אחד האלמנטים הפנימיים הוא - אמונות סוהרות
אמונה סוהרת זו תחושת נכונות של מחשבה או תחושה שלנו לגבי עצמנו, המפריעה לנו להקשיב לעצמנו ולהישאר נאמנים למי שאנחנו באמת.
אמונה סוהרת נמצאת בתת המודע שלנו, והיא מכתיבה את המחשבות שלנו, הרגשות שלנו ואת דפוסי ההתנהגות שלנו.
היא גם יוצרת את המציאות של חיינו, למרות שאנחנו נוטים לחשוב שאלה הנסיבות. לאמונה הסוהרת יש תפקיד קריטי במה שקורה לנו.
3 המחוללים הקריטיים שיוצרים אמונות סוהרות:
מחולל מספר 1: דמויות משמעותיות בילדות
דברים שנאמרו לנו ע"י ההורים שלנו, או הגגנות והמורים, או כל דמות סמכותית אחרת בילדותנו - נקלטים בתת המודע שלנו כאמת אבסולוטית. כילדים, אך טבעי שנאמין לכל מה שאומרים לנו אותן דמויות משמעותיות.
אם דמות כזו אמרה לנו בילדותנו "את לא יכולה לבד" - תת המודע קולט את זה כאמת, ומפתח אמונה שאת לא יכולה לבד. את צריכה עזרה. את לא יכולה לסמוך על עצמך. את צריכה שמישהו אחר יכוון אותך ויאמר לך מה עושים.
ברוב הפעמים הדברים נאמרים מתוך כוונה טובה, אבל אנחנו כבר יודעים שהדרך לגהינום רצופה בכוונות טובות.
מחולל מספר 2: פרשנות שגויה למילים / אירועים בחיינו
יכול להיות שאת כבר יודעת שלכל אחד ואחת יש את הדרך המיוחדת שלו לפרש דברים. אחד יסתכל על הכוס ויגיד שהיא חצי מלאה, אחר יסתכל על אותה כוס ויאמר שהיא חצי ריקה.
המסקנה מזה היא שהעובדות, כפי שאנחנו חווים אותן, נתונות לא רק למה שקרה או נאמר בפועל, אלא גם למה שאנחנו חשבנו או הרגשנו כלפי האירועים.
לאליענה זיכרון חזק מאוד מימי ילדותה. אימה עצרה אותה פעם מלרוץ לכביש וצעקה עליה שזה מסוכן. ברור שלאמא היתה כוונה טובה, אלא שאליענה נשארה עם המשפט הזה עד שהגיעה אלי בשנות ה - 30 המוקדמות לחייה. המשפט "זה מסוכן" ליווה אותה כל חייה, והיא נהגה להתלבט רבות ולהימנע מלהחליט החלטות. היא ידעה ש"זה מסוכן".
העבודה עם אליענה היתה להבין שהמשפט נאמר לטובתה, ושצריך לבדוק מה באמת מסוכן ומה פחות, על מנת שתוכל לתפקד בחיים בצורה מלאה וחופשית.
מרגע שהיא הבינה ש"זה מסוכן" משמש אצלה כאמונה סוהרת שמונעת ממנה לחיות בחופש ולהחליט החלטות עבור עצמה, ובכך בעצם להיות תלויה באחרים - היא התחילה להשתמש בטכניקות של שחרור האמונה הסוהרת והטמעת אמונה משחררת במקומה.
השינוי לא איחר להגיע, ומבחורה ביישנית, תלויה וחוששת, היא צברה ביטחון והתחילה את דרכה לעצמאות.
שימי לב לשילוב של 2 מחוללי האמונה הסוהרת שהיתה לה: דמות סמכותית (אמא) שאמרה "זה מסוכן" (בצדק! שהילדה לא תרוץ לכביש), ואיך אליענה המשיכה לפרש את המשפט הזה שהיא לא יכולה לעשות כלום לבד, כי הכל מסוכן, שזה המחולל השני היוצר אמונות סוהרות.
מחולל מספר 3: מחשבה סוררת החוזרת על עצמה
מחשבות שחוזרות על עצמן הופכות עם הזמן באופן טבעי למשהו שמאמינים בו. אם אחשוב מספיק פעמים ש"אני תמיד טועה" - אני בעצמי אתחיל להאמין בזה. וזה אגב מתחיל בשלבי חיים מוקדמים. בבגרותנו - אנחנו כבר חיים ומגשימים פעם אחר פעם את האמונות הסוהרות שכבר יש לנו.
התוצאה?
אם אני מאמינה שאני תמיד טועה - אזי המסקנה המתבקשת היא לבקש עצה מאחרים. וכך נוצר מצב שדעותיהם ועצותיהם של אחרים ישפיעו על מה שאני עושה. למעשה, אני לא אסמוך על עצמי בכלל, ולכן אהיה נתונה לכל מה שאומרים לי.
ומה זה יגרום?
- בלבול
- חוסר כיוון
- שינוי תכוף של החלטות, כי כל אחד מושך לכיוון אחר
- אני אף פעם לא אוכל לדעת בוודאות מה טוב לי
- אני אאבד קשר עם עצמי, ועם הרצנות האמיתיים שלי
- ועוד ועוד.....
הבנת את הנקודה, נכון?
רבקה, אישה מקסימה בת 73 נהגה לציית לבעלה. מעולם לא הביעה משאלה משל עצמה. מעולם לא עמדה על שלה. חייתה את חייה בשביל המשפחה תוך ויתור מוחלט על קיומה האישי.
כשבעלה נפטר באופן פתאומי היא מצאה את עצמה מול שוקת שבורה. ילדיה, אוהבים ככל שהיו, לא יכלו לנהל את חייה, משום שלכל אחד מהם היה את חייו ואת משפחתו לנהל. פתאום היא נאלצה להתחיל לקבל החלטות בעצמה, והיא לא ידעה איך לעשות זאת.
היא היססה והתלבטה קשות על הדברים הכי קטנים. כשהיא הגיעה אלי מצאנו את האמונות הסוהרות שמנעו ממנה להיות היא כל חייה. האמונה המרכזית היתה שהיא "לא מספיק חכמה", ואם זה כך - אז היא עצמה לא מספיק חכמה בכדי לחשוב לבד, ולא מספיק חכמה בכדי לחפש ולמצוא דיל טוב לחופשה הבאה. והיא לא מספיק חכמה בשביל להחליט אם לשלם בהוראת קבע או בכרטיס אשראי.....
רבקה עבדה קשה כדי לשחרר את האמונה הזו שגרמה לכך שכל חייה היא עשתה רק מה שאחרים אומרים לה לעשות. כשגילתה שזה אפשרי עבורה להיות היא עצמה זה שינה את חייה ורק עודד אותה להמשיך לעשות עוד ועוד עבודה לשחרור עמוק יותר של אמונות סוהרות נוספות.
אגב - אני גאה בה מאוד על הדרך שעשתה!