השלב הראשון - מודעות
בלי מודעות
- לעולם לא תביני מה קורה בתוך תת המודע שלך
- לעולם לא תכירי את הטריגרים שמכתיבים את חייך, בלי ידיעתך
- לעולם לא תצליחי להכיר את האינטרסים והמניפולציות שהם מפעילים עליך, כדי לתת לך הרגשה שאת מובילה את חייך, כשבעצם, לכל אורך הדרך הם צוחקים מאחורי גבך בפה גדול
- לעולם לא תצליחי לייצר שינוי משמעותי שיעצור את הפשעים שלך נגד עצמך (אפילו שאת לא אשמה)
רק מודעות לעצמך תאפשר לך לחזור ולנהל את חייך כרצונך.
ללא מודעות - אין לך את זכות הבחירה בחייך שלך. מישהו אחר מחליט מה את יכולה לעשות, ועד כמה מותר לך לפרוץ ולפרוח.
מודעות מאפשרת לך בחירה.
את יכולה לבחור להאמין לשטויות שמתרוצצות בתת המודע שלך, ואת יכולה לבחור לגרום לו להאמין לך !
הבחירה בידיים שלך !
מה שאת צריכה ללמוד זה איך לפתח מודעות.
השלב השני: אחריות
רוצה לנהל את חייך ולהגשים את החלומות של עצמך?
הכרת כבר את מה שמנהל את חייך במקומך?
זה הרגע לקבל החלטה בוגרת: לומר לעצמך:
"לעולם לא עוד"!
מהיום אני מקבלת את ההחלטות. אולי אעשה גם טעויות, אבל אני לוקחת על זה אחריות. אלה החיים שלי ואני רוצה לנווט אותם לאן שמתאים לי.
לקיחת אחריות זה תהליך התבגרות מחויב המציאות. אם את לא רוצה להמשיך להיות כמו ילדה קטנה שמישהו אחר מחליט עבורה מה תעשה, לאן תלך, מה תאכל ומה תלבש.
אם את לא רוצה להמשיך להיות תלויה בגורמים חיצוניים שיכתיבו את מהלכי החיים שלך עצמך.
לא תהיה לך ברירה ותצטרכי לתפוס את המושכות ולהתחיל לנהוג את חייך, במקום להיגרר ולהיסחף בזרם.
עכשיו תראי,
אחריות זה עניין מתעתע.
יש הרבה נשים שלוקחות אחריות רבה על עצמן. בבית, בעבודה, עם הילדים. על נטל הפרנסה ועוד ועוד. ולבוא ולומר לאישה כזו "קחי אחריות על חייך" זה יכול להיות קצת מעליב. היא רגילה לקחת אחריות.
וזה בדיוק מה שמתעתע.
כי יש הבדל מאוד גדול בין להיות אחראית על גידול הילדים, או ניהול צוות בעבודה, לבין לקחת אחריות על החיים הפרטיים שלך. אחרית לבחור את החיים !
השלב השלישי: פעולה
הכל טוב ויפה בתיאוריה. הכל גם עובד פיקס על הנייר. אבל אם לא מתנסים על רטוב, לא מתלכלכים בבוץ של החיים - לא נוכל לדעת מה הפעולות שיקדמו אותנו.
נתקלתי בשנות עבודתי בעשרות נשים שעושות הרבה פעולות כדי להגשים את החלומות שלהן. שירה היא אחת מהן. כמות הכסף והמאמצים שהיא השקיעה הפכה להיות לא הגיונית.
אלא מה?
שירה עשתה לאורך כל הדרך פעולות חלקיות, או לא נכונות. אי אפשר היה לומר שהיא לא מתאמצת. הבית שלה היה מלא בסיסמאות: "תאהבי את עצמך", "תעריכי את עצמך". "חלומות נועדו שיגשימו אותם" ועוד.
אבל זה אף פעם לא עבר מהסיסמאות לחיים האמיתיים.
ומסיבה זו היא נותרה תמיד מאחור, עם ארנק מרוקן ועם תסכול גדול. אני הכרתי אותה כשכולה כואבת את התנפצות החלום פעם אחר פעם.
והנתונים של הלמ"ס בתמונה למעלה?
מביעים בדיוק את הנקודה הזו! שאנשים איבדו את התקווה לעתיד. שהם כבר לא מצפים לכלום, כי הם חושבים ששום דבר כבר לא ישתנה בחייהם.
מה שהם לא קולטים זה שצריך לעשות את הפעולות מתוך בחירה מודעת, ומתוך לקיחת אחריות. רק אז הפעולות שייעשו באמת יקדמו אותם, ופתאום הגשמת החלומות כבר לא תראה פנטזיה, אלא משהו שיכול לקרות גם במציאות.
לסיכום יקירתי,
רק מודעות, אחרית ופעולה - בסדר הזה! רק הם השלבים שיצילו אותך מעצמך! ועל זה בדיוק נדבר בקורס הדיגיטלי "זירת הפשע של חייך".