לוציפר – הינו 'נושא האור', נושא החוכמה. מוכר גם כנחש המפתה מגן עדן המלווה את האדם משחר האנושות, עם האכילה מפרי עץ הדעת. לוציפר מנסה למנוע מהאדם להתגשם בגוף פיזי, הוא שואף להשאירו בעולם הרוח ומנסה למשוך את האדם למעלה, אל הרוחי, ולהתנתק מהחומר. לוציפר מייצג יסוד של חום ואש, ​הבאים לידי ביטוי כהתלהבות הסוחפת את האלמנט הנפשי.​ מדובר בתחושת בערה פנימית. זה יכול להיות קשור לדברים מאידיאלים, צדק חברתי ואמונה דתית ועד לאקסטזה מינית הכרוכה בהתלהבות וחום רב. 

את היצרים ניתן לדכא ברמות מסוימות, אך הם לא באמת נעלמים, אי אפשר להפטר מהם. הם ממשיכים לחיות במעמקים ופועלים את פעולתם באופן לא מודע, אינסטינקטיבי, נמוך. כך הם הופכים ל'מפלצות שמסתתרות מאחורי האור'​​.

כשהתחלתי להיות ממש כתומה, הפסקתי לאכול גם גזר. שתיתי בבוקר שוקו, ובערב אכלתי מלפפון או משהו כזה. ירדתי מאוד במשקל. בביה"ס התחילו לשים לזה לב ופעמיים בשבוע נקראתי לאחות לשקילה. אני לא יודעת מה הם עשו עם זה, לא זוכרת שדיברו איתי בנושא, רק שקלו, ואני הקפדתי בימי השקילה לבוא עם סווצ'ר ולשים אבנים בכיסים. אימא השתגעה ממני, בכתה בפניי שאוכל משהו, ואני נהגתי לריב אתה או להתעלם ממנה, ועליתי לחדר שלי בלי ארוחת צהריים. רק עכשיו אני מבינה שזה היה בתקופה שאבא עזב. נהגתי להסתכל במראה ולראות כרס בבטן ושומנים ברגליים. היום אני מסתכלת בתמונות מאז ורואה את העצמות והצלעות בולטות מתוך העור, ואת הרגליים כמו גפרורים, בלי נקודת מפגש ביניהן מרוב רזון. כל יום, כשנשקלתי וראיתי שרזיתי עוד, הייתי מתמלאת בתחושת סיפוק עילאית. מעין ניצחון של הרצון על דרישותיו של הגוף.

הצורך לאכול נתפס אצלי כקשר שלי לעולם הרגיל, למציאות, למשפחה שלי, לבני אדם. בשלב כלשהו התחלתי להיגעל מאוכל. אני יכולה להתוודות שעד היום, 27 שנים אחרי, אני עדיין מרגישה דחייה מאוכל כשהוא נעשה בכמויות גדולות, כמו לדוגמא בדוכני אוכל בקניונים. בזמן האנורקסיה כל אוכל נראה לי כמו דבר מה הקשור לחיים, מזון לתחזוקת הגוף, מעטפת הבשר המחזיקה את מה שאני באמת בפנים, ומפריעה לי, מסתירה אותי. בגלל זה, בכל ערב של יום בו הצלחתי לא לאכול, או שראיתי על המשקל שירדתי עוד קילו, התמלאתי תחושה של התעלות מעל החיים. שאני גבוהה, עליונה יותר מהחומר ממנו אני עשויה. הרגשתי את הרוח שבי. הרגשתי את הכוח והעוצמה שמעבר להשתייכות לגוף. דבר זה קירב אותי לאשליה שאני כמו אלוהים – שולטת על עצמי מעבר לצרכים החומריים, ההישרדותיים, החייתיים, הנחותים. אני הייתי באור, וכל מה שקשור לאוכל ורעב היה בחושך".

"היבט לוציפרי נוסף של הטבע האנושי הנו איבוד עניין בזולת. אם נדבק רק בטבע המקורי הפנימי, בכוחות האבולוציוניים המשתייכים לנו באמת, העניין שלנו באחר יגדל מאוד. 

היסוד הלוציפרי בתוכנו מונע מאתנו להתעניין באחר. עלינו להיות ערים לכך; לימוד טבעו האמתי של האדם יראה לנו שהעולם היה מקום שונה לגמרי לולא היינו מזדהים רק עם הדברים שלנו – גם אלה הפחות חשובים – והיינו מגלים עניין ולו אף קלוש ביותר במחשבות, ברגשות וברצונות של האחרים. נוכל לרכוש ידע נכון אודות האדם רק עם נעלה לתודעתנו את השאלה הבאה: מה הוא זה המאלץ אותי לאבד עניין באנשים אחרים? הבנה של הסיבה לכך, תהיה משימה עתידית הכרחית להכרה עצמית ולתרבות. 

בימינו, אנשים חושבים שידע-האדם הנו דבר שרירותי, אישי – ושהדעה, האמונה והדמיונות שלהם על טבע האנשים האחרים הינם ברי תוקף. ראיית הטבע האנושי כפי שהוא וידיעה ברורה שכל אדם – במצבו 'המשופר' הרגיל, כן, אפילו הפושע – יכול לספר לנו על טבעו האמתי של העולם יותר מאשר הדמיונות והאמונות הגבוהות ביותר שלנו על האדם; ראיה זו מהווה בתוכנו גורם מנטרל הפועל נגד שליטתו של לוציפר. 

"קיים יסוד אותו ניתן לכנות על-מודע (בניגוד לתת-מודע). לולא יסוד זה היו טבעה ואיכותה של התודעה שלנו שונים לגמרי. העל-מודע הוא מה שמאפשר לאנושות ליצור את ההיסטוריה שלה בצורה מכוונת יותר מאשר היה ניתן לו האנשים היו תלויים רק באבולוציה הפיזית הטהורה שלה. לולא איכות זו של תודעה הייתה התרבות שלנו נראית אחרת לגמרי. 

אך אותו על-מודע הוא המאפשר לכוחות הלוציפריים לכונן את השפעתם. לולא היו עושים זאת, לא היה ביכולתם של בני האדם להעלות על דעתם יצירה של מחשבות שונות מהאני, אותו תיארנו לאחרונה כאני האידיאלי הגתהאני. הכוחות הלוציפריים אפשרו לבני האדם ליצור היפותזות, לבנות תמונות, דמיונות – שהקשר בינם לבין המציאות קלוש. איננו תופסים את המציאות אלא יוצרים מיני רעיונות אודותיה, רעיונות המאפשרים לנו באופן אולטימטיבי ליצור איתה קשר חזק ועמוק יותר מאשר היינו יוצרים בלעדיהם. חִשבו רק על חשיבותו הרבה של העל-מודע בעולם האמנות כולו בו פועלים הכוחות הלוציפריים, אלא אם כן, האמנות אשר מדרדרת לנטורליזם גרידא מספקת אתכם. כפי שהדגשתי פעמים רבות, לא ניתן לדחות את ההשפעות הלוציפריות; דחייה שלהן תהפוך את חיינו לדלים ולבלתי מציאותיים ואנו נהפוך לבורים ולעמי ארץ. החיות והאנרגיה של הנטייה הלוציפרית באדם, היא זו המספקת לנו השכם והערב, את השמרים להתעלות מעבר לקפדנות ולגסות-רוח. 

לוציפר מתואר כישות שבאה אל האדם מלמעלה, מעולמות הרוח. יש לו כנפיים גדולות היוצאות מן החזה ומתחברות כאוזניים גדולות העוטפות אותו בספרה הסגורה בעצמה ומופרדת מהעולם.

לאחר המוות, כאשר ​​האדם עולה לעולמות העליונים, לוציפר אורב לו שם ומנסה לפתות אותו לא לחזור ולהתגשם על פני האדמה.