תזכורת לגבי המחלה המאוד מדבקת -
חצבת –
Measles
–
מחלה נגיפית חריפה ומדבקת מאוד שגורמת לחולים בה לפריחה אופיינית ולתחושה כללית רעה. עיקר ההדבקה ע"י רסיסי רוק מזעריים המכונים אירוסולים המתעופפים עד למרחק של כמטר אחד ממערכת הנשימה של החולה .
כ- 85% מהנחשפים לנגיף נדבקים וכ-95% מהם יפתחו סימפטומים.
הנגיף מתרבה בתאי אפיתל של דרכי נשימה עליונות ומשם דרך מערכת הלימפה מתפשט בגוף ומדביק את הלחמית, מערכת הנשימה, כלי הדם הקטנים
ואת מערכת העצבים המרכזית .
אצל חלק קטן מהחולים תתפתח דלקת של המוח בסמוך לשלב ההחלמה (עקב התגובה חיסונית), ואילו באנשים הסובלים מכשל חיסוני (כמו חולים אונקולוגים, איידס, דיכוי מח עצם ועוד) עלולים לסבול מהדבקה מתמשכת שעלולה להסתיים במוות.
תקופת הדגירה של הנגיף הינה של שבוע-שבועיים.
הסימנים הקליניים
: הופעת חום גבוה, דלקת גרון כאשר בלוע מופיעים כתמי קופליק (נקודות זעירות בצבע לבן) הנעלמים לאחר יומיים. לאחר יום מופיעה פריחה (מתחילה בראש) אדומה שטוחה המכסה את כל הגוף.
מניעה וטיפול: מתן חיסון מוחלש ( MMR ) – כיום ניתן בינקות, אך יש לוודא בבגרות כי הנוגדנים קיימים וכי החיסון עודנו אפקטיבי.
לחולים בעלי כשל חיסוני שנחשפו לנגיף יש לתת חיסון סביל כנגדו המפחית את הסיכוי שיחלו או לפחות מפחית את חומרת הסימפטומים
אין טיפול אנטי-ויראלי במחלה, אולם עצם ההדבקה מהווה גורם חיסוני המונע את הישנות המחלה.
ההדבקה
של המטפלים מתאפשרת במספר דרכים: חשיפה לנוזלי גוף דרך פתח או פצע בגופינו – ע"י פצע פתוח או ע"י דקירת מחט או ונפלון בזמן ביצוע פעולה רפואית: חשיפה לדם, הפרשות מעיניים, אף, פה או נוזלי זרע והפרשות ואגינליות.
אפשרות אחרת להדבקה הינה בהדבקה טיפתית של אותם אורגניזמים ע"י שיעול או עיטוש של המטופל לעברינו.
המניעה
בדרך כלל הינה פשוטה למדי וכוללת מספר דרישות: עטיית כפפות בכל שלב של טיפול בחולה וסביבתו, החלפת כפפות במעבר בין מטופלים, שטיפת ידיים עם מים וסבון או חיטויים עם אלכוהול, לבישת בגדים ארוכים ומוגנים שימנעו חשיפה של פני העור, נעילת נעליים סגורות ושימוש באמצעי מיגון נוספים בכל מקרה של חשד למחלה זיהומית שעשויה לעבור בצורה טיפתית – לדוג' מסיכת פה ואף ואף אמצעי הגנה מתקדמים יותר במקרים חריגים (אמצעים שלרוב אין ברשות כוננים). המיקום ביחס לחולה חשוב גם הוא כאשר יש לעמוד בזווית שאינה חושפת אותנו להפרשות החולה במידה וישתעל או יקיא.
נקודה חשובה נוספת היא מניעת יציאה למקומות אשר מועדים לפורענות – מחלקות סגורות, בתי חולים סיעודיים, שיקומיים ומקומות אשר בהם קיימים מונשמים כרוניים כאלו ואחרים.
חיסונים מקדימים
– כחלק מדרישות משרד הבריאות והארגון יש לבצע חיסונים מקדימים לצהבת
B , או לבצע בדיקת נוגדנים (מומלץ גם אחת לחמש שנים) ולהעביר את האישור לארגון. חיסון צהבת Aזמין הוא גם ומומלץ לאנשי מקצועות הבריאות. חיסונים כנגד שפעת משתנים בהרכבם מדי שנה ומומלצים לכלל אנשי מקצועות הבריאות כחלק מחשיפתם לחולים באופן יומיומי. לחלק מן המחלות כדוגמת צהבת B וחצבת ישנם חיסונים אשר ניתנים כיום בינקות ובילדות.
דיווח –
בכל אירוע חריג של חשד לחשיפה או חשיפה ודאית למחולל, לנשא או לחולה במחלה זיהומית יש לדווח למוקד הארצי ולתעד זאת.
קיימת חשיבות רבה לתיעוד בהיבט של הטיפול והמעקב בכוננים כמו גם, דיווח למשרד הבריאות, ומעקב אחרי סביבת המטופל והמטפל למניעת הפצת מחלות זיהומיות.
הטיפול בנחשפים ייווצר ע"י הפעלת נוהל חשיפה אשר יערב מספר בעלי תפקידים בארגון ובהם אחראי חשיפה, ראשי אגף רפואה ובמידת הצורך גם רופא מייעץ וראשי אגף מתנדבים.
הפעלת נוהל חשיפה
תתבצע ע"י פנייה למוקד הארצי בקו המוקלט 1221, בבקשה לדווח על אירוע חשיפה. המוקד יפתח דו"ח חשיפה, יתעד את פרטי המקרה (מיקום, סוג הקריאה, מה נמצא בפועל, פרטים דמוגרפיים ועוד) ויאסוף נתונים רלוונטיים על החשיפה – סוג וצורת חשיפה, מחלה מדוברת, כוננים שנכחו ומידת קרבתם למטופל בעת הטיפול וכל פרט רלוונטי אחר.
לאחר מילוי הדו"ח הפרטים יועברו לאחראי חשיפה אשר יבצע בירור אל מול הגורמים המקצועיים הרלוונטיים בארגון ובבתי החולים (אחות חשיפה, רופא זיהומולוג ועוד).
אחראי חשיפה ישוחח עם הכוננים ויאסוף פרטים נוספים במידת הצורך על מנת להבין את סיכוני החשיפה.
במקרים חריגים הבירור יבוצע בעת האירוע ויינתנו הנחיות לפנייה מידית לחדר מיון לצורך טיפול מניעתי בחשיפה (לדוג' דקירת מחט נגועה מחולה הפטיטיס / איידס ודאי).
במקרים כאלו יינתנו טיפולים שונים כדוגמת חיסון באימונוגלובולינים להפטיטיס או מתן קוקטייל תרופות מניעתי בחשד ל
HIV .
במידה ומדובר בשחפת ניתן להיעזר במלש"חים אשר קיימים ברוב הערים ויכולים להעריך את סכנת ההדבקה, להורות על ביצוע בדיקת מנטו (2 בדיקות חוזרות במידת הצורך להערכת סכנת הדבקה בהזרקה תת עורית) או ביצוע צילום חזה על פי צורך ובהמשך על מתן טיפול אנטיביוטי ומעקב לפי צורך.
מעקב
יתבצע בכל מקרה של חשד להדבקה ועשוי להימשך אף מספר חודשים בהתאם לסוג המחלה – לדוג' בהפטיטיס ובאיידס ייתכן צורך בבדיקות חוזרות לאחר 3 ו 6 חודשים על מנת לשלול הדבקה.
סד"פ מקוצר במקרה חשיפה:
1.
שטיפת המקום הנחשף במים זורמים וסבון למשך זמן קצר וחיטוי בספטאל סקראב במידה ויש (עיניים – במים זורמים בלבד)
2.
ביצוע מעקב אודות יעד פינוי המטופל ואיסוף פרטיו לבירורים עתידיים
3.
פתיחת דיווח חשיפה אל מול המוקד הארצי בקו מוקלט 1221
4.
העברת המידע הידוע לגבי האירוע והמטופל
5.
במידה ומדובר בחשיפה לדם עם חדירת פני העור ובחשד גבוה למטופל עם מחלה זיהומית מומלץ לפנות לחדר המיון שאליו פונה המטופל לצורך ביצוע בדיקות דם ומעקב אל מול המטופל
6.
הקפדה על ניקוי וחיטוי הציוד ו/או החלפתו - באמבולנסים קיימים מגבונים ייעודיים לניקוי וחיטוי ציוד מזוהם
7.
מעקב מול אחראי חשיפה אודות עדכונים
8.
המשך מעקב בידי הרופא המטפל בקופ"ח
לסיכום, חשוב להתמגן ככל הניתן בכל אירוע רפואי. במידה ונוצרה חשיפה יש צורך לתעד זאת אל מול מוקד המבצעים בהקדם האפשרי על מנת לעבור מעקב מסודר, לשמור על ביראותכם ועל בריאות סביבתכם.