מספרת על המחאה החברתית ב- 2011 שהתחילה מתחום שכירת דירות. כמות האנשים שיצאו לרחוב היו 10% מהאוכלוסייה.
בטווח של 30 שנה –הבינוני והרחוק - האוכלוסייה תגדל - מה עם הבנייה ? מה עם הטבע ?
איך משמרים מרחב אינטימי ? איך לא הולכים לאיבוד ?
מה עם קהילת שוכרי הדירה שהולכת וגדלה ? הם לא חלק מהתכנון
עוקפים את הציבור כי אין לו יכולת לדבר את הצרכים שלו – זה לא נכון
מדגישה שחייבים כחברה לשתף פעולה
צריך לעשות תהליכים של שיתוף ציבור
רתימה של מומחיות של הציבור
ללמוד לעבוד ביחד
לפרוץ מסגרות של נוחות
לזכור שיש פרט שרוצה לדבר אתכם
להכניס מימד של רגישות ואינטלגנציה רגשית
לפרק חומות
יש לנו משימה לאומית – יצירת תהליכים אמיתיים של הידברות.
אני משקפת את ההרגשה של האנשים שמרגישים שאין להם סמכות להביע את דעתם.
יש שבר אמון
יש השפעה של גורמים בעלי אינטרסים על המרחב
צריך שפה נהירה, להנגיש את התכניות
לציבור הרחב יש מה להציע