image
פרק שביעי - כוחות הנגד - חלק א' - לוציפר

לוציפר – הינו 'נושא האור', נושא החוכמה. מוכר גם כנחש המפתה מגן עדן המלווה את האדם משחר האנושות, עם האכילה מפרי עץ הדעת. לוציפר מנסה למנוע מהאדם להתגשם בגוף פיזי, הוא שואף להשאירו בעולם הרוח ומנסה למשוך את האדם למעלה, אל הרוחי, ולהתנתק מהחומר. לוציפר מייצג יסוד של חום ואש, הבאים לידי ביטוי כהתלהבות הסוחפת את האלמנט הנפשי. מדובר בתחושת בערה פנימית. זה יכול להיות קשור לדברים מאידיאלים, צדק חברתי ואמונה דתית ועד לאקסטזה מינית הכרוכה בהתלהבות וחום רב. 

image
מאפייניו של לוציפר
1. עיקרון מיזוג הנכון עם הנעים

1. עיקרון מיזוג הנכון עם הנעים

לוציפר חודר אל האדם דרך הגוף האסטרלי, דרך הסימפטיות והאנטיפטיות שלו, העקרון על פיו הוא פועל הינו העיקרון אותו כינה פרויד 'עיקרון העונג'. לוציפר משלב בפעילותו שני עקרונות שלא בהכרח שייכים זה לזה: עקרון הנכון עם עקרון הנעים. לא כל מה שנכון נעים ולא כל מה שלא נעים לא נכון. כך גם בסיפור גן העדן, כאשר הוא מפתה את האשה – הוא פונה אל הצד הנפשי של האדם. 

'האני' של האדם, המרכיב הרוחני של ישותו, עדיין לא נולד בגן העדן – לוציפר מפתה את האדם לאכול מפרי עץ הדעת, שיאפשר לו להבדיל בין טוב ורע, כלומר – לפתח מודעות. אולם הוא מעניק לאדם את היכולת הזו 'טרם זמן', דרך הגוף האסטרלי – ובכך הוא יוצר את החיבור בין הטוב לנעים, ובין הרע לבלתי נעים. השיפוט של האדם והמודעות שלו - שהיו אמורים לנבוע מהאני - 'מוכתמים' כעת בצבעו של היסוד האסטרלי.

הכוח הלוציפרי הוא המעניק לאדם את האפשרות לבחור בין טוב לרע – כלומר להיות חופשי! אך מכאן נובעת גם האפשרות לבחור בטעות, לבחור ברוע. אילו היו פועלים על האדם רק הכוחות של הזרם המרכזי הוא לא היה יכול לבחור ברוע, הטוב היה נבחר תמיד, אך כברירת מחדל. 
לוציפר מפתה את האדם לחשוב כי הסבל, שהנו הגורם להתפתחות, הוא 'מיותר'. הוא גורם לאדם לשאוף לאושר נצחי בלי לעבור דרך הסבל.
אחת הדוגמאות הטובות ביותר לחיבור השגוי בין הנעים והטוב, במיוחד אצל ילדים, הוא התזונה. כמבוגרים, אנו יודעים שלא כל מה שטעים לנו בריא לנו, טוב לנו. 
רק 'האני', המרכיב הרוחני של ישותנו, מסוגל לפעול על פי עיקרון גבוה יותר, 'האני' שואף לנכון ולאמיתי. עבור 'האני' ההתפתחות של התודעה והמוסר מהווה את הדבר החשוב ביותר, גם אם היא כרוכה  בסבל.
2. שאיפה להתאיינות

2. שאיפה להתאיינות

לוציפר אומר לאדם: 'הסבל נמצא בחומר, העונג נמצא ברוח ולכן עליך להתנתק מהחומר'. בכך מחבל לוציפר בשליחות של האדם על פני האדמה - להתגשם בחומר ולגאול את האדמה. 

על-פי לוציפר הסבל והרוע נמצאים על פני האדמה בחיים הארציים, העונג, השלמות והאור נמצאים במימדים האלוהיים הגבוהים, לוציפר מפתה את האדם להתנתק מהחומר ולהתעורר אל תוך האחדות הקוסמית, להתחבר אל ים האינסוף. ניתן להבחין בכך בחלק מתורות המזרח הרחוק, בהן השאיפה העליונה היא להתנתק מהחומר בו מצוי הסבל, להתחבר לאינסוף ולחוות הארה. ההארה האישית הפרטית והעונג שבצידה הם המטרה ולא התפתחות האני.  נטייה זו באה לידי ביטוי גם בזרמים רבים של 'העידן החדש'. ברבים מהזרמים ישנו דיכוי של האגו, היצרים והתשוקות, ולא - כפי שנדרש - התמרה שלהם ושימוש בהם בשירות הטוב. 

את היצרים ניתן לדכא ברמות מסוימות, אך הם לא באמת נעלמים, אי אפשר להפטר מהם. הם ממשיכים לחיות במעמקים ופועלים את פעולתם באופן לא מודע, אינסטינקטיבי, נמוך. כך הם הופכים ל'מפלצות שמסתתרות מאחורי האור'.

דוגמא לרצון להיפטר מהגשמיות באה לידי ביטוי במחלת האנורקסיה, הנפוצה מאוד בתקופתנו. הנער או הנערה המפסיקים לאכול, שואפים, בדרך מעוותת, להתקרב לרוח, להפסיק להיות 'חומר'.  
שני – להתגבר על הגוף

שני – להתגבר על הגוף

שני, מספרת על מחלת האנורקסיה ממנה סבלה בנעוריה:

"חליתי באנורקסיה בגיל 16. כנראה, שהפרעת האכילה התחילה בזמן שאבא נעדר מהבית, ואני הפסקתי לאכול. התמריץ לזה היה באירוע הבא: הייתי אמורה להתחיל להדריך עם חברתי מורן, בתנועת הנוער, את ילדי כיתה ה'. הלכנו לתלות שלטים בבית הספר של החניכים בתחילת השנה. בעודי תולה שלט, עמדו מאחורי שני חניכים ודיברו ביניהם. האחד שאל את השני מי המדריכים של כיתות ה' והשני אמר "מורן ושני". הראשון אמר "איזו שני?" והשני אמר "נו, שני, השמנה הזאת". מכאן לא הייתי צריכה לשמוע יותר. פשוט הפסקתי לאכול. היום אני כבר לא בטוחה שאכן זה מה שאמר הילד, כי לא הייתי שמנה בכלל, אבל זה לא חשוב, זה המסר שקיבלתי. בהתחלה עוד הייתי אומרת לאימא מה לבשל לי, בלי שמן וכו'... אח"כ עברתי לאכול רק גזר ותו לא. 

כשהתחלתי להיות ממש כתומה, הפסקתי לאכול גם גזר. שתיתי בבוקר שוקו, ובערב אכלתי מלפפון או משהו כזה. ירדתי מאוד במשקל. בביה"ס התחילו לשים לזה לב ופעמיים בשבוע נקראתי לאחות לשקילה. אני לא יודעת מה הם עשו עם זה, לא זוכרת שדיברו איתי בנושא, רק שקלו, ואני הקפדתי בימי השקילה לבוא עם סווצ'ר ולשים אבנים בכיסים. אימא השתגעה ממני, בכתה בפניי שאוכל משהו, ואני נהגתי לריב אתה או להתעלם ממנה, ועליתי לחדר שלי בלי ארוחת צהריים. רק עכשיו אני מבינה שזה היה בתקופה שאבא עזב. נהגתי להסתכל במראה ולראות כרס בבטן ושומנים ברגליים. היום אני מסתכלת בתמונות מאז ורואה את העצמות והצלעות בולטות מתוך העור, ואת הרגליים כמו גפרורים, בלי נקודת מפגש ביניהן מרוב רזון. כל יום, כשנשקלתי וראיתי שרזיתי עוד, הייתי מתמלאת בתחושת סיפוק עילאית. מעין ניצחון של הרצון על דרישותיו של הגוף.

הצורך לאכול נתפס אצלי כקשר שלי לעולם הרגיל, למציאות, למשפחה שלי, לבני אדם. בשלב כלשהו התחלתי להיגעל מאוכל. אני יכולה להתוודות שעד היום, 27 שנים אחרי, אני עדיין מרגישה דחייה מאוכל כשהוא נעשה בכמויות גדולות, כמו לדוגמא בדוכני אוכל בקניונים. בזמן האנורקסיה כל אוכל נראה לי כמו דבר מה הקשור לחיים, מזון לתחזוקת הגוף, מעטפת הבשר המחזיקה את מה שאני באמת בפנים, ומפריעה לי, מסתירה אותי. בגלל זה, בכל ערב של יום בו הצלחתי לא לאכול, או שראיתי על המשקל שירדתי עוד קילו, התמלאתי תחושה של התעלות מעל החיים. שאני גבוהה, עליונה יותר מהחומר ממנו אני עשויה. הרגשתי את הרוח שבי. הרגשתי את הכוח והעוצמה שמעבר להשתייכות לגוף. דבר זה קירב אותי לאשליה שאני כמו אלוהים – שולטת על עצמי מעבר לצרכים החומריים, ההישרדותיים, החייתיים, הנחותים. אני הייתי באור, וכל מה שקשור לאוכל ורעב היה בחושך".

3. עיכוב הזמן

3. עיכוב הזמן

לוציפר שואף לעצור את הזמן ולהחזיר את הדברים לאחור, לזמנים בהם הכל היה יותר בסיסי ויותר פשוט, 'נוסטלגי', 'כמו פעם.' לוציפר דוחה את הטכנולוגיה. הוא מעוניין לפתות את האדם למצב של ילדותיות ותלות רוחנית. אידאלית.

ניתן לראות את הרוע שנטייה זו יכולה ליצור בזרמים הפונדמנטליסטים הקיצוניים, באיסלאם ביהדות ובנצרות. זרמים אלה עושים מעשי רוע נתעבים כדי לשמר את הדת המסורתית,לשמור על המסורת ועל החוקים הישנים שאינם מתאימים כבר לשלב התודעה הנוכחי של האנושות. 

גם באנתרופוסופיה ובכל הזרמים הרוחניים יש סכנה להגיע לכך – השאיפה 'לחזור אל הטבע', להרחיק מעלינו ומעל ילדינו את הטכנולוגיה, והקידמה - אם היא קיצונית - עלולה  להפוך ללוציפרית. 

4. התמכרויות

4. התמכרויות

התמכרויות הן עקרון מובהק של לוציפר. בהתמכרות יש שאיפה בלתי פוסקת לעונג ורצון להמנע מכאב. התמכרות היא בריחה מרגש קשה, בכל פעם בה האדם מרגיש את הכאב מתקרב הוא  ממהר להפיג אותו ב'סם' אליו הוא מכור. 
קיימות התמכרויות רבות: סמים, אלוכוהול, מין, אוכל, ספורט, מערכות יחסים, הימורים ועוד'
בבסיס ההתמכרות ישנה כמיהה רוחנית, הכמיהה וחוסר הסיפוק שלה מלווים ברגשות קשים של ריקנות, דיכאון, בדידות, אלו הרגשות שהמכור מתקשה לשאת. על-מנת להגיע לרוחניות שאינה רוחניות 'לוציפרית', שאינה רוחניות 'מנותקת', אנו נדרשים להחזיק מעמד ולעבור דרך הרגשות הקשים.
שיטת 12 הצעדים הינה שיטת טיפול נפשית רוחנית שנועדה לסייע לאנשים הסובלים מהתמכרויות שונות על כל סוגיהן וגווניהן. השיטה פותחה במקור עבור אלכוהוליסטיים על ידי שני אנשים אשר סבלו בעצמם מהתמכרות קשה לאלכוהול. בבסיס השיטה עומד הרעיון כי כאשר מתעוררים בנו רגשות כואבים, במקום ההפגה הזמנית של הכאב דרך 'הסם', קיימת אפשרות להכניס לתוך החלל הזה את הרוח. לשם כך נדרשת מהמתמכר עבודה תודעתית מתמשכת ועקבית, המלווה סדרה של פעולות ובקבוצה ומלווה אישי המסייעים לו בדרך.
5. אשליות

5. אשליות

לוציפר הינו אבי האשליות. הדבר יוצר חד צדדיות וניתוק מהמציאות. הוא אומר לאדם - "אל תפנה אחורה, תפנה תמיד קדימה אלי, אל האור." 

כאשר אנו בוחרים 'להיות באור', החושך אינו נעלם, הוא נדחק עמוק יותר לחשכת המעמקים. התוצאה של זה היא חוסר מודעות. הרוע יפעל ממעמקים על האדם ברגעי חוסר המודעות שלו. החושך יושלך על האחרים ויפעל בחוץ, ישתולל ללא שליטה. הדרך להתמיר את הרוע, אינה להתעלם ממנו אלא להכיר בו. עלינו להכיר את הרוע העצמי היכרות אינטימית, לדעת לזהות את המניעים מהם אנו פועלים ולא להסוות אותם בכוונות יפות לכאורה. המטרה של לוציפר, דרך הניתוק שהוא יוצר,  היא למנוע מאיתנו להתמיר את הרוע ודרך כך להשאיר אותנו כבולים אליו.

6. גאווה ויהירות

6. גאווה ויהירות

לוציפר עלול להוביל אותנו לגאווה ויהירות. הוא מוביל לתחושות של הגבהה עצמית, אשליה שאנו 'נעלים מאחרים', יותר מוסריים, יותר צודקים וכד'. הוא יוצר פיצול בין החלקים 'הגבוהים' שלנו לחלקים 'הנמוכים' והשלכתם על אחרים.

"היבט לוציפרי נוסף של הטבע האנושי הנו איבוד עניין בזולת. אם נדבק רק בטבע המקורי הפנימי, בכוחות האבולוציוניים המשתייכים לנו באמת, העניין שלנו באחר יגדל מאוד. 

היסוד הלוציפרי בתוכנו מונע מאתנו להתעניין באחר. עלינו להיות ערים לכך; לימוד טבעו האמתי של האדם יראה לנו שהעולם היה מקום שונה לגמרי לולא היינו מזדהים רק עם הדברים שלנו – גם אלה הפחות חשובים – והיינו מגלים עניין ולו אף קלוש ביותר במחשבות, ברגשות וברצונות של האחרים. נוכל לרכוש ידע נכון אודות האדם רק עם נעלה לתודעתנו את השאלה הבאה: מה הוא זה המאלץ אותי לאבד עניין באנשים אחרים? הבנה של הסיבה לכך, תהיה משימה עתידית הכרחית להכרה עצמית ולתרבות. 

בימינו, אנשים חושבים שידע-האדם הנו דבר שרירותי, אישי – ושהדעה, האמונה והדמיונות שלהם על טבע האנשים האחרים הינם ברי תוקף. ראיית הטבע האנושי כפי שהוא וידיעה ברורה שכל אדם – במצבו 'המשופר' הרגיל, כן, אפילו הפושע – יכול לספר לנו על טבעו האמתי של העולם יותר מאשר הדמיונות והאמונות הגבוהות ביותר שלנו על האדם; ראיה זו מהווה בתוכנו גורם מנטרל הפועל נגד שליטתו של לוציפר. 

השאיפה לסוג ידע כזה אודות האדם תגלה לנו דברים רבים. ועדיין, בימינו אנו מגלים עניין מועט יותר מאשר אי-פעם בתפיסת האדם האמתי, בתפיסת הטבע האנושי."

שטיינר, 'רוע, מקורו ותפקידו ביקום', 2018, הרצאה 3, עמ' 51-52 
מתנותיו של לוציפר
לחצו על החיצים בצדדים כדי לצפות במצגת
imageimageimageimage
לוציפר מעניק לאדם את האגואיזם שחי בו בעצם ההשתוקקות לדברים. האגואיזם הוא חרב פיפיות: מצד אחד הוא מקור הרוע, מצד שני הוא המעניק לאדם גם את המודעות-העצמית, ואת תחושת-העצמי..
הוא מעניק לאדם את היצרים התשוקות והפנטזיות מהגסים ביותר ועד לרוחניים ביותר. התשוקות והפנטזיות שלנו, הכמיהה לאושר, הם שדוחפים אותנו לפעול בעולם, ולבנות את הכלים שבסופו של דבר ישרתו גם את ההתפתחות הרוחנית שלנו.
לוציפר מעניק לנו את הכמיהה לידע, ליופי, החוכמה והדעת, את האמנויות, הפילוסופיה, הדתות, המיניות והאונות, את היצירתיות ואת היצירה עצמה את היכולת להגשים ולבצע משימות.
את ידע העולמות העליונים אנו עושים באמצעות לוציפר- מכיוון שהוא זה אשר מביא את הרוח אל האדם. הוא מעניק לנו את הכמיהה אל הנשגב.

"קיים יסוד אותו ניתן לכנות על-מודע (בניגוד לתת-מודע). לולא יסוד זה היו טבעה ואיכותה של התודעה שלנו שונים לגמרי. העל-מודע הוא מה שמאפשר לאנושות ליצור את ההיסטוריה שלה בצורה מכוונת יותר מאשר היה ניתן לו האנשים היו תלויים רק באבולוציה הפיזית הטהורה שלה. לולא איכות זו של תודעה הייתה התרבות שלנו נראית אחרת לגמרי. 

אך אותו על-מודע הוא המאפשר לכוחות הלוציפריים לכונן את השפעתם. לולא היו עושים זאת, לא היה ביכולתם של בני האדם להעלות על דעתם יצירה של מחשבות שונות מהאני, אותו תיארנו לאחרונה כאני האידיאלי הגתהאני. הכוחות הלוציפריים אפשרו לבני האדם ליצור היפותזות, לבנות תמונות, דמיונות – שהקשר בינם לבין המציאות קלוש. איננו תופסים את המציאות אלא יוצרים מיני רעיונות אודותיה, רעיונות המאפשרים לנו באופן אולטימטיבי ליצור איתה קשר חזק ועמוק יותר מאשר היינו יוצרים בלעדיהם. חִשבו רק על חשיבותו הרבה של העל-מודע בעולם האמנות כולו בו פועלים הכוחות הלוציפריים, אלא אם כן, האמנות אשר מדרדרת לנטורליזם גרידא מספקת אתכם. כפי שהדגשתי פעמים רבות, לא ניתן לדחות את ההשפעות הלוציפריות; דחייה שלהן תהפוך את חיינו לדלים ולבלתי מציאותיים ואנו נהפוך לבורים ולעמי ארץ. החיות והאנרגיה של הנטייה הלוציפרית באדם, היא זו המספקת לנו השכם והערב, את השמרים להתעלות מעבר לקפדנות ולגסות-רוח. 

אך בו בזמן, גורמת אנרגיה לוציפרית זו לאנשים להתבונן על העולם מפרספקטיבה של מעוף ציפור, גבוה מעל האדמה. כל התכניות הנפלאות להפיכת העולם למקום טוב יותר, כל הרעיונות הנפלאים ליצירת תור זהב – נובעים מהזרמים הלוציפריים הזורמים לתוכנו. כל נטייה לנתק את עצמנו מהקשרים אשר מכים שורש ומהמציאות – לפרוס כנפיים ולרחף מעל הנסיבות הממשיות – מצביעה לכיוון השפעתו של לוציפר."  

שטיינר, 'רוע, מקורו ותפקידו ביקום', 2018, הרצאה 3, עמ' 51

לוציפר מתואר כישות שבאה אל האדם מלמעלה, מעולמות הרוח. יש לו כנפיים גדולות היוצאות מן החזה ומתחברות כאוזניים גדולות העוטפות אותו בספרה הסגורה בעצמה ומופרדת מהעולם.

לאחר המוות, כאשר האדם עולה לעולמות העליונים, לוציפר אורב לו שם ומנסה לפתות אותו לא לחזור ולהתגשם על פני האדמה.

image
כותרת
מיידע למתודת עבודה 1 - לוציפר
  • א) האלוהים השייך ל'זרם המרכזי', הציב את 'כוחות הנגד' (לוציפר), הנחש, בתוך היצירה המושלמת שיצר – גן העדן. מה יכול להיות לדעתכם ההסבר לכך? כיצד יכולים כוחות הנגד לשרת את המטרות של 'הזרם המרכזי'?

  • ב) תארו מצב או אירוע בחיים בו הגעתם לתחושה של שלמות זמנית שאחריה עלתה תחושה של ריקנות? למשל: סיימתם בהצלחה פרויקט, שהשקעתם בו משאבים רבים, או סיימתם לימודים לתואר בהצטיינות, וכד'.

  • ג) כוחות הנגד פועלים על האדם דרך משיכה שלו לחד צדדיות, לניתוק מפן אחד של ישותו והתעלמות ממנו – תארו מקומות בחיים שלכם בהם קיימת חד צדדיות.
  • ד) לוציפר מפתה את האדם דרך 'עיקרון העונג', הוא אומר לאדם: "הסבל נמצא בחומר, העונג נמצא ברוח", ומפתה אותו להישאר במקומות 'הנעימים' ולהימנע ממקומות בהם יש מפגש עם סבל וכאב. 

    • ספרו על מקומות בהם וויתרתם לעצמכם כי היה קשה מידי, משעמם מידי, או מכאיב מדי?

    לדוגמא: עמי הוא גבר בן 55, מוכשר בתחומים שונים, אך מתוסכל. למרות שהתחיל לימודים אקדמאים ואחרים במהלך חייו, אף פעם לא סיים. בתחילה זה היה משום שכל פעם שהוא היה צריך להתגייס ללמידה של הדברים הדורשים 'עבודה שחורה', ולעבור את הבחינות, הוא וויתר עליהם מתוך טענה שאין בשביל מה להתאמץ, ממילא הוא לא שלם באופן מוחלט עם הבחירה. 

    בשלבים המאוחרים יותר הוא כבר התקשה לסיים משימה, להגיש עבודות ולעמוד בבחינות. 

    • ספרו על מקומות בהם בזמן אמת, או בדיעבד, נפגשתם עם הטעות העומדת מאחורי עיקרון זה. 
  • ה) לוציפר משכנע את האדם כי העולם הגופני / חומרי הוא מיותר, וכי אפשר וכדאי להתכחש אליו:

    • מהו היחס שלכם לגופכם? 
    • האם זכורים לכם מצבים או תקופות בהם התעלמתם מהצרכים הגופניים שלכם – אכילה, שינה, מין וכד' ושאפתם להיות ישויות 'רוחניות' בלבד? כיצד זה בא לידי ביטוי?
    • האם יש לכם דוגמאות להכחשה של הפן הגופני – חומרי של האדם בתרבות או בהיסטוריה?
  • ו) לוציפר קשור בתכונות של אגואיזם ויהירות. כיצד באות לידי ביטוי באישיותכם תכונות אלו?

  • ז)  למה אתם מכורים? באיזה אופן ההתמכרות שלכם 'משרתת' את לוציפר?

  • ח) לוציפר אחראי על הפנטזיות. ספרו על פנטזיות שהיו/יש לכם. לדוגמא, על חיים טובים, מעמד, כבוד, כוח אושר שיבואו בעקבות לימודים, נישואין, ועוד? למרות שהפנטזיה לא תמיד מתגשמת, החתירה להגשמת הפנטזיה מאפשרת לנו לבנות כלים קוגנטיבים, רגשיים ומעשיים, מתוך הציפייה לאושר. האושר המיוחל לא בהכרח מגיע אבל הכלים נבנים. 

    אילו כלים בניתם בעזרת לוציפר שמשמשים אתכם כיום להתפתחות הרוחנית שלכם?