הידיעון המקוון של האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר: 10 בנובמבר 2019

כנסים בחוץ לארץ

Masculinities: Challenges and Possibilities in Troubling Times
מיכל זאבי מדווחת על כנס באיסטנבול, ספטמבר 2019
 

האקדמי הוא אקדמי - לפני חודשיים (12.9.19-14.9.19) השתתפתי בסימפוזיון הבינלאומי השני על גברים וגברויות שהתקיים באיסטנבול, טורקיה, ושכותרתו הייתה Masculinities: Challenges and Possibilities in Troubling Times. בכנס השתתפו חוקרי וחוקרות גבריות מרחבי טורקיה ואירופה, והרצאות המפתח ניתנו על ידי Jeff Hearn, Raewyn Connell (הרצאה מוקלטת בווידאו), James W. Messerschmidt, ו- Nancy Lindisfarne. ההרצאות בכנס עסקו במגוון של נושאים: אבהות, הבנייה של גבריות הגמונית, ביטוייה וייצוגיה בחברה ובתרבות, חוויות של טרנסים, קווירים והומוסקסואלים, גבריות וניאו-ליברליזם, גבריות ואלימות, חווייתם של גברים כמהגרים, שותפות והתנגדות של גברים במאבק לשוויון מגדרי, מיליטריזם ועוד.
היה מעניין לגלות ולשמוע כמה עשיר ומגוון המחקר על גבריות ולעמוד על השוני והדמיון לישראל, ובה בעת התמונה הכוללת שעלתה מהמחקרים הייתה גם קצת מתסכלת, שכן מהמחקרים עלתה בבירור התפיסה של גברים את עצמם כמפרנסים וכבעלי הזכות הטבעית ולעיתים אף הבלעדית על המרחב הציבורי. יתרה מכך, מראיונות שקיימו החוקרים/ות עם גברים ניתן לראות שלצד ההתקדמות שחלה במעמדן של נשים במקומות שונים בעולם, גברים רבים רואים בכך איום ואוחזים בדעות שמרניות באשר למה ש"מותר ואסור" לדעתם לנשים לעשות, ולמה ש"רצוי ולא רצוי" לדעתם שנשים יעשו בהקשרים של לבוש, יציאה לעבודה, השתתפות במוקדי קבלת ההחלטות ועוד.
ההרצאה שלי התבססה על עבודת התזה שכתבתי בלימודיי לתואר שני בתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת ת"א (בהנחייתה של פרופ' דפנה הקר). במסגרת עבודה זו ראיינתי גברים שלוקחים חלק באקטיביזם פרו-פמיניסטי בישראל, ובהרצאה סקרתי את החסמים והאתגרים שעומדים בפניהם כפי שעלה מניתוח סיפוריהם. לטענתי, כל אחד מהאתגרים הוא צומת הכרעה בשאלה, האם להמשיך בפעילות או לפרוש ממנה וזהו גם ההסבר שאני נותנת למיעוט הפעילים בתחום.
האקדמי הוא (גם) פוליטי – במהלך יומו הראשון של הכנס התבררו לי אירועים שהתרחשו מאחורי הקלעים, אירועים שמעידים על האיום שמייצר מחקר פמיניסטי ועד כמה (עדיין) לא טריוויאלי לעסוק בנושאי מחקר כאלו. בתור רקע לדברים חשוב לדעת שהסימפוזיון הראשון על גברים וגבריות בטורקיה התקיים בשנת 2015 וזה שאחריו תוכנן לשנת 2017 אך בוטל. הסיבה לביטול הייתה שבאותה שנה חתמו כמה אקדמאים על עצומה פוליטית, דבר שהוביל למעצרם על ידי הרשויות וחלקם אף איבדו בהמשך את עבודתם. מארגני ומארגנות הכנס החליטו שבאווירה שכזו לא ניתן לקיים את הכנס ולכן הוא נדחה לשנת 2019, אלא שהפעם התעוררה בעיה אחרת. יום לפני הכנס פרסם ארגון ימני שמרני כתבה בגנות הכנס שאותו הגדיר כשערורייתי (scandal). הכתבה יצאה כנגד ההומוסקסואלים, הטרנסים והקווירים שמגיעים להרצות, והוזכרו בה מפורשות היהודים (כלומר אני) שמגיעים לטורקיה להציג מחקרים על גבריות בישראל. הארגון גם קרא לא.נשים לבוא ולהפגין מול הבניין שבו התקיים הכנס, ולאור זאת קיימו מארגני הכנס התייעצויות עם נציגי עיריית איסטנבול שנתנה חסות לכנס. ההחלטה שהתקבלה הייתה לקיים את הכנס כמתוכנן ו"רק" להציב ניידת ושני שוטרים בפתח הבניין למקרה שאכן תהיה התקהלות ומחאה.
לשמחתנו לא התקיימה מחאה, אולם שני נציגים של הארגון הגיעו לכנס, שאלו שאלות מתריסות ואחד מהם אף ניגש אלי ישירות בהפסקה (אחרי שזיהה אותי כישראלית) וניסה "לדובב" אותי לספר לו על המצב הפוליטי בישראל. נוכחותם יצרה אצלי תחושה של מתח ואי נוחות, וחבל שבשנת 2019 אקדמאים/ות צריכיםות להציג את מחקריהם באווירה מאיימת. עם זאת, כולי תקווה שהדבר לא ירפה את ידינו כחוקרים/ות ושלא יפגע במחקריהןם של עמיתינו הטורקים ובפרנסתןם.

מיכל זאבי היא דוקטורנטית בביה״ס למדעי התרבות באוניברסיטת ת״א. עומדת בראש ארגון בוגרות התכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת ת״א, וחברה בוועדת האקדמיה של המועצה לקידום נשים למדע וטכנולוגיה של משרד המדע. זאבי מקדמת ושותפה לפרויקטים שונים לתיעוד העשייה הפמיניסטית בארץ ובתוכם יזמה והקימה את פורטל האתרים הפמיניסטים "אתר משלך".  

חדש על המדף

אז איך קוראים לך עכשיו? על הבחירה של נשים וגברים בשם המשפחה לאחר הנישואין
מיכל רום
הוצאת פרדס, 2019

הוצאתו של הספר "אז איך קוראים לך עכשיו?" מסמנת רגע שיא מרגש במיוחד עבורי, במסע שהתחיל לפני יותר מ- 20 שנה, עם התלבטות אישית שלי שהפכה לעבודת דוקטורט, שבמרכזה מחקר אמפירי ראשון בשדה זה בישראל. בהמשך יצא לאור גם ספר עיון אקדמי באנגלית שכתבתי יחד עם פרופ' אורלי בנימין שהייתה אחת ממנחות הדוקטורט, וכעת לאחר תלאות רבות אני זוכה לממש את מה שבעיני הוא חלק מרכזי בשליחות של כל חוקרת פמיניסטית: להנגיש את הידע שאספתי וצברתי במהלך הדרך לנשים ולגברים בישראל, אלו שמטילים יותר ויותר ספק במה שעד לאחרונה היה מובן מאליו מוחלט - הנוהג להחליף את שם משפחתה של אישה עם נישואיה, ולהעביר לילדים את שמו של האב בלבד. לשם כך פתחתי כבר לפני מספר שנים עמוד פייסבוק שעוסק בנושא, שם עולים מדי פעם דיונים וקישורים רלוונטיים, כל זאת במטרה להרחיב את השיח על נושא שהיא כאמור לגמרי מושתק עד לא מזמן, כמו עוד סוגיות פמיניסטיות רבות אחרות.  
הספר מיועד לקהל הרחב, זה שאינו בהכרח שולט/ת בשפה ובז'רגון האקדמי, והוא כתוב לא כספר עיון במובן הקלאסי של המילה, הן בסגנון, הן בצורה והן במבנה. עם זאת, כל התוכן שבו מבוסס על מחקר הדוקטורט ועל נתונים שהמשכתי לאסוף גם לאחריו. הוא מלווה באיורים מקוריים, שתפקידם לאוורר קצת את כובד המשקל של הדיון ההיסטורי, המשפטי, התרבותי, הסוציולוגי וכמובן הפוליטי בתופעה. בין כל אלו, פרק חשוב במיוחד מבחינתי הוא הפרק על ההתנגדות לפרקטיקה הפטרונימית, שהחלה כבר באמצע המאה ה-19 עם הופעת הניצנים הראשונים של המחשבה הפמיניסטית, ונכרכה מאז הלכה למעשה בהתפתחותה של התנועה הפמיניסטית במערב.
כמעט עשור נמשכה העבודה על הספר הזה, והוא עבר כמה וכמה גלגולים. בין השאר הוא כמעט ויצא לאור עם שתי הוצאות ספרים שונות, ולבסוף זכה להתממש בזכות קמפיין גיוס המונים שערכתי והסתיים בהצלחה. בכל שלב זכיתי להיתקל בחומות מצד הממסד – עורכים/ות ומו"לים/ות שטענו שאין הצדקה להוציא את הספר לאור, כי אין לו מספיק קהל, ומנגד קיבלתי תגובות הפוכות לגמרי מנשים וגברים שהביעו ענין ואפילו צמא ללמוד יותר על המנהג, להבין את מקורותיו, ולשמוע על מגוון הפתרונות שקיימים כיום בשאלת שם המשפחה לאחר הנישואין. בקרוב נדע מי צדק, הממסד או אני, ואני מאד מקווה לגלות שאכן לא טעיתי במחשבה שהספר הזה חייב להצטרף לארון הספרים הפמיניסטי בעברית.


ד"ר מיכל רום, כיום מנהלת מחקר ופיתוח ידע ב"שיתופים" - ארגון שמתמחה בליווי תהליכי שיח בין מגזרי לפתרון בעיות חברתיות. בעבר מרצה בתכנית ללימודי מגדר ובחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן, ובחוגים לתקשורת במכללת ספיר ובמכללת כנרת.  

שווה קריאה

"אחי, אני יודעת לדבר ולכתוב": דור ראשון להשכלה מדברים על המסע המפרך לאקדמיה 
מאשה אברבוך
פורסם ב"המקום הכי חם בגיהנום" ב 1.11.19

עבור בני הדור הראשון להשכלה גבוהה, לימודים אקדמיים אינם מובנים מאליהם. הנטל הכלכלי שמוטל עליהם חזק מאוד, הם סוחבים פערים מהתיכון, המרצים לא תמיד מאמינים בהם וחסר להם עם מי להתייעץ. אך בעוד שבני גילם מפקפקים בנחיצות האקדמיה - הם יודעים שזו הדרך היחידה שלהם להצלחה.   

לוח מודעות

קולות קוראות, מלגות ועוד
  • קול קורא מהאוניברסיטה העברית בירושלים לחוקרות.ים בתחום היסטוריה וביקורת קוויריות של הספרות העברית המודרנית 



    אנו מחפשים מועמדים/ות למלגת פוסט דוקטורט ולשתי מלגות דוקטורט בתחום של היסטוריה וביקורת קווירית של ספרות עברית מודרנית במחצית הראשונה של המאה ה-20. החוקרים ישתלבו בקבוצת מחקר גרמנית-ישראלית שתחקור דימויים של הומוסקסואליות ויהדות בספרות גרמנית ועברית במחצית הראשונה של המאה העשרים. אנחנו מעודדים גם מועמדים מתחומי מחקר קרובים לפנות. 

    המלגות מיועדות לחוקרים וחוקרות צעירים של ספרות עברית שסיימו את לימודי התואר השני או את לימודי הדוקטורט (או שיסיימו אותם במהלך שנת הלימודים הנוכחית), למלגות הדוקטורט והפוסט דוקטורט, בהתאמה. משך המלגות: עד שלוש שנים.

    המעוניינים/ות מתבקשים לשלוח קורות חיים, פרק מעבודת התזה, הדוקטורט, או יצירה מדעית רלוונטית, ומכתב הצהרת כוונות לפרופסור משה סלוחובסקי ולד"ר תמר הס עד תאריך 1.12.2019.

     

    בברכה,

    ד"ר תמר הס פרופ' משה סלוחובסקי 

    Tamar.hess@mail.huji.ac.il msl@mail.huji.ac.il 



  • הצעה לחוקרת בלימודי ארץ ישראל לימודי מגדר


    בעקבות פרויקט משפחתי ושמיעת זיכרונות של סבתי מימי ילדותה ונערותה בקיבוץ עין חרוד בשנות ה-30 – ה-50, חשבתי שעשויים להיות חוקרים שיתעניינו בקיום ראיונ/ות איתה לטובת מחקר. סבתי תוכל לספר על ילדות, נערות ואמהות בתקופה בין השנים 1934 – 1955 בעין חרוד, לרבות החלטה על עזיבת הקיבוץ לאור הפילוג בין הקיבוץ המאוחד לאיחוד. 

    בין הזיכרונות ששמעתי עד כה עלו הנושאים הבאים:

    – תפיסת הטיפול בילדים של ד"ר נסאו והעדפת שיטת הטיפול הרפואי על פני הטיפול ההורי. 

    – מתן חשיבות הלימודים והשכלה בקרב הורים שונים בקיבוץ.

    – אינדיבידואליות ויזמות בקיבוץ למרות השאיפה ליצירת חברה אחידה ועוד.

    – זוגיות בקיבוץ.

    נושאים נוספים שעשויים להיות בעלי עניין עליהם היא תוכל לספר אם כי לא קשורים ישירות אליה:

    – אביה של סבתי היה מדריך נוקדים ראשי והקים את תחום הצאן ביישוב.

    -אביו של סבי (בעלה) היה בעל בית דפוס עצמאי בקיבוץ עין חרוד איחוד.


    כמובן שיש נושאים נוספים וסוגיות שעשויים לבוא בחשבון. סבתי צלולה לגמרי, גרה באיזור השרון ותשמח מאוד לדבר ולשתף בחוויותיה. אשמח לקשר בינה לבין המעוניינים.


    ליצירת קשר: ענבל פלר inbalfeller@gmail.com 



מה קורה?

כל מיני אירועים שיתקיימו בקרוב: ימי עיון, כנסים, הרצאות, ערבי שיח, סיורים, הקרנות, הקראות, מסיבות ועוד.
השקת הספר "מה את מבינה" ואזכרה ליעל לוי-חזן 
יתקיימו ב"עשן הזמן" בבאר שבע
יום חמישי ה- 14.11.19 

"הספרות נכתבת מתוך החיים עצמם וגם חוזרת אליהם. לכן הדיון שלי ביצירות מבקש להיות דיון קונטקסטואלי, רלוונטי וביקורתי. אני מקווה שכך אכן ייקרא ויובן המחקר" כתבה יעל לוי-חזן בפתח הדבר של עבודת הדוקטור שלה. ספרה "מה את מבינה: נשים כותבות על מלחמה בספרות העברית" יוצא לאור כעת, שנתיים לאחר מותה בתאונת דרכים. ספרה של יעל נכתב מתוך החיים וחוזר אליהם. יעל שאיננה, חוזרת בשפה, במילים, בקריאה, במחשבה וברגש המשוקעים בספר זה.

"מה את מבינה" דן בספרות מלחמה שכתבו נשים, ועוסק בין היתר בשכול, אלימות מינית, ביזה, עינויים ובקשר בין הספרה הפרטית לספרה הציבורית במלחמה. הספר מאתגר הבחנות שגורות ומערער על המוסכמות של ז'אנר ספרות המלחמה.
  

 

לזכר יעל
הכרתי את יעל כשהייתה דוקטורנטית בתחילת דרכה וחקרה נשים שכותבות על מלחמה. כבר בשיחות הראשונות שלנו על המחקר שלה הרגשתי שיש לה תשוקה עזה להשמיע את קולן של הנשים שסיפוריהן נענו בדרך כלל בהתעלמות ובשתיקה צורמת. "אני לא כותבת על לוחמות", אמרה לי ולאחרים־ות, "אני חוקרת את מי שכתבו על מלחמה אך נאמר להן שהכתיבה על מלחמה היא לא בשבילן". יעל הרגישה חיבור גדול אל הנשים שכתבו על מלחמה והתנסו במשהו שלא ייעדו להן. בדרך זו אף התחברה לאביה, כפי שהיא עצמה מספרת בפתח הספר, אבל לצד החיבור לנשים אלו קיננה בלבה השאלה מה לה ולמלחמה. שאלה זו העסיקה גם אותי בעשר שנות הזוגיות שלנו. פעמים רבות הרגשתי שאמנם יעל לא הייתה לוחמת בצבא, אבל היא לחמה בכמה וכמה חזיתות: על ההכרה בשונות שלה ושל אחרות־ים, למען חיים בזוגיות אחרת, לייצר הורות אחרת — הורות קווירית, להגשים את האקטיביזם שלה ועל השונות המגדרית שחוותה.
יעל נהרגה בתאונת דרכים בלילה שבין 30 בנובמבר ל־1 בדצמבר 2017. אירוני שיעל נהרגה במלחמה לא רשמית, שאין בה לוחמים ולוחמות אלא רק מפסידים ומפסידות. יעל הייתה חוקרת מופלאה, רגישה, סקרנית, בעלת יכולות אינטלקטואליות יוצאות דופן. לצד זאת הייתה גם צנועה מאוד. היא לא הזניחה גם את תחום ההוראה — היה לה חשוב מאוד להקנות ידע, והיא עשתה זאת במקצועיות וברגישות. בשבילי יעל הייתה יותר מכול בת זוג אוהבת, תומכת, רגישה ומפרגנת, והורה מופלאה, משקיענית ושופעת אהבה. יעל סיימה את התודות בדוקטורט שלה בתודה מרגשת לבננו מעיין, וברור לי מעל לכל ספק שהיא הייתה רוצה להודות כאן גם לבִתנו נורי, שיעל ציפתה לה כל כך והעניקה לה את שמו (...)  
 

עומרה לוי חזן היא אלמנתה של יעל לוי חזן, עובדת סוציאלית, מטפלת זוגית ומשפחתית, רכזת הטיפול בבית הגאה בבאר שבע. אמא למעיין ונורי.  

לקריאה: פתח דבר ומבוא   
 


הצילום של לוי-חזן: יוגב וענונו
כנס "אקדמיה מגוונת" 
יתקיים במכללה האקדמית ספיר 
יום רביעי, ה - 20.11.19
 
Facebook
Website
כתבו לנו:  
gender4u@gmail.com