דף הבית | מאמרים -הדף הראשי | צור קשר

מה שאני הולך בשיעור הזה להסביר וללמד אותך אותו, הוא אחד הדברים הכי  חזקים  שקיימים בתחום השינוי, ולא סתם אני פותח איתו את התכנית שלנו.

בוצעו עשרות מחקרים פסיכולוגיים על אנשים שהגיעו אל ה"טופ" שלהם בכל מיני תחומים בחיים, על צורת​​ החשיבה,  הרגש  וההתנהגות  שלהם. התפיסה שעכשיו אני הולך לשתף ולחשוף לך אותה, הייתה קיימת אצל כל אותם אנשים ברמות הגבוהות ביותר, וכמו שאת/ה בטח כבר מנחש - היא לא קיימת אצל רוב האנשים סביבינו.



אז נתחיל:

אתה יכול לראות כאן את הכותרת הזו:  מי  אני?  ומתחת לזה מצויר שני עיגולים ריקים. אנחנו כרגע נתמקד בעיגול השמאלי, נקרא לו "עולם האשמה". תכתוב ממש בתוכו עולם אשמה​​.

​מי אני?​ 

עכשיו העיגול הזה וכל מה שיש בתוכו, הוא הבעיה והאישיו  הכי  גדול  של האנושות. אבל לפני כן, אם את/ה   זוכר את פרקי ההקדמה שכאן שיתפתי אותך, הזכרנו שם את גיל 0-5, או לפי פסיכולוגים אחרים גיל 0-7, זה לא כל כך קריטי הגיל המדויק אבל בסביבות הגילאים האלו בילדות שלנו. מה שחשוב לדעת זה, שבעקבות מה שקרה לנו בגילאים האלו שבהם היינו ילדים קטנים,  ההורים  שלנו אמרו לנו כל מיני דברים לגבי החיים שלנו. אמרו, או שאפילו הם בעצמם התנהגו בצורה מסוימת וראינו את זה על בסיס יומיומי גם.



עכשיו, תחשוב שיש לנו "מנג​​נון" אוטומטי פנימי-מנטלי אצל כל אחד ואחת מאיתנו, שאומר ברמה הלא-מודעת ותת-הכרתית שלנו:  "בגלל  ההורים שלי אני ככה", ועוד ועוד דברים כאלו בסגנון.



הדימוי-העצמי  שלך נצרב באותן שנים ואז עם השנים הגיעו אחרים, זה יכול להיות: מורים, חברים, סביבה כזו או אחרת, "אחרים משמעותיים", כמו שזה נקרא בסוציולוגיה, שאמרו או התנהגו לאותו נער גם כן בצורה מסוימת.

כל אלו גרמו לאותו אחד (או אחת כמובן) לחשוב ולהאמין על עצמו ממש בלב שלם שבגלל אותם דברים, ככה הוא.  "זה  מי  שאני.."  הוא חושב, אומר לעצמו בלב. והכי משמעותי - מאמין ברמה הלא-מודעת על עצמו וזה נצרב שם בצורה הכי עמוקה שניתן. למרות שזה כמובן שקרי ולא נכון.

עכשיו מנגנון ההאשמה הזה שתיארתי לך כאן הרגע, הוא פנימי-מנטלי וטבוע בכל אחד ואחת מאיתנו. והרבה חוקרים פסיכולוגיים טוענים שזה מולד גם, ממש ככה.



הרבה בשלב הזה שואלים משהו בסגנון הבא: "אוקיי אסי, אז אם זה מנגנון לא-מודע ותת-הכרתי כמו שאמרת, אז איך אני אמור לדעת איזה אשמה יש לי כלפי ההורים וכלפי האחרים המשמעותיים האלו?" או לחלופין: "איזו אשמה-עצמית קיימת בתוכי בצורה כל כך חזקה? איך אני יודע או  מגלה  את אותה אשמה?".

אז את/ה יכול לרשום, ממש עכשיו ולענות לעצמך על השאלות הבאות כדי לגלות את זה, למשל: 

התשובה הזו קשורה לילדות ולגילאים שהזכרנו. הדברים שקרו לך אז, משפיעים ברמה הלא-מודעת ותת-הכרתית על 95 אחוזים  מהבחירות  שלך היום כאדם בוגר. ויותר מזה, על אותו דימוי עצמי-פנימי עמוק מאוד, על אותה תפיסה שיש לך לגבי עצמך, לגבי יכולות שיש או שאתה חושב ומאמין "שאין" לך אותן במירכאות, על אותה  זהות  עצמית-פנימית, שנצרבה לך באותם שנים ושבגלל זה אתה חושב ומאמין, שזה "מי שאתה".

התשובות שעולות לך בעקבות השאלות שרשמתי לך כאן למעלה, כל אלו - זה  אשמה  שיש בך פנימה כלפי ההורים שלך ובהמשך כלפי אחרים. את/ה הרגשת את זה מהם, ולא חשוב כרגע אם באמת חווית את התחושות הלא מקדמות או השליליות האלו מהם בצורה ישירה כמו שאומרים, או אפילו בצורה סמויה קיבלת את זה, ושאולי זה בכלל הפרשנות והמשמעות שאתה יצקת ונתת לאותן סיטואציות ומצבים שקרו לך, ואם נלך ונשאל אותם או במשפחה שלך מישהו שגם חווה את אותם סיטואציות הם יגידו "מה פתאום" זה לא היה ככה. זה לא מה שחשוב באמת.

זו הסיבה העיקרית לכך שהיום, כשאתה כבר אדם בוגר הרבה יותר, אתה ממש  לא  רוצה את הדברים האלו בחיים שלך.


כדי לגלות עוד יותר את האשמה הזו תחשוב: "מה אתה ממש  לא  רוצה בחיים שלך היום?". תחשוב: "מי אשם בזה שאתה במקום שלך היום? כמו מי אתה היום?"


והתשובות שתקבל, יעלו את אותו מנגנון אשמה פנימי.

עכשיו אני יודע, ש-מה שאמרתי עלול להעלות  התנגדות  אצל כמה מהאנשים, שעכשיו עושים את התרגיל הזה ועונים לעצמם תשובות. זה קשה מאוד לומר ממש בפה מלא שההורים שלי אשמים, אבל בשביל   לנתק  את זה ממך את/ה  חייב בשלב הראשון לפחות, לזהות את האשמה הזו שקיימת בך, "להסתכל למציאות ולאמת בעיניים" - זה תמיד היה ונשאר השלב הראשון בכל התהליכים של יצירת שינוי שורשי ועמוק מאוד.

האשמה הזו, במיוחד על ההורים שלנו היא גם ברוב המקרים אשמה חבויה או סמויה כזו כמו שהזכרנו קודם. הרבה גם אמרו לי: "אבל אסי, אני באמת חושב שההורים שלי היו אחלה וטובים ומושלמים", אז מה שאני רוצה לומר לך זה:  שאין  קשר. גם אם ההורים שלך היו הכי טובים בעולם. כמו שאמרתי - מנגנון האשמה הזה טבוע בנו והוא מולד גם. זה קיים שם אצלך מבחינה פנימית-מנטלית, וקיים שם אפילו בצורה סמויה וחבויה כלפי ההורים שלך.

ותחשוב על זה לרגע אחד, כשאנחנו נמצאים באותו "עולם" של אשמה ולא רק כלפי הורים כמו שאמרתי, ההורים זה אמנם השורש,  הגורם  השורשי  נמצא שם. אבל גם כשאנחנו נמצאים בעולם של אשמה באופן כללי, יש אנשים שנמצאים בעולם כזה באופן קבוע, רציף ממש כל הזמן, ובצורה כזו לחיות בעולם של אשמה תמידי כלפי מישהו או משהו אחר, וגם אולי באשמה-עצמית כלפי עצמך - ככה את/ה  לא באמת יכול להצליח בחיים. זה כמו מחסום,  כמו  קיר  בלתי נראה כל כך חזק שאם אתה לא יודע לצאת מהאשמה הזו, כמעט שום דבר לא יעזור לך.

גם אם תצליח פיזית, גם אם תגיע גבוה במשהו מסוים בחיים שלך - לא באמת תחיה בהגשמה עצמית עם מה שתשיג או תגיע אליו. לא באמת תהיה מאושר, כי עדיין אתה חיי בעולם של אשמה.

ויותר מזה, זה פשוט מחסום וקיר לא מודע בכלל. את/ה  יכול לדעת  בדיוק  מה לעשות בשביל להצליח, אולי אפילו לפתח יכולות גבוהות מאוד בתחום שלך, להכיר את האנשים הנכונים, ללכת אל המנטורים הכי טובים, ולמרות כל הדברים היפים וטובים האלו, בגלל שלא השתחררת מהאשמה הפנימית שקיימת בך, אתה פשוט  לא  תתקדם וגם לא תבין - איך כל זה יכול להיות?

גם ניצחונות שאת/ה כבר כן תצליח לעשות אותם, מהר מאוד תחזור מנטלית ורגשית למקום נמוך. מה שיקרה בסוף, שאתה תחזור לנקודה בה התחלת כל הזמן את הכול.

אז שים לב סביבך מהיום והלאה, שים לב באופן מודע מאוד - לכל מקום שתלך, לכל תכנית טלוויזיה, לכל שיחה בפייסבוק, את/ה יכול לראות שבני אדם במהות שלהם -  מתלוננים  המון. מתלוננים על המצב שהם נמצאים בו, מתלוננים על מצב כלכלי ועל המינוס שלהם, מתלוננים על המדינה שלהם, מתלוננים על בת הזוג או בן הזוג שלהם, מתלוננים על הבנקים, על הספקים הגרועים, על אנשים שרימו אותם, מתלוננים על הילדים שלהם שאולי לא שומעים להם, על הבוס שלהם, על העובדים, על הצוות.

מתלוננים פשוט על  כל  דבר  ועניין.

עכשיו, אני בכלל לא נכנס לשאלה האם זה צודק או לא צודק מה שקרה לך? ואם זה נכון או לא נכון? זה לא מה שמעניין. מה שאני רוצה לומר לך, שברגע שאת/ה  ככה חושב, פועל ומתנהג, מה שאתה בעצם עושה הוא שאתה  מנציח  את המצב ואת המקום שאתה נמצא בו. אין שום התקדמות אמיתית מהמקום הזה. אי אפשר להתקדם, לצמוח באמת, ליצור פריצת דרך אמיתית, שינוי או ניצחון אמיתי ממקום כזה של אשמה, ממקום כזה של להתלונן על מר-גורלך.

עכשיו לא רק שאתה מנציח את המצב, אלא אפילו עוד יותר גרוע -  מחליש  את עצמך מבפנים ממש עוד יותר.

עכשיו אני רוצה להחזיר אותך אל המעגל השמאלי שרשמנו עליו "עולם האשמה", והתרגיל הבא הוא: שיש עוד דברים שקשורים ישירות או בעקיפין אל העולם הזה וגורמים לכל זה. אז את/ה מוזמן לעצור עכשיו ולרשום לעצמך את כל הדברים שעולים לך. 

אני רק אתן לך כמה דוגמאות שיהיה לך יותר קל כמו שאת/ה  יכול לראות פה בתרשים מעל הפסקה: אז  תלונות  מסוגים שונים כבר ציינתי לך שזה שייך גם לעולם הזה.  טינה  וכעס  גם כן, כי כעס מגיע מתוך אשמה על אדם אחר או אשמה -עצמית,  ביקורת  גבוהה על אחרים או על עצמך גם כן. עצב, פחדים, בושה ותחושת פגיעות - כל אלו שייכים לעולם הזה, גם אם לא בצורה ישירה אבל בעקיפין כן גורמים לכל האשמה הזו להתקיים, תחשוב מעין  "דלק"  לעולם הזה.



מה שאת/ה צריך לדעת בשלב הזה שלנו, בשורה התחתונה מה שאני רוצה שתיקח כרגע ממה שאני כאן מלמד אותך זה, שאשמה כלשהי, אפילו במינון נמוך וכמובן במינון גבוה יותר - שווה  לחוסר  שליטה.  אדם שחי באשמה על מישהו או משהו, אדם שחי באשמה-עצמית כלפי עצמו אפילו, הוא אדם שמסיר מעצמו שליטה,  מסיר  מעצמו כוח ולמעשה מה שהוא עושה זה יוצר חולשה פנימית עוד ועוד. ברמה הלא-מודעת ותת-הכרתית הוא מחליש עצמו יותר ויותר ופוגע בדימוי-העצמי שהזכרנו בהתחלה, שהוא הוא הכוח העיקרי והמרכזי ביצירת שינוי, בהתקדמות והגשמה עצמית.

מה שכאן תיארתי לך אותו יכול להוביל את האדם לדיכאונות, חרדות ולחצים כל כך חזקים.

עכשיו, זה ממש לא משנה כמו שכבר הזכרתי לך קודם, אם אדם מסוים מרגיש  צודק  או לא צודק? ושכל אלו אכן קורים ומתרחשים לו מהסביבה הקרובה או בכלל. זה לא משנה בכלל אם זה נכון מאוד ונעשה לו  עוול  משווע אפילו? זה לא מה שמעניין, וזה לא מה שמשנה באמת. 

מה שמשנה וחשוב באמת היא שהגישה, התפיסה  והפרשנות  שיש לאדם כזה שחי בתוך עולם כזה של אשמה, זה שהוא יוצר וממשיך ליצור גם עוד ועוד תחושה של  קורבנות,  קורבנות עצמית וסביבתית עם כל מי שהוא פוגש וממשיך עם התפיסה החלשה והמחלישה הזו.

ברגע שאדם מסוים, אומר או חושב ומאמין: "אני מאשים...", זה שווה לומר מבחינה תת-הכרתית ולא-מודעת "אני קורבן".  אשמה=קורבנות,  איך שלא תסתכל/י  על זה, איך שלא תיקח/י  את זה.

וכמעט 97 אחוזים מהעולם נמצאים במקום הזה כמו שאמרנו, גם אם הם לא משתמשים מילולית במונחים שכאן תיארתי לך אותם ולא אומרים: "אני מאשים או אני קורבן של הנסיבות". מספיק שהם חושבים לעצמם בלב או  מאמינים  שיש מישהו אחר שעשה להם כך וכך, ושלהם אין ולא יהיה שום כוח לשנות את התוצאה שם.

הם חושבים או מאמינים שזה ההורים שלהם - הם אשמים כי הם חינכו אותם. זה המשפחה שהם גדלו בה, זה הילדות שהם עברו, זה השכונה "הדפוקה", סליחה על המילה, שהם גרו המון שנים בה. זו העיר, זו המדינה שלהם שאשמה בהמון דברים. זה הפוליטיקאים הגרועים, זה הרשויות. הם פשוט קורבנות של הנסיבות, זה בכלל  לא  תלוי בהם ולא היה מעולם. הם לא  הגורם  לשום דבר, הם חושבים ומאמינים שהם התוצאה של הכול. החלק שלהם בכל זה מבחינתם כמובן, הוא מינורי וממש חלש או בכלל לא קיים, בתפיסה שלהם כמובן כל הדברים האלו שאני מתאר לך כאן.

כי זה פשוט קרה להם,  הם  הקורבן  של החיים האלו שלהם. העוול הנורא שנגרם, האירועים הקשים שהם חוו אותם והפכו אותם לקורבנות. אדם שמאמין שאין לו כוח והוא לא היה אצלו מעולם. שהכוח הזה לשינוי, לחיים טובים יותר נמצא במקום אחר, נמצא בידיו של מישהו אחר, או של גוף כזה או אחר או מדינה - זה בפועל אדם שברמה הלא-מודעת ו​​תת-הכרתית כמו שנהוג לומר אצלינו,  מנציח  במו ידיו את המצב החלש שהוא חווה, זה אדם שחי את חייו בעולם של אשמה.

זה מתחיל מדברים קטנים כמו שכבר הזכרתי, מספיק שתקשיב/י  לאיך שאנשים מביאים כל מיני  תירוצים  וסיבות  למה הם נמצאים היום במקום שהם נמצאים בו? למה הם לא מתקדמים? למה הם לא מאושרים? למה הם לא מגשימים את עצמם? תקשיב טוב טוב, גם לתשובות שעולות ממך ותגלה שאפילו אם הסיבות והתירוצים באמת נכונים, אפילו אם אכן קרה להם עוול כזה או אחר אולי, אכן מישהו אחר פגע בהם וכדומה. אבל כמו שכבר הבנת, כל זה לא משנה באמת. אנחנו כאן  לא  מחפשים צדק, להיות  צודק  שייך גם כן לאותו עולם מחליש מאוד, לאותו עולם של אשמה בעצם.

כי תחשוב על זה לרגע אחד: אם אני צודק זה אומר שיש מישהו אחר שהוא טועה, אם אני צודק מישהו אחר אשם בעצם, במצב שאני נמצא בו.

אז אדם שמתלונן כל הזמן שהזכרנו קודם על כל דבר ועניין, גם כן חי בתוך עולם האשמה הזה כי הוא עושה בדיוק אותו דבר - מאשים בעצם. בהתנהגות הזו הוא  מסיר  מעצמו עוד ועוד כוח, מוסיף בהתנהגות הזו שטבועה אצל כמעט כולם מסביבנו, עוד ועוד  חולשה  פנימית-מנטלית לחייו וגם חיצונית בהמשך. מוסיף עוד ועוד חוסר שליטה, שאין שום דבר שהוא באמת יכול לעשות כדי לשפר, כדי לשכלל, כדי להתקדם, כדי לצאת או ליצור שינוי אמיתי בחיים שלו באותו מקום.

אדם שחי באופן קבוע ורציף בתוך עולם האשמה הזה, זה בעצם לחיות בעולם  ללא  אהבה אמיתית, זה לחיות בעולם של  אכזבה  תמידית,  הוא יהיה אדם מאוכזב מהמון דברים כל הזמן כמעט. זה לחיות בתחושה של כישלון עמוק וחזק מאוד.

וגם  אני  באופן  אישי  חייתי ככה פעם, עד שנחשפתי לכל הידע הזה שגם את/ה  הרגע עובר אותו בדיוק גם כן.

תחשוב על זה לרגע אחד: אם את/ה  מרגיש תחושות חזקות של  מועקה  פנימית. ולא חשוב אם זה אכזבה, כישלון או דברים אחרים בסגנון - הבסיס של כל זה, השורש נמצא כאן. אתה ברמה כזו או אחרת, מאשים מישהו. ואם אתה לא מאשים אף אחד באמת, אז במקום מסוים אתה כן מאשים את עצמך, אתה ככל הנראה מאשים את עצמך בעניין מסוים, שאני אגיד לך את האמת - לא בטוח מה יותר גרוע. אבל בשורה התחתונה אתה חי בעולם האשמה הזה  ולכן  אתה מרגיש את מה שאתה מרגיש אותו, ולכן אתה נעצר, נחסם ולא מתקדם לאן שאתה רוצה להגיע בחיים שלך, ולכן התחושות הלא-מקדמות והשליליות שאתה חווה אותם בעוצמה גבוהה אולי, מתרחשות לך מבפנים.

אפילו ברמה הלא-מודעת והתת-הכרתית, את/ה לא באמת יודע למה? זה התשובה הבסיסית.

כל אדם שחווה תחושות לא-מקדמות ושליליות מאוד שלא עוזבות אותו - אני היום יודע כמעט בלי להיכנס יותר מידיי לפרטים עם אותו אדם של - למה? ומה הוא חושב על הכול וכדומה? - זה אדם שחי בעולם האשמה בצורה חזקה מאוד, ולכן הוא מרגיש את מה שהוא מרגיש אותו, ולכן הוא בסוג של  לופ,  כמו לולאה אינסופית פנימית ולא מצליח לצאת מהתחושות הקשות האלו.

בחלק הבא נדבר על עוד כמה דרכים לזהות את הגורם השורשי ושורש הבעיה הזו. וכמובן איך לנטרל בהמשך את הבעיה הזו מהחיים שלך אחת ולתמיד.

אז תעקוב אחרי מה שאשלח לך כאן.

מוקדש לפריצת הדרך שלך,

נ.ב.  אם את/ה מעוניין לקבל  במתנה  ספר חדש (E-BOOK), דוח מיוחד שהוא תמלול מלא של סדנת "המשחק הפנימי" שאני העברתי עד היום לקבוצה מצומצמת מאוד של אנשים, חומר כתוב של יום שלם בהנחייתי, שיראה לך איך את/ה  יכול לשחרר ואפילו להסיר לחלוטין  מחסומים  מנטליים  ומטענים  רגשיים  מהחיים שלך אחת ולתמיד, איך לבצע פריצת דרך וקפיצת מדרגה בתחום המקצוע או העסק שיש לך, איך ליצור  ביצועי-שיא  בספורט מקצועי או אתגרי שיש לך, ירידה או שמירה על משקל, חיטוב הגוף, הפסקה של התמכרויות כאלו ואחרות, כמו: גמילה/הפסקה מעישון, הימורים ואלכוהול ועוד ועוד. 

שמרבית האנשים סביבנו לא יודעים את זה, ולכן מפספסים את ההתקדמות, השינוי ופריצת הדרך שלהם באותו מקום, ונשארים עם אותה הבעיה שלהם שנים רבות ולפעמים לכל החיים שלהם ממש ככה.  

נ.ב.ב.   את/ה מוזמן לרשום לי כאן למטה באזור התגובות, כל שאלה שאולי עלתה לך לגבי הדברים שאת/ה נחשף אליהם פה. אם יש לך שאלה, משהו שדורש מבחינתך הבהרה נוספת, או שאת/ה  רוצה ידע ומידע נוסף גם כן, אני רוצה לומר לך: אין שאלה שהיא בסיסית מידי, אז אתה יותר ממוזמן לעשות את זה.


וכמובן, פרטיותך מובטחת.


נ.ב.ב.ב.   את/ה מוזמן גם לשתף את הידע שכאן עם אנשים אחרים שאתה אולי חושב שכל הידע שאני מעביר ומלמד פה יכול לעזור להם.. מתחת לאזור התגובות יש ריבוע קטן שאת/ה יכול לסמן ולשתף את זה. שנמצא בתחתית הדף פה.

 דף הבית | מאמרים -הדף הראשי | צור קשר