לפני שהתחלתי בתהליך, כאשר הבחנתי במצוקה אצל ילדי הבוגר, נהגתי להגיב מידית כ"אימא דואגת" המציפה בשאלות: "מה קרה? למה? איך? מה אני יכולה לעשות...?" בהיותי "הפסיכולוגית המומחית", הוספתי שאלות כמו: "מה אתה מרגיש? הרגשת פעם ככה...?" הרבה מההתנהגויות שלו לוו בפרשנויות, תיאוריות, ונסיונות שלי ל"הסביר" לו מה קורה ולהמליץ מה לעשות. 

טרחתי רבות סביבו ושמעתי את מה שאמר. כבר במפגש הראשון של תהליך האימון, התחוור לי, שלא באמת הקשבתי. רצתי קדימה עם ההשערות שלי מבלי לאמת אותן, מבלי להקשיב לו באמת. זה כנראה מה שעשיתי במשך שנים רבות. והוא, לא אמר מילה במשך השנים האלו, לא ניסה להעמיד אותי במקום, רק המשיך להיות אומלל ו"לשמוע הרצאות".

חזרתי הביתה מהמפגש, כשהמילה "הקשבה" מהדהדת בי חזק. באותו ערב הקשבתי לו שעה ארוכה, רק הקשבתי, לא דברתי. הוא סיפר בשטף מה מציק לו, מה חוסם אותו מלהשתתף במהלך חיים מלא. יצאתי מהחדר בתחושה קשה ש"לא הקשבתי לילד שלי במשך שנים". למחרת, לפני שיצאתי לעבודה, רשמתי את המילה "הקשבה", בעט לא מחיק, על כף היד. שאלתי את עצמי כבר בנקודה זו, האם אני לא מקשיבה גם לבני המשפחה האחרים? למטופלים ולמאובחנים שלי?

במהלך המפגשים הבאים בתהליך האימון, הבנתי שהפעם זה הולך להיות אחרת... התחלתי להתנהל אחרת כאמא, הן ברמת החשיבה והן ברמת התגובות. מושגים מוכרים קבלו משמעות ממוקדת ומיוחדת. 

באחד המפגשים התבקשתי להביט קדימה ולראות תמונה של הילד שלי בעתיד. התמונה שראיתי הייתה קודרת וזעזעה אותי. הבנתי שאני לא רואה כוחות אלא קשיים, ועתיד שאין בו שמץ של אופטימיות. כאשר עשיתי יחד אתו את תמונת העתיד שלו, כפי שהוא רואה אותה, קבלנו תמונת מראה לתמונה שלי. התובנה שאליה הגעתי הייתה מכוננת עבורי, הבנתי איך אני משפיעה בצורה ישירה על מהלך חייו, על בניית הדימוי העצמי שלו ועל תפיסת היכולות והקשיים. תובנה זו גרמה לי לשנות את מיקוד המטרה אתה יצאתי לדרך. עברתי להתמקד בעצמי והבנתי שאני זו שצריכה לעשות את השינוי הדרמטי, להתחיל להאמין בכוחות שלו, באינטליגנציה הגבוהה, בתובנות המדהימות שלו, למרות הקשיים המשמעותיים.

תמונת העתיד השנייה שראיתי אחרי מספר חודשים השתנתה ללא הכר. ראיתי אותו כגבר ולא כילד, אחר ויכול...

התהליכים שחוויתי במהלך הלימודים גרמו לשינויים משמעותיים בהתנהגותי, כאם וכאשת מקצוע. התקשורת שלי הפכה מקרבת וההקשבה מחודדת וממוקדת, למדתי להתבונן ולהבין את הערכים המנהלים את חיי, למה אני אומרת "כן" ולמה אני אומרת "לא". התהליך שעברתי אפשר לי "לשחרר" את הילד שלי ולתת לו את המקום שלו כגבר בוגר. ככל ששחררתי יותר, אפשרתי לו לפתח עצמאות ולקחת אחריות מלאה על חייו. להפתעתי השינוי היה מהיר ואפשר לשנינו להתפתח.  

כאימא גדלתי יחד עם הילד שלי, גם בגילי המופלג הצלחתי ללמוד מחדש מיומנויות הוריות חשובות. אני ממשיכה לאמן שרירים עייפים וקצת מנוונים...כפסיכולוגית למדתי את החשיבות האדירה של עבודה שיטתית עם מטרות ברורות ברות השגה.

הרווחתי תקשורת אחרת עם הבן שלי, למדתי להקשיב באופן שמעודד אותו לשתף אותי. בנוסף לקשר בינינו שנעשה איכותי יותר, הענקתי לו גם מתנה לחיים. ממליצה בחום לכל הורה להעניק מתנה זו לעצמו ולילדו. 

שיטת ה- Emotional Cognative Coaching) E.C.C) היא שיטת אימון ייחודית להורים לילדים עם הפרעת קשב ולקויות למידה, שפותחה על ידי ד"ר מלי דנינו, מנכ"לית אגודת ניצן. השיטה מבוססת מחקר מדעי ומיושמת בהצלחה רבה מעל לעשור, בארץ ובעולם. 

זוהי שיטת התערבות קצרת מועד המכוונת להעניק תמיכה פרטנית ומותאמת לצרכים ולקשיים של ההורה, כדי לחולל שינוי בחייו ולהשפיע על התפקוד וההתנהלות של המשפחה בכלל והילד בפרט.
במהלך האימון מלווה המאמן את ההורה המתאמן בתהליך של התבוננות עצמית. האימון מאפשר להורה לפתח את היכולות ואת הביטחון העצמי שלו, כדי שיוכל ליישם אסטרטגיות התמודדות חדשות ולהגביר את הזדמנויות הלמידה של ילדו בחיי היומיום. תפקידו של המאמן לסייע להורה לשכלל מיומנויות ויכולות, לעצב מחדש דפוסי התנהגות בהתמודדות עם משברים וקונפליקטים ולהביא לשיפור במערכות יחסים במעגלי החיים השונים. מטרת התהליך היא להביא לשינוי ולקדם את ההורה המתאמן מתחושה של חוסר אונים וכישלונות חוזרים ונשנים - למקום בו הוא חווה הצלחות, המטעינות ומזינות את האמונה והתקווה שלו, כבסיס ליצירת דיאלוג אמיתי עם ילדו ("המדריך לאימון הורים"/ ד"ר מלי דנינו, 2011).

מטרת התכנית לספק ללומדים מסגרת התנסותית חווייתית, בה יירכשו מיומנויות אימון באמצעות מודל מובנה וישים, אשר יאפשרו להם לסייע להורים, כמו גם לעצמם, להתנהל באופן מיטבי עם ילדם ובמעגלי החיים השונים ולזהות הזדמנויות להתפתחות ולצמיחה.

התכנית מיועדת למורים, יועצים חינוכיים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע בעלי רקע וניסיון בעבודה עם ליקויי למידה, הפרעת קשב וצרכים מיוחדים.

מחקרים שנערכו על ידי אגודת ניצן בשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת חיפה, מצאו שהורים שהשתתפו בתהליך האימוני שיפרו את ההתמודדות ההורית ובמיוחד את היכולת להתמודד עם רגשות שליליים של ילדיהם. בנוסף, נמצא שיפור באקלים המשפחתי ובמשאבים הוריים כמו מצב-רוח ולחץ הורי. ילדים שהוריהם השתתפו בתהליך שיפרו את תפקודם בתחום הלימודי, החברתי והרגשי. כך לדוגמה פחתו בעיות התנהגות מוחצנות (כגון אגרסיביות) ובעיות התנהגות מופנמות (כגון נסיגה חברתית). מחקרים נוספים מלמדים שהורים אשר עברו התערבות על-פי שיטה זו פיתחו מודעות עצמית גבוהה יותר, קיבלו נקודות מבט חדשות ודיווחו על שינוי בהתנהגותם.

               Al-Yagon, M. & Danino, M. & Lachmi, M. (In Press). Emotional Cognitive Coaching in Mothers of Children with SLD and ADHD: Maternal and Family Resources and Children Internalizing/Externalizing Behaviors