רודולף שטיינר/ תמלול הווידאו

הרעיון הוא להביע באמצעות תנועה את האיכות האתרית של הרגשות ואת המילים של השירה, וזה מאוד בלתי שגרתי. אנשים המביעים את עצמם באמצעות אוריתמיה יכולים להפוך למגנטיים למדי ולעוצמתיים, לפחות אלו אותם אני פגשתי. בפעם הראשונה נחשפתי לאנתרופוסופיה בשנת 1968. זה היה חלק חשוב מההתעוררות שלי לתחום של מדע הרוח. אני זוכר בחיות את עצמי יושב בקפיטריה באוניברסיטה של ויסקונסין במילווקי, שם לקחתי קורס קיץ, ואדם נכנס לאודיטוריום והתחיל לחלק עלונים. לקחתי עלון אחד וקראתי את המשפט – מדע הרוח, וברגע הזה הייתה לי חווית מיני-קונדליני. הרגשתי רעד זז מעלה ומטה בעמוד השדרה שלי. דבר זה קרה רק פעמים ספורות בחיי. אז השתתפתי בהרצאה. למעשה, לפי מיטב זכרוני זו הייתה תכנית סוף שבועית, והייתי מרותק מאוד. אני מתוודה, אני לא חסיד, אף פעם לא הצטרפתי לאנתרופוסופיה או לתנועה מסוג כזה, אבל העבודה שהם עושים נגעה בי עמוקות. 

כעת שטיינר, בנוסף לפיתוח האוריתמיה, היה פילוסוף. פילוסוף גרמני קלסי מלומד. הוא עבד על הארכיב של ניטשה, הוא עבד על הארכיב של גתה. הוא כתב ספרים אודות גתה וניטשה. הוא כתב כ- 200 ספרים ונתן כ- 6000 הרצאות. והארכיבים של רודולף שטיינר אותם אתם יכולים למצוא פשוט דרך גוגל, מכילים את זה, והם נגישים, רובם נגישים און ליין. 

בנוסף, הוא היה ארכיטקט, ואתם רואים כאן בניין שהוא תכנן ואשר נבנה בסביבות 1925, או קצת אחרי – הוא מת בשנת 1925, וזה היה אחד מהבניינים הראשונים שהשתמשו בשיטה של יציקת בטון. וניתן לראות את העיצוב עצמו, הוא מיוחד מאוד. לפניו היה מבנה מעץ שכונה "הגתהאנום", והנו המפקדה העולמית של התנועה האנתרופוסופית. אנתרופוסופיה משמעה לימוד האדם במובן העמוק, משום שלפני שהוא ייסד את האנתרופוסופיה, שטיינר היה ראש הענף הגרמני של החברה התאוסופית שנוסדה על ידי הלנה בלווצקי. החברה התאוסופית נסחפה יותר ויותר לעבר המזרח והבודהיזם, ולבסוף מיקמה את המפקדה שלה בהודו. שטיינר נטה יותר לעבר המסורת המיסטית המערבית, ואז הוא נפרד מהתאוסופיה וייסד את התנועה האנתרופוסופית. אך הוא היה גאון מאוד יצירתי בזכות עצמו. הוא כתב מחזות שמשחקים אותם היום בגתהאנום, שהנו אחד מהתיאטראות הגדולים ביותר, לפחות כאשר אני ביקרתי אותו בשנות השבעים המוקדמות נאמר שזה התיאטרון הגדול ביותר באירופה מחוץ למוסקבה. לבניין ישנם חלונות עם זכוכיות צבעונית, עם שיטה מיוחדת של גילוף לתוך הזכוכית על מנת ליצור תמונות של צבע ואור, זה פותח על ידי שטיינר. 

הוא ידוע גם כאב החקלאות הביו-דינמית. הוא פיתח שיטת חינוך שהינה פעילה מאוד היום ומוכרת כ"בתי ספר וולדורף", הוא פיתח שיטות כלכלה ומדיניות. הוא תרם באופן פעיל לְסִפְרוּת דמיונית, התייחסתי אליו בסגמנט של הסדרות " "In Presence ​ ​ (שם הסדרה) משום שספרו: 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים' הווה השראה גדולה עבורי. כאן אני מראה לכם תמונה בצבעי מים שצוירה על ידי מול ב. קימבל, אותו פגשתי בשנת 1968 כאשר הוא היה הנשיא של החברה האנתרופוסופית וצייר טוב בצבעי מים. זהו סגנון ציור שפותח על ידי רודולף שטיינר. התמונה מכונה: מאסטר ותלמידים, ומראה מאסטר, מאסטר רוחני העובד עם התלמידים שלו על המישור האסטרלי. 

כעת, רודולף שטיינר גם כתב על תהליך אותו הוא כינה: התקדשות. והייתי רוצה לדון בזה כעת. ניתן לומר, שהתקדשות זה קונספט שניתן למצוא גם במסורות המיסטיות במזרח וגם במערב, ובסגמנט קודם של "In Presence", בבלוקים על תפקוד נפשי, דיברתי על האופן בו קשה בזמננו להפנים את הכאב של העולם, אנו נוטים להרדים את עצמנו כך שלא יהיה עלינו לחוות את הכאב של העולם, ואני גם דברתי על הגילוי העצום של זיגמונד פרויד על כך שאין אנו רוצים לא לדעת על הכאב שלנו, הסבל שלנו והרגשות שלנו שאינם בקנה אחד עם הערכים של החברה הגדולה, הדחפים המיניים והאגרסיביים שלנו. 

כך, כאשר שטיינר כותב אודות התקדשות, הוא מתייחס למה שהוא מכנה: הצורך לעבור דרך "שומר הסף" והוא אומר שיש שניים: "שומר הסף הקטן", "ושומר הסף הגדול". וצריך להיות מוכן רוחנית ומוסרית עבור זה. אני חושב שבמיוחד בעבור זה שטיינר כתב שעלינו לקחת שני צעדים לכיוון המוסר לפני שאנו לוקחים צעד אחד לעבר ידע או עוצמה. משום שהעמידה מול שומר הסף היא הכרחית על מנת להשיג התקדשות רוחנית. 

כעת, כפי שאמרתי, אני לא חסיד של התנועה, וברור שאני לא מומחה בכמה מהנקודות העדינות לגבי משמעות ההתקדשות עבור האנשים באנתרופוסופיה, אבל יש לי את ההתמודדות שלי עם זה, המבוססת על חוויה אישית ולימוד, והיא זו שעל מנת להשיג התקדשות ולהיפתח לעולמות הגבוהים האלו, להיפתח לראייה-הרוחית וליכולות הנפשיות שלך, ניתן אף לומר לאינסופי, צריך לעמוד מול הצל שלך. 

עבורי, "השומרים של הסף" הנם מה שניתן לחשוב עליו כעל הצל של יונג, הצד האפל שלנו, הגדול והקטן. כעת, זה אומר דברים שונים לאנשים שונים. אני זוכר פעם שביקרתי את החברה הרוזנקרוייצרית בסנט חוזה בקליפורניה שם היה להם MORC, אחד מהמסדרים הרוזנקרוייצרים הגדולים בעולם. יש להם מבנה נהדר שם במקדש מצרי והם הראו לי חדר קטן בו אנשים פונים להתרחבות רוחנית, וניתן אף לומר התקדשות רוחנית. ואתה יושב ונועץ מבט לתוך מראה. זה מה שזה. כך שאתה יכול לראות את עצמך יותר עמוק.

ואני חושב שבנסיבות האלו אנו עומדים מול היבטים של עצמנו שדחקנו אחורה, אנו לא רוצים לראות אותם. אולי זו אנוכיות או אף הנטייה שלנו לתאוות בצע או לגרגרנות, או לחמדנות או לאלימות, כעס. דברים אלו קיימים בתוך כולנו ועל מנת שנוכל להפנים את כאב העולם, עלינו להסתכל על הכאב שלנו. 

ואני חושב שזה אחד מהשיעורים שאני לקחתי מרודולף שטיינר, הדבר החשוב ביותר שלקחתי ממנו זה השפע העצום של יצירתיות. הוא היה פסל, אמן, חקלאי, מפתח של צורות רפואה וחינוך ודוגמא מדהימה של מה אפשרי במישור האנושי.

אנתרופוסופים רבים מאמינים שהוא ההתגשמות של העל-אדם הניטשאני, אני חושב שיש להם טיעון בלתי יאמן לזה, אם מסתכלים בהיסטוריה על אינדיבידואלים דומים אחרים. שטיינר אמר שהוא רואה-רוחי בהרבה מהכתבים שלו, בעל טבע חזיון. הוא כמובן אינו רואה-רוחי במובן שהפרפסיכולוגים ישימו אותו במעבדה ויבחנו אותו על ניחוש בקלפים או ראייה מרחוק. אין להם סיבה להניח שהוא לא מסוגל לעשות זאת, אך זה אף פעם לא היה חלק מדרכו. 

הוא פיתח תובנות רוחניות לגבי הטבע של הכריסטיאניות, לגבי הטבע של מערכות רוחניות עולמיות. הוא ייסד בית ספר לכריסטיאניות, למעשה, שעשה אינטגרציה באופן אירוני לא רק במיתולוגיה כריסטיאנית אלא שהוא גילם לתוכה את אהרימן, אחד מהאלוהויות מהמסורת הזרתוסטרית הפרסית. הוא כתב על אטלנטיס, הוא כתב אודות הרבה נושאים אזוטריים שאני יכול, אם אשים עלי את הכובע הביקורתי, שלא להסכים אתו. 

אבל מעל הכל אני מוצא את רודולף שטיינר למגדלור חשוב מאוד של אור ואני מאוד שמח שהוא חי ושהוא ייסד את התנועה הזו שגדלה להיות יציבה וחזקה בעולם. 

כך, הייתי רוצה להשאיר אתכם עם מחשבה על התקדשות. אם היה עליכם לעמוד מול 'שומרי הסף הגדול והקטן', שהיו מכניסים אתכם לעולם של תפקוד מיסטי רוחני גבוה, מה אתם מדמיינים שזה היה עבורכם? אני אשאיר אתכם עם המחשבה הזו. 

ותודה לכם שהייתם איתי.