חברים וחברות יקרים,
הימים חולפים, העלים נושרים והגיליון השלישי של הירחון "אהל-און-ליין" עולה. שלושה חודשים חלפו מתחילת שנת הלימודים, והעשייה החינוכית, החברתית, הלימודית והערכית בשיאה.
בגיליון הקודם סיפרתי לכם איך הפכתי את החלום שלי למציאות. הציור שיצרתי בעיני רוחי, אתר שיספר את ההיסטוריה ה"אהל-שמית" על בוגריה ומוריה וסיפוריה, קרם עור וגידים והפך מוחשי וממשי. למעלה מ- 15,000 נערים ונערות בילו ארבע שנים בין כותלי בית הספר בשמונים
השנים האחרונות. נחשפו לערכים משמעותיים, רכשו ידע ומיומנויות, פיתחו קשרים חברתיים, טיילו ברחבי הארץ, צברו חוויות, התמודדו עם כישלונות וחגגו הצלחות. בתום ארבע השנים יצאו את שערי בית הספר עם שלל כלים וזיכרונות, והפכו מבני נוער לנשים וגברים צעירים. על
קירות בית הספר נותרו התמונות. פנים נטולי שמות.
כזכור, לפני כחודשיים הפצנו טופס לרישום בוגרים ובוגרות. הטופס הזה הווה את נקודת ההתחלה של המסע בסופו נחגוג את כנס 80 המחזורים. בציור מפת המסע שלי מסומנים מספר יעדים. ולכל יעד שרטטתי מסלול. המסלול הראשון מורכב מכ-15,000 צעדים... כל יום הגיעו לתיבת הדואר
שלי טפסים חדשים והעניקו לפנים שבתמונות שמות. "עם האוכל בא התיאבון", והתעורר בי צורך להפיח חיים בדמויות. לא התאפקתי ושלחתי מיילים למספר בוגרים. המיילים המהוססים ששלחתי נענו בהתלהבות והובילו לשיחות טלפון מרגשות ולמפגשים מרתקים.
נפגשתי עם רחל ברדיצ'בסקי בוגרת מחזור ח', 1949. אשה חיונית, חדה כתער ובעלת הומור בריא שסיפרה לי על אורה, ויחיאל ונעמי ואריה ויעל ועל המורה לאנגלית ספרדי והמורה המופלא ד"ר אורי בושביץ' שהחדיר בה את האהבה לאמנות. באמצע הפגישה הפתיעה אותי רחל כשהתקשרה
לחיה בז'לדוב, בת כיתתה, איתה היא שומרת על קשר מאז סיימו את התיכון לפני 70 שנה, כדי לשאול אותה על זליקוביץ'...
|