוזיקלי את תנועת יא נא מר (מספיק ,בצרפתית). הוא סיפר לנו על המאבק שלהם לשינוי המנטליות הסנגלית, ויצירת לגיטימציה לדרישה של דין וחשבון מהעם אל השלטון. פגשנו את אחד מעורכי הדין המצליחים במדינה, אשר מייצג את מועמד האופוזיציה לבחירות שיושב כיום בכלא. ביקרנו בתחנת רדיו שמקדמת דמוקרטיה בכל רחבי מערב אפריקה ושוחחנו איתם על מהות העיתונאות ותפקידה הפוליטי באפריקה ובכלל. הסיור שלנו התקיים בימים שלפני הבחירות לנשיאות, ודקאר הייתה באווירת בחירות חגיגית. ביום האחרון לסיור אפילו נקלענו לעצרת בחירות לתמיכה בנשיא מאקי סאל, אשר נבחר לכהונה שנייה בבחירות האחרונות. 

בנוסף לדקאר, בילינו שלושה ימים באזור הכפרי של סנגל ונחשפנו לטבע היפיפה של המדינה וכמו כן גם לפערים בין המרכז לפריפריה מבחינת תפיסה פוליטית. ביקרנו בעיר הקדושה טובה, בה נמצא המסגד הגדול והמרשים סביב קברו של אמאדו במבה, שיח האחווה הסופית המורידית. ראינו את האסלאם האחר של סנגל, שהוא שונה מאוד מהאסאלם הסוני של אזורינו. אף זכינו לראות טקס שירה סופי הנקרא ז'יכר, וספרי קוראן עתיקים בספריית המסגד. 

לאחר מכן המשכנו לכפר השקט טובא-קוטא, ששוכן על נהר רחב שהוא חלק מדלתא גדולה. באזור זה קיימת מערכת אקולוגית ייחודית שנקראת מנגרובים, אלו עצים שגדלים במים מלוחים ולכן יש שם בעלי חיים נדירים. בכפר פגשנו ארגוני חברה אזרחית שפועלים על מנת לעזור לקהילתם אשר נשכחה על ידי המדינה במובנים רבים. אחד מהם הוא מועדון שיקספיר, מועדון שמתעסק בחינוך, תאטרון, ושמירת טבע אותו הקימו קבוצת צעירים שלמדו ספרות אנגלית באוניברסיטה. בטובא קוטא זכינו לחוויה יחודית נוספת, ארוחת צהריים בביתה של משפחה סנגלית שהסתיימה במסיבת ריקודים בה כולנו ניסינו לרקוד מקומיים יחד עם כל בני המשפחה והשכנים שהתאספו לכבוד המאורע. 

סנגל היא מדינה מוסלמית שיש בה מיעוט נוצרי, ובני דתות מקומיות. בשיחות שהיו לנו עם סטודנטים סנגלים ועם אנשים רבים נוספים שפגשנו הם תמיד העלו את ההרמוניה ששוררת בין הדתות. נישואים של בני דתות שונות הם מקובלים והנשיא הראשון של סנגל אף היה נוצרי למרות הרוב המוסלמי במדינה. לי, ולשאר הסטודנטים, שמגיעים ממקום שבו דת היא גורם מפלג הדבר היה נשמע כמו חלום. הסנגלים תמיד התגאו בשלום שורר במדינה, ובאמת, סנגל היא אי של שלום ושפיות בין המדינות הסובבות אותה שסובלות מטרור ואלימות (כמו מאלי ובורקינה פאסו). וזה הדבר שהופך את סנגל לכל כך מיוחדת, למרות הקשיים הרבים שעומדים בפניה, האתוס של אנשיה הוא אתוס של שלום, וזה דבר שכדאי לנו ללמוד מהם.״