ברזל הוא האלמנט המרכזי בהרכב כדור הארץ, ולאורך ההיסטוריה הצליחה האנושות להפיק ממנו מגוון שימושים רחב, בעיקר בזכות עבודתם של חרשי ברזל. נעם אנגל - חרש ברזל, ממשיך את מורשתם - אך בפרשנות מודרנית, בה הוא מתייחס למלאכה כאמנות.
הפתגם "בין הפטיש לסדן" אמנם משמש כאנלוגיה להימצאות במצב ללא מוצא, אך כאשר מפרידים אותו מההקשר התרבותי, נותרים עם האמת הפשוטה - המפגש של הפטיש עם הסדן הוא למעשה תהליך של יצירה ומתן משמעות מחודשת לחומר.
על המפגש הזה מנצח במיומנות נפח הברזל, מקצוע עתיק שזכה לעבור אדפטציה ולהתאים עצמו לעת המודרנית. בעוד שבימינו כלי ברזל משווקים לרוב בייצור המוני, נפח הברזל המודרני מאפשר "חווית בוטיק" של יצירת כלים ויצירות אמנות עם חותם אישי, ובהתאמה אישית.
וזה בדיוק מה שעושה נעם אנגל, שהחל לעסוק בנפחות בשנת 1997. לאחר שנה גילה את עולם נפחות האמן, בו משתמשים בטכניקות עבודה שונות על מנת ליצור פיסות אמנות מורכבות ממתכות. בשנת 2000 כבר הקים את הנפחייה שלו. לביצוע עבודותיו משתמש נעם בכלי עבודה מיוחדים אותם הוא מפתח ויוצר בעצמו. בין היתר, מייצר נעם כלי סיתות לעיבוד אבן, כלי נפחות ברזל וכלים נוספים, אותם הוא מספק לבעלי מקצוע אחרים ואף גופים גדולים דוגמאת רשות העתיקות.
מעבר ליצירת פסלים או חפצי נוי, שהם יצירות אמנות באופן מובהק, גם כאשר מדובר בבניית כלי פונקציונלי דוגמאת שער או מעקה, יש מקום לחזון האמן וטביעת האצבע שלו. על החרש להבין את האופי של הסביבה, לבחור את הצורות והזוויות שישתלבו בה בהרמוניה ולקבל החלטות עיצוביות מדויקות שיובילו את היצירה לשדרג את החלל בו היא מוצבת.
לצורך כך, משלב נעם בעבדתו חומרים טבעיים דוגמאת אבן, עץ וזכוכית. שילובים אלו משקפים את מקור ההשראה העיקרי שלו: הצורות והחומרים הקיימים בטבע והאינטראקציה ביניהם. מתוך כך, מצליח נעם ליצור מפגש יפה של יכולות האדם עם האלמנטים השונים בטבע, ולהביא אותם לידי ביטוי במגוון רחב של צורות. כמו כן, מעביר נעם בנפחייה שלו הדרכות וסיורים שפותחים את הדלת לעולם המרתק של מלאכת הברזל והתורה עליה היא מבוססת.