עם החגים הנוצריים שעברו עלינו, העלה ד"ר יוסף שוב, אגרונום וחובב מוסיקה מושבע, את זכרה של
שרה איציג לוי, משכילה ואשת חברה ברלינאית (1854-1761), ש"הצילה" מיצירותיו הכנסיתיות של יוהן סבסטיאן באך.
הסופר עמוס אילון בספרו "רקויאם גרמני" העוסק בעלייתה ונפילתה של יהדות גרמניה, מזכיר לקוראיו, כי בסלונים התרבותיים בברלין שנשים יהודיות משכילות ועשירות ניהלו בבתיהן הפרטיים בסוף המאה ה- 18, ביקרו בהתמדה מיטב האינטלקטואליים הנוצרים. עם זאת, המארחות היהודיות, אף שהיו מכובדות ומקובלות, לא הוזמנו מעולם לבתי אורחיהן אלה. במקרה חריג, הוזמנה שרה איציג לוי בטעות לאירוע בביתו של השגריר השוודי, ודיפלומט גרמני שסיפר על כך ציין שהיה זה מצב מביך, ושהוא דאג לשוחח עם איציג לוי, כדי שלא תחוש אי־נעימות.
איציג לוי הייתה מוזיקאית ונגנית צ'מבלו ופסנתר, בת למשפחת איציג המכובדת בברלין ואשתו של בנקאי עשיר בשם לוי. היא אספה ושמרה כתבי יד של רבות מיצירותיו של בא, ומילאה תפקיד מכריע בהחזרתו של באך לקהל מאזיני המוסיקה הקלסית מאז ועד היום.
הייתה דודתה של אשתו של משה מנדלסון, הוגה הדעות הידוע, ודודה־רבתא של המוזיקאי פליקס ברתולדי מנדלסון ואחותו פני. מגיל 14, ובמשך 8 שנים, היתה איציג לוי, תלמידתו של וילהלם פרידמן באך (בנם של מריה ברברה ויוהן סבסטיאן באך).
את חלקי הפרטיטורה שנותרו מהאורטוריה "מתיאוס פסיון" של באך, שנכתבה ובוצעה בלייפציג (1727- 1729) העביר (או מכר) וילהלם פרידמן לאיציג לוי תלמידתו. איציג לוי שאחזה בתווי האורטוריה המופלאה, מסרה אותה לידי פליקס מנדלסון בן משפחתה, והוא היה זה שהשיב אותה אל תודעת העולם המוסיקלי מאה שנה לאחר חיבורה. מנדלסון הצעיר הלותראני בן ה- 20, צוטט כמי שאמר: "הרי זה רק צחוק הגורל שיהיה זה ילד יהודי שישיב לאוצר המוזיקה הנוצרית את הנכס הכי חשוב שלה".
מחקרים שונים מציינים כי בלה מנדלסון (סבתו של פליקס) ודודתה שרה איציג לוי, שתי היהודיות הברלינאיות, היו הראשונות בהבנת חשיבותו של "המתיאוס פסיון" - היצירה האלמותית של י. ס. באך.
איציג לוי לא הסתפקה רק בטיפוח מורשת באך, בין יתר מפעלותיה - ייסדה בית ליתומים יהודים בברלין.