ש: קראתי ספר מצוין על הכתיבה, למה אני צריך לשלם על סדנה?
ת: יש ספרים מצוינים על כתיבה. בלי לחשוב הרבה אני יכולה למנות לפחות חמישה מעולים ואחרי חשיבה עוד עשרה ספרים, שכל אחד מהם טוב ואיכותי.
אבל כדי לשפר את הכתיבה צריך לתרגל. צריך לכתוב שבוע אחר שבוע (ויש הטוענים שבכל יום). ולא פחות חשוב, צריך לשמוע מה אחרים קלטו מהטקסט שלנו. האם מה שהתכוונת הוא באמת מה שאנשים הבינו ואם לא, מה הבינו וכיצד אפשר לכתוב נכון כך שהרעיונות שלך לא יילכו לאיבוד.
ש: חייבים להכין שיעורי בית? אני נמצאת בעומס מטורף.
ת: חייבים? לא. ממש לא חייבים להכין שיעורי בית.
אבל אני מאוד ממליצה ומפצירה בתלמידיי שיכינו אותם.
אני נותנת תרגילים, כי אני מאמינה שמי שמגיע לקורס, משלם עליו, מגיע מדי שבוע רוצה להפיק ממנו משהו, רוצה ללמוד. אז נכון שיש תרגילי כתיבה גם במהלך השיעור, אבל בשיעור, בזמן קצוב, עם רעשי רקע קשה מאוד להתרכז, להתכנס, ולכתוב. בבית, במקום שנוח לך, עם רגליים על הספה, אפשר באמת להתרכז בסיפור שאת רוצה לספר.
ש: מה ההבדל בין זה לבין שיעור ספרות כמו בתיכון?
ת: למעשה, אין שום קשר בניהם.
הסדנה מלמדת מהם מרכיבי הסיפור באופן חוויתי מתוך התבוננות בתהליך הקריאה. הסיפורים שנקרא בשיעור נועדו להמחיש את הנקודה, להדגים כיצד היא באה לידי ביטוי על מנת שלך יהיה קל יותר לקבל השראה ולכתוב את הסיפור שלך.
ש: איך אפשר ללמד כתיבה? או שיש לך כישרון או שלא.
ת: מכירים את האנשים האלה שהם כישרון מבוזבז? שהם ספורטאים מבוזבזים או טבחים מבוזבזים או גננים מבוזבזים? אנחנו אומרים עליהם ככה כי אנחנו חושבים שהם צריכים לקחת את הכישרון שלהם צעד אחד קדימה, ללמוד את התחום שלהם, ולהתעסק בו באופן "מקצועי".
גם כישרון כתיבה, אם הוא לא מטופח, הוא מתבזבז. אם לא לומדים להשתמש בו נכון, לבנות סיפור מעניין ולהשתמש באלמנטים במינון מתאים הוא מתבזבז.
כישרון הוא מתנה. עכשיו בוא תוכיח שאתה ראוי לה.
ש: וצריך להקריא את הסיפור שלי בקול רם? מול כולם?
ת: כן, רצוי.
זה קצת מלחיץ ואני לא זוכרת שיעור שבו התלמיד שהקריא לא התנצל ואמר שזה לא מספיק טוב. ואת יודעת מה? לפעמים הוא צדק ולפעמים לא. בגלל זה מקריאים.
כי לפעמים אנחנו שיפוטיים כלפי עצמנו וכלפי הטקסט שלנו ולפעמים אנחנו לא יודעים להחמיא לעצמנו. ולפעמים אנחנו בדיוק צריכים את מי שיעיר לנו, כדי שנדע מה הטקסט שלנו מעורר אצל אחרים.