הידיעון המקוון של האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר: 22 בדצמבר 2019


חג חנוכה שמח


נשים זוכרות נשים

האם, הכלה והמושיעה, גיבורות חנוכה ומקומן של נשים במאבקים לאומיים 
הרבה גילי צדקיהו

 Judith with the Head of Holofernes, Charles Mellin, 1630

האם חנה, הכלה החשמונאית, המושיעה יהודית "שלושה סיפורים, שלושה מודלים. האחד, שמקבילתו הפוליטית בת זמננו היא "ארבע אמהות", מאפשר לנשים השתתפות בזירה הפוליטית או בהתנגדות, רק דרך זהותן האמהית. הקול שלהן נשמע כמי ששולחות בנים להילחם, מעודדות אותם, או כמי שמונעות מהם ללכת ..."
"השני, שמקבילתו העכשווית הוא הארגון "כביסה שחורה" שפעל לתקופה קצרה בראשית העשור, הוא ההתנגדות על ידי שימוש ב"פרפורמנס", הגוף הנשי עובר מאובייקט לסובייקט. האישה, מתנגדת לתפקיד שמיועד לגוף שלה, ואת ההתנגדות שלה מבטאה אף היא באמצעות הגוף. העובדה שהיא זו העושה בו שימוש, יוצרת את המסר החתרני ..."
"ומי היא יהודית? האם היא הגיבורה המושלמת? יפה, עשירה, חכמה, צנועה, מובילה, כלילת מעלות. היא אומנם עושה שימוש בגופה וביופיה, אבל "שומרת על תומתה". האם היא המודל שלנו? האם פעולתה הנועזת היא מה שהיינו מצפות מעצמנו? מהמנהיגות שלנו?..." 
"האם היא הייתה חייבת לערוף את ראשו של הולופרנס ממש? ולקחת אותו איתה?! אולי "קצת רצחנות בריאה", כשאין ברירה, היא דווקא משהו שאנחנו כנשים צריכות לא להסתייג ממנו..."
ביום רביעי ה-25 בדצמבר (20.00-14.00), יתקיים באוניברסיטת בר אילן כנס תחת הכותרת "היה רע לתפארת: אוטופיות קוויריות". והנה כבר למעלה משבוע גל של אלימות שוטף את הקמפוס: קבוצות של סטודנטים, ביניהם חברי ליב"ה (ליבה יהודית בציבוריות הישראלית), מאיימים לבטל את הכנס. בין היתר העלו סרטון השמצה בו הם תוקפים את האוניברסיטה בקריאה: "חנפנים נמאסתם. בר אילן - זו לא באמת אקדמיה"; הם גם מפיצים פוסטרים של הזמנות מזוייפות, ו-200 שמיניסטים מבתי ספר ציונים-דתיים הצהירו שלא ימשיכו את לימודיהם בבר אילן. אוניברסיטת בר אילן מגבה את הכנס לאורך כל הדרך, וכך נמסר: "מדובר בכנס אקדמי המבוסס על מחקר ארוך טווח של חוקרים ממוסדות אקדמיים ברחבי הארץ. הכנס נערך ביוזמת המחלקה למגדר וכחלק מפעילות של האגודה הישראלית לסוציולוגיה. אוניברסיטת בר-אילן, מעצם מהותה, עוסקת רבות בסוגיות חברתיות מגוונות ועדכניות. כפי שהיינו חלוצים בקידום המחקר האקדמי בתחום המגדר, כך גם אנו מעודדים את החוקרים שלנו להיות עם האצבע על הדופק ולשאול שאלות בסוגיות המשפיעות על החברה".

בין ההרצאות:
  • זכויות להט"ב והפוליטיקה שלהם בין אוטופיה לדיסטופיה – אייל גרוס, אוניברסיטת תל אביב
  • אקטיביזם ואוטופיה: מבט אחורה על כביסה שחורה – עמליה זיו, אוניברסיטת בן גוריון בנגב
  • האם ניתן ללכת אחורה? שינויים תודעתיים והשגים פוליטיים במהפכה הקוורית – יובל יונאי, אוניברסיטת חיפה
לטעימה מוקדמת 
תקציר הרצאתם של ד"ר שרון ליבנה, אוניברסיטת חיפה, וד"ר עמית קמה, המכללה האקדמית עמק יזרעאל  "הזכות להיות שונה": טקס הקהילה ההומולסבית ביד ושם, מאי 1994 


ותקציר הרצאתה של ליהי רוטשילד, אוניברסיטת מנצ'סטר מטרופוליטן "האומץ להיות נורמלי - עלייתן של תנועות אנטי ג'נדר בישראל 

חדש על המדף

תיק היד של היועצת: תפקיד היועצת לקידום מעמד האישה ברשות המקומית
ישראלה בן אשר
פרדס הוצאה לאור, 2019

"חוק היועצות" או בשמו המלא "חוק הרשויות המקומיות - יועצת למעמד האישה - התש"ס,2000, סוגר עוד מעט עשרים שנה לקיומו. בעקבות החוק מונו ברשויות המקומיות, בעלות תפקיד – יועצת לקידום מעמד האישה. המינויים לא לוו בהכשרה מתאימה, כאשר גם השטח לא זכה להכנה בהתאם.
הספר נכתב על ידי, כאשר כיהנתי כיועצת הראשונה בראשון לציון משנת 2000 ועד לסוף 2009. זהו ספר ראשון בתחום, למען יועצות וכל מי שעוסקת או תעסוק בתחום. כתיבת הספר לוותה בלא מעט קשיים כיון שלא פשוט להעביר אל הכתב עבודת שטח. היה לי חשוב להקפיד בעת הכתיבה להעביר את המסרים, אבל גם לעמוד בעצמי בהם כגון שימוש בשפה מגדרית, המתייחסת לשני המגדרים העיקריים גם יחד. נגישות החומר הייתה חשובה לא פחות ולכן הקפדתי על שפה ברורה ומובנת ככל הניתן, תוך שיבוץ דוגמאות רלוונטיות. הספר מסכם ידע וניסיון, יחד עם פיתוח תפיסה שהתפקיד הינו תפקיד מקצועי, השואב את הידע האקדמי והמקצועי שלו מתחומים רבים.


הספר מתייחס לראשונה לשונות הנחוצה בעבודה בחברה מרובת תרבויות, כמו החברה הישראלית. מתייחס אל הנעשה בתחום בארץ ובמדינות נוספות ומנתח את עבודת היועצת, הכלים ושיטות העבודה הנדרשות תוך התייחסות לחוק. לצד החומר התיאורטי הספר מתייחס לפן היישומי, הוא מורכב משתים עשרה פגישות, אשר בסוף כל פגישה מובאים דפי עזר והנחיות הקשורים לנושא הפגישה. הספר משמש גם כמסמך תיעודי של עבודת היועצות ותורם לשימור ההיא - סטוריה של נשים בישראל.

ישראלה בן אשר, ד"ר למגדר וחינוך, עבדה בעיריית ראשון לציון עד סוף שנת 2009. לאחר הפרישה מן העירייה, השתלבה בשורות העשייה בתחום: יעוץ, ליווי יועצות ומתן הרצאות. משמשת כחברת הנהלה בנעמת ומרכזת ביד שרה בסניף ראשון לציון, את "יד לתומכת ולתומך", זרוע המלווה ומסייעת לבני משפחה המשמשים כמטפלים עיקריים בבני משפחה.

למה ראשת ממשלה בארצות הצפון מייצגות נשים, ולא רק מפלגות כמו אצלנו?

פרופ' סילביה פוגל-ביז'אווי שוחחה עם מואב ורדי בחדשות כאן, על ראשת הממשלה החדשה בפינלנד

לוח מודעות

קולות קוראות, מלגות ועוד

מה קורה?

כל מיני אירועים שיתקיימו בקרוב: ימי עיון, כנסים, הרצאות, ערבי שיח, סיורים, הקרנות, הקראות, מסיבות ועוד.

שווה קריאה

רק לא קו רציף - פואטיקה של טראומה: שירים מחדר הטיפול
גיא עינת
הוצאה עצמית, 2019

הספר מבקש בראש ובראשונה להיות קול. קול למטופלים שלנו - אלו שנפגעו, אלו שפגעו ואלו שהם גם וגם. קול לטראומה הלא מדוברת מספיק. או שהיא מדוברת באופנים סמויים, לעיתים הרסניים. קול למטפלים. אלו שמשאילים את עצמם שעה אחר שעה במשך שנים למען כאביהם של האחרים ונוגעים שוב ושוב בכאבם שלהם.
פעמים רבות שירה ואמנות בכלל, מבקשות להיות מסתוריות, אניגמטיות, מכוונות את הקורא לשאול שאלות, לחפש אחר תשובה אפשרית, או יותר טוב- כמה תשובות, או אף יותר טוב מכך – למצוא שאלות חדשות. השירה מעודדת לפתח עמדה מתבוננת כמעט פילוסופית.
הספר הזה נוצר מתוך תנועה הפוכה. הוא מבקש להניח את האמת כפי שהיא. כואבת, ברורה, ישירה. לא לטשטש, לא להסתיר, לעיתים להעדיף סימני קריאה. זהו אקט טיפולי אינדיבידואלי, פרטי – שיום, תיקוף, הכרה. אבל זהו גם אקט פוליטי. להנכיח את התופעה במרחב הציבורי. ומה יותר מתאים לכך מהמרחב השפתי? בהנחה שישנם קשרים הדוקים בין תרבות ושפה, הרי שלאזורי טאבו חברתיים ישנה גם משמעות לשונית-שפתית. הטאבו התרבותי גוזר שתיקה לשונית. במובן הזה הדיאלוג השירי הוא מרד נגד הטאבו, נגד ההדרה וההשתקה החברתית.

לכאורה
 

אני מקיצה מהשינה   

והכל בסדר   

הבוקר מחביא הבטחה   

ליום טוב   

הכאב מהלילה שכח   

עד הערב   

כמו סוללה משומשת   

כבר אהיה    

ריקה   

מתקוות 



אין אלוהים
בקליניקה שלי
בין תיקי המטופלים
יש תיק אחד עבה במיוחד
בעל כותרת באותיות קידוש לבנה:
״אין אלוהים״

ובפנים עשרות עדויות
שנאספו:
הנער שהוריו דוחים אותו
לכן מסריח כדיי לדחות אחרים,
האישה שאחיה אנס אותה בילדותה
ובבגרותה היא לוקחת כסף כדיי להיאנס כל יום,
הבחור שאביו הפליא בו את מכותיו
וכעת הוא מתעלה על אביו במכותיו שלו,
הילד שהרב חילל במצוות מתועבות
והיום הוא שוכח בעזרת סמים,
הנער שאיבד את הוריו כשיצא מהארון
ומאז הוא מחפש ומוצא אבות רבים, זמניים.

והעדויות עודן נאספות
ומחכות ליום שיוקראו על הדוכן
וההמון ישמע
ישמע ויפסוק:
אין אלוהים!


גיא עינת הוא קרימינולוג העוסק בטראומות מיניות, עבריינות מין והתמכרות למין. מדריך ומכשיר אנשי טיפול בתחום

-

עוד אודות הספר: מאמרה של אפרת הברון, ד"ר לספרות, ביביליותרפיסטית, מומחית לטיפול בנפגעות.
 
Facebook
Website
כתבו לנו:  
gender4u@gmail.com