ריפוי בכלים של החינוך האנתרופוסופי – אירועי גורל בילדות והשפעתם על הביוגרפיה האישית

היום השלישי – 16/12/17

הרצאה ראשונה – 9:30-11:00 – כיצד להתמודד עם העולם הדיגיטלי?

1 א – ארבעת המאפיינים של הטכנולוגיה 

טכנולוגיה – הטכנולוגיה היא הגאווה של האנושות – היא תמיד הייתה. המכונות הראשונות שהומצאו היו בשירות האכילה – מכשירים שפותחו כדי להרוג חיות, למעוך תירס, לבשל, אמצעים לבישול.

טכני – פירושו אמנות. אז בראשונה – מה שהובן כאמנות אנושית היה טכנולוגיה. המצאות יצירתיות ששירתו את חיי היומיום ואת אמנות החיים. החיים עצמם היו אמנות, יצירתיים, הם לא היו כה פשוטים ומותאמים כמו בימינו, כל יום היה מלחמת הישרדות. זו הייתה משמעות החיים - ללמוד לחיות ולמצוא את המכשירים המתאימים. וכשמגיעים למדבר סיני, מוצאים עתיקות מתקופת האבן של אבנים שהפכו לכלי חיתוך, לכלי ירי, אבנים מסותתות ומחודדות אבנים שעברו טרנספורמציה כדי לחתוך, להפריד, להרוג חיות וכו'.

הכלים הללו שירתו את החיים, את צרכי האנשים ושיחררו את הגפיים מעבודה קשה, כבדה, כאשר היה עליך לעשות עבודה זו עם ידיך או רגליך זה היה קשה ומכאיב. תחילה אנשים עשו הכל עם גופם ועם שיניהם, ודרך כך התנסו עם השיניים עם הגוף. ואז האדם "החצין", השליך החוצה את המכשירים של הגוף למכשירים יעילים יותר, טכנולוגיים. והעצמות וכל המנח של נשיאת הסלים, היווה את הבסיס ליצירת העמוד – שיכול לשאת דברים, גג למשל. כל הארכיטקטורה הראשונה נבעה מהגוף האנושי ומהאופן בו איזון יכול להיות מושג. הדור הראשון של הטכנולוגיה נוצר כולו במטרה לשחרר את האדם מהעבודה הפיסית הקשה.

השיא של זה היה המצאת הגלגל – כיצד למשוך משהו מאוד כבד במעלה ההר וכד'. זה מדהים, האינטלגנציה של הגלגל - כיצד להניע את החומר בצורה חלקה, וכל זה נלמד מתוך מהחוכמה של הגוף האנושי – הגוף האנושי יודע זאת באופן ספונטני. 

צפיתי היום ב-3 ילדים מקסימים, של משפחה מקומית, הם שלושתם מדברים עברית שוטפת, אפילו שהם קטנים, זה נובע מתוכם באופן טבעי, לאחר מכן ראיתי איך הם לומדים לשלוט במזיגה של מיץ, בהתחלה חצי על הרצפה, וחלק האבא מוזג, הכל קשור בללמוד להשתמש באובייקטים.

ואז יום אחד האדם מתלהב מהאפשרות לעשות את כל זה באופן אוטומטי, בצורה מושלמת, כמו מכונה. 

על המכונות להיות מושלמות, לתפקד, האדם לעולם לא יהיה מושלם. תפקוד הגלגל הוא מושלם. מושלמות הן רק חיות, הן מתפקדות בהתאם לציפיות שלנו. כאשר אתה נותן לכלב בשר הוא יאכל אותו, כאשר אתה נותן בשר לאדם לא תוכל לצפות כיצד הוא יגיב. אף פעם לא תוכל להיות בטוח - זה אגב ההבדל הגדול ביותר, וחוסר ההבנה של זה זו אחת הבעיות הגדולות ביותר שתהיה בעתיד. כי כבר היום אנשי עסקים חולמים להחליף את כל האנשים במכשירים, כי זה יעיל, חסכוני, בטוח יותר, וגורם לפחות מתח נפשי. על-כן העתיד של העסקים הגדולים הוא חללים ריקים, ללא אנשים, רק מכונות, העובדים יהיו – עבדים טכנולוגיים, רובוטים, ואז האיש הגדול שמנהל הכל יוכל לכבות ולהדליק את הרובוטים. ומה האנושות תעשה? כל ביליוני האנשים? הם "ייהנו מהחיים", יהיה להם "כיף", אלו יהיו החיים – ללא עסקים, ללא פעילות. וכך גם בבית - לעשירים כמה שיותר מכשירים, לעניים פחות אבל גם להם יהיו את המכשירים הכי חשובים, כדי להשאיר אותם "שמחים", כדי לשמור עליהם במסגרת. ברומא העתיקה נאמר: "תנו לעם לחם ושעשועים" ואז הם יישארו "שקטים", אז תוכלו לנהל אותם. ההמצאות החדשות דומות לגישה שהייתה ברומא העתיקה, אבל בדרגה טכנולוגית גבוהה יותר. 

אך כאשר אנו מסתכלים על התפתחות הטכנולוגיה, אנו רואים תמיד את שתי המגמות הללו – מכיוון שכאשר המכשירים הללו הומצאו, מצד אחד, בדור הראשון, הן שיחררו את האדם מהעבודה הפיסית הקשה. אבל צד הצל היה שהאנשים הפכו עצלים. ככל שיש יותר מכשירים, אתה צריך לעשות פחות. והגישה היא - "לתת לאחרים לעבוד", ורק להאכיל את עצמך, לגדל את ילדיך, האנשים מסתובבים, נהנים, חיים קצת כמו חיות, רק עבור הצרכים הפיסיים. 

זה נחמד... זה יותר טוב מכלום...אך האם זו המטרה של הביוגרפיה האנושית? אבל החדשות הטובות הן שבין שני הקצוות הללו, ישנו מרווח שבו החירות יכולה להיווצר. ידיך ורגליך פנויות מהעבודה הקשה ויש לך יותר פנאי להרהר באפשרויות חדשות של יצירתיות, באמנויות, בדאגה לעולם, לטבע, ליופי, נוצרו מכשירים חדשים שנועדו ליפות את העולם ואת האדם. המוסיקה נוצרה, הריקוד הומצא, התרבות החלה. העובדה שביוון העתיקה אותה מילה משמשת לטכנולוגיה ולאמנות (איני יודעת כיצד זה בעברית) זה נפלא! משום שזה מראה שכאשר אתה לא חייב להשקיע את כל האנרגיה שלך ברמה הנמוכה אתה יכול להשקיע אותה ברמה גבוהה יותר, בנפש, בתרבות. ואתם יכולים כבר לתאר לעצמכם שהדור הבא של הטרנספורמציה הוא שהאנרגיה תהיה מושקעת ברמה הרוחנית, בתהליכים מנטליים, בלמידה מנטלית. 

לאחר מכן, השלב הסופי של המכשירים מהדור הראשון היו המכשירים ששימשו ליצירת בד, לאריגה, למלאכות במפעלים ודרך כך המון אנשים, שלפני כן זו הייתה פרנסתם, הפכו מובטלים. אנשים שתפרו, שייצרו נעליים וכד'. זו הייתה בעיה עצומה, לא רק סכנה של עצלות אלא בעיה סוציאלית. בעקבות כך הבינו שאנשים זקוקים לעבודה לא רק עבור כסף אלא גם כדי שיוכלו לעשות משהו עבור האחר, לייצר משהו, זהו צורך אנושי. זה מנע מהמוני אנשים עובדים לשרת את האחר, להיות מעורבים חברתית. אז נוצרו ארגונים סוציאלים, שנלחמו נגד העוני, על זכויות האנשים, מתחת לארגונים אלו עמד הצורך להיות אקטיבי, לעשות משהו למען האחר. לכן המילה סוציאליסט לא כל-כך רעה, אבל היא לא הובנה נכון, יש לה צדדי צל, היא הפכה לאידיאולוגיה. אבל האינסינקט מתחת למגמה זו היה חיובי, היא קשורה לתהליכי החיים עליהם דיברנו אתמול. השלבים 4,5,6,7 - ההחלטה שיש לי מספיק עבור עצמי ועכשיו אני רוצה להשיב משהו, לעשות עבור האחר, אני רוצה לשרת, אני רוצה לייצר, לאפשר לאחרים להפוך ליצירתיים. אתם יודעים, הכסף "הבריא" ביותר הוא כסף שניתן כתרומה, שנתרם כדי שאחרים יוכלו להיות יצרניים, ללא השפעה של הרצון שלי, נפלא! אופייני לאנושות.

אם כן יש לנו כבר ארבעה מאפיינים של הטכנולוגיה:

1. זו אמנות - צריך להמציא את המכשירים.
2. היא משחררת את הכוחות שלך ברמה מסוימת.
3. היא נושאת בתוכה את הסכנה להפוך אותנו לפסיביים ועצלים.
4. היא עלולה לגרום לבעיות כאשר היא מגיעה מהר מדי, מוקדם מדי ואינה מאפשרת לאנשים להסתגל ולמצוא דרכים חדשות להיות יצירתיים ואפקטיביים. להפנות את עצמם ליצירתיות חדשה. לא מכשירי האריגה היו הבעיה אלא המהירות, הברוטליות של המהירות הייתה בלתי אנושית, היא לא אפשרה לאנשים להסתגל, לא התאימה לקצב האנושי. האדם זקוק לזמן כדי להתפתח, כאשר מאיצים בו תחילה הוא נכנס למתח, לאחר מכן הוא מותש, הוא פורש... יכולות ההסתגלות שלנו מוגבלות, התהליך חייב להישאר תהליך חי. 

ארבעת המאפיינים הללו נכונים עבור כל טכנולוגיה.

דבר טוב בזמן הנכון הוא טוב, לתת זמן להסתגלות, ליצור מסגרת לפעילות במקום אחר, אז נמנעת העצלות, ואז ניתן להיות אסירי תודה ולהשתמש בטכנולוגיה כאשר היא באמת נדרשת, אז הטכנולוגיה יכולה לשרת את כדור הארץ.

1 ב – הסכנות הטמונות בטכנולוגיה המודרנית

הדור הבא של המכשירים קשור בחיי הרגש שלנו, כל הטכנולוגיה שמודדת וחשה. היא החליפה והוציאה מפעולה את הרגשות / תחושות של האנשים. למשל, לדעת למדוד חום עם היד, לזהות את הטמפרטורה של 37 מעלות, קצת מעל/מתחת ולדעת בדיוק מה הטמפרטורה שהתינוק צריך עבור האמבטיה שלו, אמהות טובות אינן סומכות על המדחום, הן רוצות להרגיש את החום בעצמן, למדוד חום שחודר לתחום הרגשי של האדם. והיכולת שלנו לחוש איך תהיה הטמפרטורה, האם זו הכמות הנכונה, מה הכמות המדויקת וכד', כל הפעילות המאזנת של מדידה, שקילה, לדעת מה הכמות הנכונה, כל זה נלקח במאה ה—19-18 על ידי המכונות, החישה האנושית הושבתה, אנשים אינם משתמשים עוד בכל חושיהם, כאשר פוגשים אנשים משבטים פרמיטיביים וכד', ניתן לראות שכל החושים שלהם פועלים עדיין, כמו החיות, הם יכולים לחוש מתי מגיע מזג אויר סוער, להריח למרחקים, כל היכולות הללו נעלמו, הן לא היו נחוצות יותר, אנחנו כבר לא מתנסים בהן.

ואז אנו מגיעים למאה ה-20, שבה המצאנו מכשירים, תחילה הרדיו מכשיר של דיבור, ההמצאות הן ממש "למטה למעלה" (בגוף),  לאחר מכן מכשירים הנוגעים לדמיון, מכשירי הסרטה. שטיינר ראה בתקופתו את הסרטים הראשונים ולכן יכול היה לדבר מעט על הטכנולוגיה המודרנית, על כך שלאנשים יש נטייה חזקה להפוך את החיים "לסרט אחד גדול" ולשבת ולהתבונן בלי לעשות כלום. לאחר מכן, כולנו עדים מאז שנות ה-80 לתעשיית המחשב, הטלפונים הניידים, ההשבתה של המזכירות, אם אין לבוס אדם ממש טוב יעשה את העבודה בעצמו. זה שוב השבית אנשים, עובדים רבים. ובנוסף, כאשר אנו מסתכלים על ארבעת המרכיבים, שראינו בטכנולוגיה בתקופה העתיקה, גם בתקופתנו זה יוצר הרבה בעיות:

דבר ראשון – זה מוציא מפעולה את המוח. ההשבתה הזו כל-כך עוצמתית עד שהיא משפיעה על האופן שבו איברי החישה שלנו נבנים. אתן דוגמא למה שפקח את עיני לבעיה המרכזית: כאשר הייתי בלימודים הרפואיים שלי – והיה עלינו ללמוד על איברי הראייה, אצל רופא עיניים. כאשר הלכתי למחלקת העיניים בבית החולים, זה היה ב- 1981, ראיתי בכל פינה טלוויזיה ענקית, וידעתי שזה לא כל-כך טוב עבור העיניים ומערכת העצבים, אז שאלתי את רופא העיניים - מדוע שמים את המכשירים הללו במרפאת עיניים? זה לא בריא. הרופא אמר, את צודקת, אבל אנחנו זקוקים להם כאן עבור הטיפול, זו הדרך היחידה, כאשר אנחנו מציבים את החולה במרחק 5 מטר, זו הדרך היחידה להשאיר את שרירי העיניים לגמרי דוממים, נוקשים. וכאשר עושים ניתוח לשרירי העיניים, לפזילה, עבור ההבראה זה כמו גבס, זה גורם לחוסר תנועה של שרירי העיניים. ואז זה עשה לי "קליק" במוחי, אהה! – ההתבוננות הרגילה היא ששרירי העיניים כל הזמן נעים, אפילו בשינה. התבוננות היא פעילות שרירית אקטיבית של מאמץ לתפוס, העיניים אינן פסיביות, אינן רק מאפשרות לתמונות להיכנס. הפסיביות שבה המידע מגיע אלינו דרך הגירויים החיצוניים של המסכים, כשאין תנועה, זו דרך בלתי טבעית לחלוטין להתבונן, ואין ספק שאם זה נעשה ב-8 השנים הראשונות זה מזיק למבנה המוחי של התיאום בין העיניים, וזה בכלל לא משנה אם אתה מסתכל על פורנו או על סרט טבע יפה, זה לא קשור לתוכן. זה נוגע למכניזם של הראייה, למבנה המוחי של מערכת הראייה, זה יוצר עיוות בראייה הבריאה. האדם מאבד יכולת של התבוננות אקטיבית ואינטליגנטית. מערכת הראייה מושלמת עד גיל 8, כאשר צופים בטלוויזיה לפני גיל זה, זה עלול להזיק להתפתחות הראייה. כל שעה היא פגיעה ביכולת התפיסה הוויזואלית שלך. לכן כאשר אנשים שואלים אותי מתי נתחיל, הכי קריטי זה 8-9 השנים הראשונות. אתמול קיבלתי במייל מגזין רפואי ידוע, שבו הם הביאו המלצה של מחקר אמריקאי לא לתת סמרטפון לפני גיל 10. ובאותו מגזין כל הזמן מפרסמים כמה חשוב המחשוב בגיל צעיר, השפעת המיין-סטרים – אבל בתחום המחקר מדי פעם מגיעה אזהרה. הם אומרים 10 מכיוון שההתבגרות הבסיסית של המוח קורית עד גיל 10. לפני שאתם יודעים באמת מי אתם אסור לכם למנוע את האפשרות להרגיש זאת, זה מונע את האפשרות לדעת מי אני ומי אתה. לא ניתן ללמוד זאת בעולם הדיגיטלי. אז זה הדבר הבסיסי ביותר, ואם רוצים למנוע את הגרוע ביותר אל תתחילו עד גיל זה. אבל האידיאל אינו להתחיל בגיל הזה, מכיוון שמה קורה אז? בין 7-14, אנו מפתחים את היכולות הסוציאליות שלנו (ביל גייטס התחיל עם בתו בגיל 14, ג'ון הובס שם את ילדיו בבית ספר אנתרופוסופי בגלל שאין בו מחשוב. בעמק הסיליקון יש את הכמות הגדולה ביותר של בתי ספר וולדורף, הם רוצים בתי ספר ללא מסך).

אם כך, זה עוד סף, להתחיל בגיל 14, זה עדיף בהרבה על גיל 8/10 , אתה מגן על היכולת לפתח אמפתיה, אינטראקציה חברתית הבנה ברורה מי אני ומי אתה, היכולת הסוציאלית, שנבנית בגיל 7-14. עד גיל 7 הבסיס לאינדיבידואליות, עד גיל 14 הבסיס לסוציאליות. ילדים מתחת ל-7 הם אגוצנטריים, זה טבעי, הם מתנהגים כמו נרקיסיסטים קטנים, הם מצפים שהכל יסבוב סביבם, זה טבעי ולא צריך לצפות מהם למשהו אחר. זה לא טוב ללמד ילדים בגן להתנהג יפה, אנחנו צריכים להתנהג יפה כדי שהילדים יוכלו לחקות אותנו, לא דרך הטפה.

אבל יכולות סוציאליות מתפתחות מ-7-14 ואם אנחנו מכניסים אז את כל הדיגיטליזציה של החיים הפרטיים והבית ספריים, התוכניות כולן מוכנות, ומשביתים את המורה, הוא רק שולט במכשירים, ועוזר לכל תלמיד להשתמש במחשב, כמובן שזה מאוד נוח ומאוד מושלם ומדויק, ניתן לראות את כל ההיסטוריה – אפשר לראות וידאו של יוליוס קיסר, איך הוא כבש וכו', זו הפנטזיה של המבוגר כיצד הייתי רוצה ללמוד בבית הספר, כמו "בית קולנוע גדול", כמו "סרט גדול", בלי שום השקעת אנרגיה, הכל פשוט מגיע אלי, ואז אנו משליכים זאת אל עולם הילדים, אלו שזקוקים לפתח עניין, לפתח יכולת לחוש את רגשות האחר, ללמוד מטעיות וניסיונות, כי איננו מושלמים. איך אתה יכול ללמוד כשהטעות שאתה עושה היא רק ללחוץ על הכפתור הלא נכון? ואין שינוי, הכל חוזר על עצמו. החיים הם תמיד בין לבין, לא או-או, לא הקצוות. המחשבה שאו שאתה טוב או רע אינה פוגשת את החיים, היא אינה החיים. לכן הפילוסוף הגדול שפיתח את הפילוסופיה הדיאלקטית - הגל – מלווה על ידי תלמידו מארקס, שהתמיר אותה לחיי הכלכלה, אבל הפילוסופיה של הגל הייתה יפהפייה – הבסיס שלה היה קיום מנוגד לאי קיום. מהי המציאות – האם היא מתקיימת או לא מתקיימת? האם אני קיימת או לא קיימת? זה ברור שבחיים האמתיים הכל בטרנספורמציה, מתהווה או נעלם. הגל גילה את האמצע – להתהוות ולהיעלם. התרגיל האזוטרי הראשון בספר "כיצד קונים דעת העולמות העליונים" הוא להתבונן בהתהוות ובהיעלמות בעולם הצומח – כי זה הארכיטיפ של החיים. עלינו לפתח רגישות – אלו כוחות דרושים בתרבות כדי להתהוות, ואלו נטיות / דברים אינם משרתים עוד את רוח הזמן וצריך לעודד את היעלמותם? זה שומר על חיים בריאים. ילדים בכל שנה משתנים, כאשר אנו רוצים "לשמור אותם קטנים", ואיננו מעודדים את הגדילה ואת ההתפתחות העתידית שלהם, אנחנו נפגע בעיצוב האישיות שלהם. במידה ונאיץ בהם ולא נראה את הצורך שלהם, לא נבין שהם עדיין קטנים מדי, לא בוגרים מספיק, אנו נפגע בהתפתחותם. כל התפתחות קשורה ברגע הנכון. הכאוס, או התורה הקדושה, לכל דבר יש את הזמן שלו. זו הפילוסופיה של הבנת החיים. כל חיינו הם אוסף ענק של ניגודים. אנו נולדים בידיעה שנמות בסוף, מדוע עלי להיוולד אם בסוף אמות? האם זה הגיוני? זה לא הגיוני אם אני לא מתנסה בכך בעצמי בתוך החיים ומבינה שחיים ומוות הם התנאים המוקדמים הדרושים עבור חיי אדם בריאים. כי בכל רגע משהו בגופי מת ונוצר, יש בתוכי חיים ומוות, אני כל הזמן מתהווה והולכת / נעלמת. החיים מורכבים, לידה פיסית, אתרית, אסטרלית וכו'. העולם הדיגיטלי יוצר כל הזמן תפיסה של או או, ומרגיל אותנו לצורת חשיבה לא נכונה, בלתי מותאמת לחיים. וזה הופך להרגל – או שאני מכבה או שאני מדליקה את המחשב, אני לוחצת על הכפתור, אבל החיים האמתיים הם גם וגם, משהו שיש בו משני הדברים. 

חשיבה אמתית היא תמיד דיאלקטית, אי אפשר להבין את המושג קטן בלי להשוותו למושג גדול. כשאתה רוצה להבין מהו קטן אתה חייב להשוותו למשהו גדול. ניתן להגדיר קטן רק על-פי הגדול, זו החשיבה הנורמלית. לכן הגל חיפש את האבסולוטי – המוחלט. גתה חיפש אחר הארכיטיפ של התופעה והגל אחר האבסלוט. גתה חיפש מה מופיע בהווה כתופעה, הוא היה המאסטר של ההתבוננות והגל של החשיבה. היה ביניהם קשר, הם כיבדו זה את זה והסכימו זה עם זה. מהי האמת האבסולוטית? מה שהוא בין לבין. קונספט מוחלט – יש בו חיים והתהוות ומוות, זוהי הבריאה, זוהי השלמות של הידע, כאשר יודעים זאת יודעים הכל. גישה זו לרוחני ולמציאות החושית מופרעת. לכן עבורי זה ברור, שהתקופה האידיאלית להביא את המחשב לבית הספר ולהפוך אותו לחלק אקטיבי מבית הספר אינה לפני גיל 16. רק בגיל 16 אתה מתחיל לחשוב בעצמך, לא בגיל ההתבגרות. המוח שלך עוד לא בוגר מספיק עבור חשיבה דיאלקטית, אתה אינך מחפש עדיין את האמת, אתה מחפש אחר ויכוחים. הנקודה המוקדמת ביותר, ולא ניתן להאיץ בכך, כי לוקח למוח זמן להבשיל, היא גיל 16 – גיל פלא זה שבו אתה מרגיש אחראי על החשיבה שלך. אתה מתעורר לכך שהחשיבה הינה גם פעילות לה אתה אחראי, ולפני שנקודה זו מושגת איננו צריכים להשבית את מוחנו דרך הצפה של גירויים, בדרך שמאפשרת רק תגובה לא חשיבה. יש כאן אינטליגנציה שעושה עלינו מניפולציה מבחוץ.

כשצפיתי בילדים היום, שדיברו כל כך יפה בעברית, בחדר האוכל, כל כך שמחתי שהם כולם למדו להתבטא בעולם האובייקטים, הם למדו את השפה והיא נבעה מתוכם, ואת אותה חדווה עלינו לאפשר לכל צעיר לחשוב בכוחות עצמו. כאשר זה מושג אז הטכנולוגיה הממוחשבת לא תסכן את ההתפתחות הפיסית והנפשית. ניתן כמובן להתמכר, אבל הסיכויים קלושים. באופן נורמלי כאשר מתחילים רק בגיל 16 אין התמכרות. אבל 10%-15% מאילו שמתחילים מוקדם יותר מתמכרים, כי ההתמכרות הרגשית הרבה יותר שכיחה מההתמכרות הקוגניטיבית. 

לכן, כל השאלה הזו כיצד אנו מתמודדים עם הדורות של הטכנולוגיה שהפכו את האדם לחסר תעסוקה – עלינו להסתכל עליה דרך ארבעת המרכיבים עליהם דיברנו קודם:

ראשית - על איזו פעילות מוחית שלי אני באמת רוצה לתת "ייפוי כוח" לטכנולוגיה? זו חייבת להישאר בחירה חופשית – וכבר היום אני מחויבת, על ידי השינויים הטכנולוגיים הקיצוניים, להשתמש במכשירים שאיני רוצה להשתמש בהם. יש דיגיטלזציה מיותרת של המון דברים. במכונית למשל הכל ממוחשב ואם משהו מתקלקל אני חייבת להביא אותה לתיקון, אני לגמרי חסרת אונים, "טיפשה מוחלטת", אין לי אפשרות לבחור. הכל מתוכנן כך שתשכב במיטה שלך, יש לך אפשרות לעשות הכל מהמיטה שלך בלי לקום, לפתוח את הדלת / לסגור את הדלת, לכבות ולהדליק את המזגן ועוד'. נחמד... נחמד הייתי אומרת עבור מי שרוצה בכך, אבל לא עבור אלו שמעוניינים להיות אקטיביים, שכל גופם יהיה בתנועה, להשתמש בכל יכולותיהם, ואז אומרים לך – כן, אבל יש לך את הפינה של "מכשירי הכושר שלך", תחילה את שוכבת במיטה ומפעילה את השלט, ואחר כך את הולכת "לפינת הכושר שלך", והכל רק בכדי לשרת את הכלכלה – להפוך את העשירים ביותר לעשירים יותר ואת העניים ביותר לעניים יותר. הכל קורה דרך גדילה קיצונית, מהירה, בלתי מווסתת, עוד ועוד גדילה. רק לסרטן מותר לגדול כך בלי הגבלה, אבל לא לחיים כלכליים נורמליים. לכן שטיינר כינה את הקפיטיליזם, את הגדילה הבלתי מבוקרת הזו – הסרטן הסוציאלי של ימינו – והוא צודק – זה יהרוג אותנו - גדילה מעבר לצרכים, מוצרים רק לצורך בזבוז, זה לא מתאים לחיים, זה ממית! וזה קורה דווקא בתקופה שאנו צריכים ללמוד לחשוב באופן אנושי. המכשירים המומצאים בתקופתנו גוזלים מאתנו את היכולת לחשוב בכוחות עצמנו. דווקא עכשיו, כשאנו זקוקים לחשיבה העצמית, כמה שיותר אנשים צריכים להתעורר היום ולעצור את המערכת הקפיטליסטית הברוטלית הזו ולהגיע לחשיבה אקולוגית יותר, שנייצר את מה שאנו זקוקים לו, שגדילה לא תתרחש ללא הגבלה. לאף יצור אין יכולת גדילה בלתי מוגבלת. דווקא בתקופה הזו אנו מונעים מהילדים לחשוב בכוחות עצמם דרך החינוך שאנו נותנים להם ואנו יוצרים מכשירים שידכאו את החשיבה האנושית. וזה משהו שממש מקומם אותי! בוודאי שהאנושות תשרוד, השאלה באיזה אופן. הסימביוזה בין האדם והמכונה שאינה מתוך בחירה אינה אנושית. אין כבוד לחירות, רק שליטה ביטחון, מניפולציה ללא חופש. 

לכן התקופה החמישית היא התקופה של המשבר, אנו כולנו חלק מהתקופה הזו, ולכולנו יש תפקיד בהתמודדות עם המשבר הזה – זה המשבר החשוב ביותר בביוגרפיה האנושית. 

לצורך זה הקמנו את העמותה (שמיכאלה עומדת בראשה) – www.eliant.eu – של יוזמות של אנתרופוסופיה יישומית בכל התחומים. העמותה הזו מהווה מטריה שמקיפה את כל התחומים, כל יוזמה שעובדת באירופה, ושם אנחנו חושבים על התהליך ההתפתחותי באירופה, אנחנו עוסקים בחוקים הנוגעים לדיגטיליזציה באירופה, אנו עסוקים בכך. בנובמבר האחרון היה לנו כנס בבריסל, שבו המנהלת של החינוך והתרבות באה אלינו, ושאלו אותה למה את הולכת ל "אנתרופוסופים האלו" והיא ענתה: כי אנו זקוקים להם. הם עושים עבודה טובה למרות שזה לא במיינסטרים. והיא אמרה: אני יכולה לראות שמה שאתם חושבים טוב וכאדם פרטי הייתי רוצה ללכת בעקבות זה עם ילדיי, אבל כפוליטיקאית, אני נאלצת לומר לכם שאיננו יכולים לעשות דבר, כי המיינסטרים כבר קבע, איננו יכולים לשנות זאת, זה כבר נקבע. אבל אתם יכולים לעשות את המקסימום בשביל לעודד ברמה הציבורית את מניעת הפגיעה בילדים. והיא סיכמה את דבריה באמירה: "אנחנו זקוקים לכם"! אם תיכנסו לגוגל תוכלו לראות תקציר של כל מה שעשינו, וכשתיכנסו תוכלו לראות את האירוע, ותחת חומרים לכנס, תוכלו למצוא את הסכנות שבדיגיטיליזציה המוקדמת. אז אם אתם זקוקים לטיעונים וחומרים עבור דיונים, ויכוחים, עבודה עם הורים, עם אנשי מקצוע, אתם יכולים להיעזר בחומרים הללו. משום שעבור היתרונות של הדיגיטילזציה המוקדמת אין כל הוכחה מדעית, אלו סתם אמירות ללא כל בסיס מדעי, לעומת זאת, הוכחות טובות, מחקרים מוכחים, לגבי הנזק של הטכנולוגיה תוכלו למצוא,למרות שאין מי שיממן אותם. 

הסכנות המרכזיות הן:

1. אובדן האמפתיה
2. אובדן היכולות הסוציאליות.
3. התמכרויות – האחוז עולה כל הזמן
4. חוסר יכולת לתקשר ולקבל אנשים שונים ממך.
5. אצל ילדים צעירים – פגיעה ביכולת השפתית 

שאלה: מה אומרים לילד שלך בן ה-10? 

מיכאלה: אני אומרת לו את האמת – שזה מסוכן! זה כל פעם אותו סיפור שמרתיח אותי! אף אחד לא נותן לבנו בן ה-10 לנהוג, לשתות, וכמו שאנחנו לא נותנים להם לעשות את הדברים הללו, ברגע שהמבוגרים יהיו משוכנעים גם הילדים ישתכנעו. 

שאלה: החיים הופכים יותר ויותר מואצים. ויש את התופעה הפיזיולוגית של התפתחות מוקדמת. כל מהפיכה יצרה קטסטרופה אחריה, אני תוהה אם יש לנו ידע על התפקיד המכין של המהפכות הללו לקראת השלב הבא. מה המשמעות של זה עבור תקופת התרבות הבאה? 

תשובה: יש כאן אוסף של נושאים. תחילה לגבי המהפכה – מדוע מהפכות צריכות להגיע כך, שאחר כך הן הרסניות כל כך למאה מאתיים שנה – רק משום שמה שאנו עושים קורה מוקדם מדי, מהר מדי. הזמן לאחר מכן הוא למידה דרך כאב, דרך נסיון, להאט את הקצב. כשהכל נהרס אתה צריך לבנות מחדש, ואז אתה מרפא את פצעי העבר דרך מתן זמן, יצירת תנאים, המצאות חדשות, השלב היצירתי לאחר המהפכה. אבל שטיינר אמר, שאם יש לך רעיונות טובים אתה מונע מהפכות, אם יש לך רעיונות רעים אתה גורם למהפכות, אם יש לך רעיונות טובים אתה מונע מהפכות, לא משברים אבל מהפכות.

חינוך וולדורף הוא חינוך שמאט את הקצב. הכל הולך לאט יותר. לכן חלק מההורים משתגעים... למה שנה שלמה רק להכיר את האותיות? הכל מואט – למה להאט? כי החיים זקוקים לזמן. אם מאיצים זה מחליש. זה לא בריא. 

דבר נוסף, אלו כישורים ייווצרו – אם יהיה דור דיגיטלי – תהיה אליטה קטנה שתחונך אחרת שיהיו המנהיגים, אם יהיה לנו מזל, ואז יהיו מחלקות חברתיות ענקיות, בגלל כל המכורים והתלויים ואלו שלא יכולים לחשוב בעצמם ותמיד צריכים הוראות ופרוטוקולים כדי לשרוד, כי הם לא ידעו לעשות כלום בעצמם. וכל הבירוקרטיה היום היא כזו, היום ברפואה צריך לעשות פרוטוקול על כל פעולה, אין לך זמן לחולה רק לניירות למכשירים, לא לחולים. אנחנו רק מצייתים להוראות עד שנהפוך לכאלו בעצמנו, ולא נוכל לחשוב אחרת, ומתוך כך שום השראה לעתיד לא תצמח. אבל אנו יכולים לקוות שתהיה קבוצה קטנה של אנשים שישמרו על עצמם יצירתיים בכל הרמות ויוכלו להכין אבני דרך חדשות עבור ההתפתחות העתידית. שכן, ההתפתחות העתידית של הקהילה העתידית לא תהיה מבוססת על הטכנולוגיה, אלא על קהילה מנטלית – אני קוראת לכך "האינטרנט הרוחני". וזו לדעתי הדאגה העמוקה ביותר שצריכה להיות לנו, שהטכנולוגיה לא תאפשר את יצירת הקהילה החדשה, כי האדם מסתגל לעולם הדיגיטלי ולא לחיים. את הרוח אינך מוצא במחשב, אתה מוצא אותה בעולם האמיתי. במחשב ניתן למצוא את הרוח של המכונה - זה אהרימן, והוא רוצה לשלוט בנו, אבל זה אהרימן, זה לא האלוהים. 

צפויה מלחמה רוחנית בין ישויות הזרם המרכזי שרוצות בהתפתחותנו לכוחות הנגד שיצרו את המכשירים שלהם. הפן החיובי הוא שאנחנו עדיין יכולים לבחור, אבל אם נאבד את היכולת של חופש הבחירה אנו נאבד את החירות, ונוחלף לחלוטין על ידי המכשור. ואז האנושות תרד במורד ההר, כולנו מתבקשים להיות חלק מההחלטה הזו. זה מה שגורם לי להמשיך.

אנחנו עושים קמפיין לסביבה דיגיטלית בריאה, לראות במחשוב דבר טוב עבור המבוגרים, טוב עבור הצעירים בכדי ללמוד להיות אוטונומיים במפגש עמו, ומרעיל עד גיל 14 עבור הנפש והגוף. עלינו להפיץ כמה שיותר את הבשורה הזו, ולהיות נוקשים בנושא הזה בבתי ספר וולדורף וכו', כי אפילו אנחנו מתחילים לפקפק בכך, מתרגלים לכך, ו"כולם עושים", ו"הילדים המסכנים שמרגישים בודדים". אבל זה כל-כך טוב להרגיש מבודד, כי אז תוכל לפתח את האינדיבידואליות שלך! אחרת זה בלתי אפשרי. לכן באופן כנה אומר – כאשר ראיינתי הורים עבור מוכנות לבית הספר, כמעט תמיד אחד ההורים שאל אותי, גברת גלוקלר, את אקדמאית, את בעלת הכשרה רפואית, האם את באמת חושבת שזה בטוח עבור הילד שלי לקחת את "הסיכון" ולהכניס אותו לחינוך וולדורף? ואז אמרתי בכנות – אם אתה רוצה שהילד שלך יהיה כמה שיותר מותאם לסביבה החיצונית, האקטואלית והפוליטית, וירגיש ביטחון לעשות קריירה "במערכת", אל תכניס אותו לחינוך וולדורף – כי שם הוא יהיה מעט בודד ויוכל לזהות את הלקויות בחברה. אם אתה רוצה שהוא יהפוך לבעל חשיבה עצמאית, מהפכן, ויהיה מעט בודד בילדות – תשלח אותו לחינוך וולדורף. ואני שמחה לומר שלא איבדתי אפילו ילד אחד...