image
שיעור 1 - חלק ג - ההיררכיות הרוחיות והקשר שלהן לאדם
ההיררכיות הרוחניות והקשר שלהן לאדם

ההיררכיות הרוחניות והקשר שלהן לאדם

”אם תרצה, בן אדם, הסתכל באור השכינה בכל היקום, הסתכל בעדן החיים השמיימים, איך הם מתפלשים בכל פינה וזווית שבחיים הרוחניים והחומריים שנגד עיני בשרך ונגד עיני רוחך. התבונן בפלאי היצירה, בחיי האלוקות שלהם...דע את המציאות שאתה חי בה. דע את עצמך ואת עולמך... מצא את מקור החיים שבקרבך...הבט על האורות בתוכיותם, אל יבלעו נשמתך השמות, המילים, הניבים והאותיות, הם מסורים בידך ואין אתה מסור בידיהם.“
הרב קוק, אורות הקודש, חלק א‘, עמ‘ פ“ג


שלבים באבולוציה של האדמה

"האדמה שלנו נבעה משלוש התגשמויות קודמות: את שלב הקיום דרכו אנו עוברים עכשיו (השלב האנושי), עברו כבר ישויות אחרות: המלאכים, לדוגמא, בירח קדמון, הארכי-מלאכים בשמש-קדמונית, והארכאי על שבתאי-קדמון. קל להתבלבל ולומר שאלו היו אנשים כמונו, אך עלינו לזכור שעל ירח-קדמון לא היו אבנים או מינרלים מוצקים, ולפיכך, אותן הישויות שעברו דרך השלב האנושי שלהן שם, עשו זאת תחת תנאים שונים לחלוטין.

אנו יודעים זאת, אך עלינו לדבר על זה כעל השלב האנושי. הארכי-מלאכים, או רוחות-האש, עברו דרך השלב האנושי שלהם בתנאים שונים לגמרי, משום ששמש-קדמונית הכילה רק חום וגז, ולישויות שעברו דרך השלב האנושי שלהן שם, לא יכלו להיות גופים כשלנו, עם שרירים מוצקים, עצמות וכן הלאה. באבולוציית האדמה שום דבר לא חוזר, לכל שלב יש את המשימה המיוחדת שלו במשק הבית הגדול של הקיום הקוסמי."

שטיינר, 'יקום, אדמה, אדם', (2020) הרצאה 8 עמ' 133


האדמה כפלנטת ההיפוך


האדם הוא בבואה של הקוסמוס. כפי שהאדם מתגשם פעמים רבות על פני האדמה[1], כך גם הקוסמוס כולו. האדמה היא פלנטה שהתגשמה מספר פעמים באבולוציה הקוסמית, קדמו לה שלוש התגשמויות פלנטאריות אחרות: שבתאי-קדמון, שמש-קדומה וירח-קדמון.
מלכתחילה היה הקוסמוס מחשבה של האלוהות הגבוהה וביטוייה (ההיררכיות הרוחניות הגבוהות), שהתגבשה במהלך עידנים לכדי החומר, המוכר לנו היום כחומר הפיזי. הנקודה בה חל מעבר בין רוח לחומר נעשתה על שבתאי-קדמון, שהיה ההתגשמות (Incarnation) הראשונה של פלנטת האדמה. 
על שבתאי-קדמון פועלות רוחות-הרצון, המשתייכות להיררכיה הראשונה, הגבוהה מבין הישויות הרוחיות. רוחות-הרצון הקריבו מתוכן מהות רוחנית, אותה הן הפכו לחומר הראשוני (חומר היולי). ניתן להשוות את מידת העיבוי של החומר הזה לחום. אך אין זה חום כפי שאנו מכירים, אלא חום דליל, היולי יותר. שטיינר משווה אותו לחום-הנפש אותו אנו מרגישים כלפי אדם אותו אנו אוהבים, או חום הדם הזורם בעורקינו. במהלך גלגוליה השונים של האדמה, התעבה חומר זה בהדרגה והגיע למצבו הדחוס ביותר במינרל של ימינו. 
האדמה היא הנקודה התחתונה, הגשמית ביותר של ההתפתחות הפלנטארית. מכאן מתחילה החזרה אל הרוח, העוברת דרך שלוש התגשמויות נוספות –  יופיטר, ונוס וולקן. 
[1] על התפתחות האדמה באבולוציה הקוסמית ראו ספרו של שטיינר: 'מדע הנסתר בקוויו העיקריים'.
 
בתורת הסוד היהודית (הקבלה) קיימים המושגים: הרצון להשפיע והרצון לקבל. האלוהות האינסופית המאצילה על כל הבריאה היא מבחינת הרצון להשפיע. הבריאה כולה, ובכללה האדם הנו מבחינת - הרצון לקבל. מבחינה ביוגרפית, הרצון לקבל מאפיין את האדם עד למחצית חייו, והרצון להשפיע מאפיין את ההיפוך. האדם אמור להפוך בהדרגה מישות מקבלת לישות משפיעה, נותנת, בוראת. בקנה מידה ביוגרפי הדבר מתרחש החל מאמצע החיים, בקנה מידה קוסמי, תהליך זה ייקח עידנים רבים, עד שהאדם עצמו יהפוך לישות בוראת.  

מה מייחד את שלב האדמה?


מבחינה אבולוציונית האדמה היא פלנטת ההיפוך. האדמה היא החומרי הנמוך ביותר אליו ירדה האנושות מעולמות הרוח; משלב זה ואילך מתחיל ההיפוך. האדמה חוזרת ונהיית רוחנית יותר ויותר, עד לחזרתה המוחלטת לעולם-הרוח. 
בני האדם היו קיימים גם על פני שבתאי-קדמון, שמש-קדומה וירח-קדמון – אך באופן שונה מהיום.
בעוד שעל האדמה מופיע האני, על הפלנטות שקדמו לה נוצרו הגופים השונים של האדם: 
שבתאי-קדמון – הגוף הפיזי
שמש-קדומה –  הגוף האתרי
ירח-קדמון –  הגוף האסטרלי 
אדמה –  האני
בביוגרפיה האישית, תפנית קוסמית זו באה לידי ביטוי בגיל 33, המכונה גם גיל ההיפוך.[1]
[1] על גיל 33 קראו בספר: בן דור, 'חקירות ביוגרפיות לאור מדע הרוח-האנתרופוסופי, סוד הגילים' 2018, עמ' 56.

ההתגשמויות הבאות של האדם 
הדרגות הגבוהות יותר המחכות לאדם בהתפתחותו, הנן מצבי ההוויה בהם נמצאות היום כל ההיררכיות הגבוהות - ההיררכיה הראשונה, השניה והשלישית.
בטבלה המצורפת למטה תוכלו לראות את דרגות ההתפתחות הצפויות לאדם על פי השלב בו נמצאות ההיררכיות השונות.


בתורת הסוד היהודית (קבלה) מכונות ההיררכיות שמותיו, פעולותיו וכינויו של האינסוף. האינסוף גם הוא אינו עצמותו של הבורא. עצמותו של הבורא היא הסיבה לכל הבריאה כולה, אך מכיוון שאין בו שום חסרון, לא ניתן לשאול עליו כל שאלה, להשיגו כלל או לדבר אודותיו. הדיבור שלנו הן תמיד בבריאה, בישויות ובעולמות שברא, מבריאת העולמות הרוחניים ביותר ועד השתלשלותם לעולמות הגשמיים. כאמור, הבריאה מתחילה באור אינסוף המכונה גם "שמו", כנאמר - אתה אחד ושמך אחד.