image
הידיעון המקוון של האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר: 24 במאי 2020

יפה ברלוביץ

אם אין אנחנו לנו, מי לנו?
או
לבד בבית מול הבעל הרוצח


רצח נשים, רוצות או לא רוצות, הופך בחברה הישראלית לנורמה – נורמה שפוקדת לא רק מגזרים בעייתיים של מהגרים ועובדים זרים, שכבות סוציואקונומיות במצוקה כלכלית חברתית, או נשים מוחלשות חסרות השכלה וחסרות אונים שלא יודעות לבקש עזרה בהתאם. רצח נשים פוקד ועשוי לפקוד כל בית בישראל, ואם זו לא מגפה – זהו סימפטום שחוזר על עצמו כמו מחלה עם תסמינים ברורים ומובהקים, שאם נעבוד עליו כמו חיסון לקורונה – נוכל לאבחן ולזהות אותו מבעוד מועד.
אבל בינתיים לא קורה כלום, וכולנו כל הזמן המומות מחדש, מפגינות מחדש, כואבות מחדש, זועקות מחדש. וגם אם לאחרונה היציאה אל הרחובות גדלה והולכת, וכולנו מתמרחות בדם ומתבוססות על הכביש, ולא מפסיקות לדון בסמפוזיונים ובהאקתונים ובזומים, ותמר זנדברג הגישה בכנסת הצעה להקמת ועדה פרלמנטרית בנידון – אז מה? האם זה יעזור? שימו לב אל מי אתן פונות לעזרה? לגברים?! לחברי כנסת, לקצינים וחוקרי משטרה, לשופטים ועורכי דין, שלא לדבר לפקידי אוצר ורווחה? האם שמעתן אותם פעם זועקים בכיכרות? משתטחים על הכביש? מנהלים סימפוזיונים? מתביישים שהרוצחים הם בני מינם? לא.
לכן, אין ספק שהמחאות וההפגנות חייבות לשטוף את החוצות, את מוסדות הממשלה ואת הכנסת. אבל עם זאת עלינו לעזור לעצמנו. איך אמרה סימון דה בבואר אם האישה לא תעזור לעצמה, מי יעזור לה.
היום, עם המגפה הזאת של "רצח נשים", אנחנו צריכות להתארגן עם עצמנו בעצמנו, ולשים קץ לרצח הזה. כך פנים אל פנים אל מול האלימים, האנסים והרוצחים. לא להתגונן, לא לברוח, לא לתפוס מחבוא במעון או במקלט. ועם כל העזרה שהרשויות מוכנות, או לא מוכנות, לעזור, עלינו ללמוד להתייצב אל מול כל מי שבא לאיים עלינו: אם זה גבר סוטה מין בסמטה חשוכה, ואם זה רוצח פוטנציאלי השוכן בביתנו. ההכשרה שלנו צריכה להתחיל בבית ספר היסודי, ובמסגרת לימודי העשרה אחרי הצהריים, יש לחייב ילדות ונערות להשתתף בסדנאות של קרב מגע, לקבל הדרכה איך להכות, לתקוף נקודות תורפה, ולהתנסות בעזרים שעומדים לרשותנו. ידע זה יעניק לנו לא רק בטחון כנשים, אלא גם יזהיר את בני זוגנו לדעת שעל כל איום תימצא תשובה קונקרטית מצידנו. אנחנו לא חלשות, ואנחנו לא אלימות, אבל אותנו לא הורגים בסכין או במכות. גם אנחנו יודעות להשתמש באגרופים ובסכינים. כי זה לא רק עניין של כוח. לכן לו מיכל סלה ז"ל הייתה מאומנת, האם הייתה מוצאת עצמה חסרת אונים מגוננת על בתה התינוקת, או שגם שם לבדה בבית מול הרוצח, הייתה אוספת את עצמה, תופסת כל כלי קטלני מיידי, ועם השיטות והיכולות של קרב מגע, יוצאת אל מול בעלה התוקף, לנטרל את זוועותיו.
image

מחקר פמיניסטי

מרכז רקמן לקידום מעמד האישה:
משבר הקורונה מבהיר באופן חד משמעי, נשים מוגנות יותר במדינות החתומות על אמנת איסטנבול. ישראל (עדיין) איננה אחת מהן.


בהתאם לסטנדרטים להם הן מחויבות כשותפות לאמנת איסטנבול (אמנה בינלאומית להגנה על נשים מפני כל סוגי האלימות), פרסמו המדינות החברות בוועדה לשוויון מגדרי של מועצת אירופה את המהלכים והנהלים בהם הן נוקטות כדי לצמצם את פגיעת משבר הקורונה בנשים.
המדינות התייחסו לשלושה היבטים מרכזיים –
  1. מניעת אלימות במשפחה ואלימות נגד נשים
  2. בריאות (בעיקר פריון ותכנון ילודה)
  3. פגיעות נשים בשוק העבודה (כממלאות תפקידים בחזית ההתמודדות עם המגיפה וכעוסקות בעבודות טיפול בלתי מתוגמלות)
מחקר פמיניסטי
דו"ח מרכז אדוה, מאת נוגה דגן-בוזגלו, יעל חסון
פערי שכר מגדריים בישראל: תמונת מצב 2020

ב-2018, השכר החודשי הממוצע של אשה בישראל עמד על 68.4% משכרו של גבר. בשנים האחרונות פערי השכר החודשיים מצטמצמים, אך לאט מאוד. פערי השכר לשעה בין גברים לנשים קטנים יותר, כאשר שכרה השעתי של אשה בשנת 2018 עמד על 84% משכרו השעתי של גבר. עם זאת, הפערים המגדריים בשכר לשעה כמעט ולא הצטמצמו בעשור האחרון.
סיבה מרכזית לפערי השכר המגדריים הינה בידול תעסוקתי בשוק העבודה ורמות שכר נמוכות במקצועות "נשיים" טיפוסיים. העיסוקים הנפוצים ביותר בקרב נשים הם מקצועות הטיפול, הוראה ואדמיניסטרציה – עיסוקים בהם רמות השכר נמוכות, גם כאשר מדובר בעובדות בעלות השכלה אקדמית. לעומת זאת, משלחי היד הנפוצים בקרב גברים כוללים עיסוקים בהם השכר גבוה כגון ניהול ותכנות, לצד מקצועות בשכר נמוך כגון נהיגה ואבטחה.
סיבות נוספות לפערי השכר המגדריים הם מיעוט נשים בתפקידי ניהול בכירים, נורמות תעסוקתיות שמונעות מנשים להתקדם בעולם העבודה, כמו ההכרח להישאר שעות עבודה ארוכות במקום העבודה, וסטריאוטיפים מגדריים כמו תפיסת האשה כ"מפרנסת שנייה".
פערי השכר המגדריים גדלים עם העלייה ברמת ההשכלה. נשים בעלות השכלה אקדמית משתכרות 62% משכרו של גבר אקדמאי, כאשר נשים בעלות השכלה נמוכה משתכרות 65% משכרם של גברים בעלי השכלה דומה.
בחינת פערי השכר המגדריים לפי גיל מעלה כי פערי השכר מתרחבים בגילאי העבודה העיקריים, שאלו הם גילאי ההולדה וגידול הילדים. הפערים הגדולים ביותר קיימים בגילאי 65 ומעלה, בהם מרבית הנשים העובדות מועסקות במשרות חלקיות ובעיסוקים בשכר נמוך.
בבחינת פערי השכר לפי לאום ומגדר נמצא כי פערי השכר גדולים יותר בקרב נשים וגברים יהודים מאשר בקרב נשים וגברים ערבים. הסבר אפשרי לכך הוא רמת השכר הנמוכה באופן כללי בקרב ערבים וערביות, וייצוג גבוה לנשים בעלות השכלה גבוהה בקרב הנשים הערביות המועסקות.
לעיון במסמך המלא 
image

בימים אלה רואה אור הגיליון השביעי של מגדר, כתב עת אקדמי רב תחומי למגדר ופמיניזם. 
כתב העת נכלל ברשימת כתבי העת המוכרים על ידי ות"ת, הועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה.
עורכות משותפות: יוכי שלח ואורלי צרפתי

עילית אזולאי, אדום,  מתוך: פאניקה בהעדר אירוע, 2003

בגיליון זה: 
  • מתן אהרוני, קרן צור איל, טלי תאני-הררי, נסיכות ולוחמות במסע לאתגור (חלקי) של סטריאוטיפים מגדריים בתוכניות טלוויזיה לילדים בישראל 
  • סמדר שיפמן, אישה אינה נולדת אישה, אלא נעשית אישה – עיצובי המגדר אצל אורלי קסטל-בלום 
  • דנה קפלן, נטעלי בראואר, "ראיתי את זה בסדרה. יולדים במין פיסוק כזה...": נערות ישראליות מבינות לידה  
  • אורלי נזר, קרמיקה ישראלית: ערכיות גברית ואמביוולנטיות נשית 
  • רחל לוי הרץ,  "שלא תהיי שרמוטה – אבל גם אל תהיי יותר מדי חסודה": שיפוט מיניוּתן של נערות ונשים צעירות במרחבים של "תקיפה"
  • סקירת ספרים, יוכי שלח, אלונה פלג: אימהות לסביות בישראל, סיפורים של הורות תחת חובת הוכחה 
  • ערן צלגוב, שלושה שירים

להרשמה באתר ולקבלת הודעות ועדכונים על יציאת גיליונות חדשים - לחצו  כאן    
image
בהמשך לדיון שהתעורר בעקבות הכנס הארצי השנתי האחרון של התכניות למגדר - 
אסתר עילם מספרת היסטוריה: ראשית התנועה הפמיניסטית בתל אביב

במטותא מכן, את ההיסטוריה שלי אני אספר, וכך היה: בחודש ספטמבר או אוקטובר 1971 התפרסם ב"לאישה" מאמר שבו התראיינה מרשה פרידמן לגבי קבוצה לשחרור האישה שהקימה באוניברסיטת חיפה. דעותיה התחברו עם התחושות שקננו בי עוד מאז נישואיי והתגברו באקדמיה בה למדתי. מה עוד שקראתי בשנת 1970 על מצעד הנשים בניו-יורק שבו הן שרפו מטאטאים. לאחר ששמעתי את מרשה גם בראיון ברדיו החלטתי לכתוב לה והיא החזירה לי מכתב ובו כמה מספרי טלפונים של נשים בתל-אביב וסביבתה שיצרו קשר אתה. התחלתי להתקשר לנשים אלה ולהיפגש אתן. ארגנתי מפגש ראשון בתל-אביב בתחילת אפריל 1972 במשרדה של שילה פראג ברחוב בן-יהודה, שאליו הגיעה גם נעמי נמרוד. המשכנו להיפגש ברחוב הירקון 118, אצל סטודנטית אמריקאית שלמדה בבר-אילן בשם אילנה. בינתיים התקיים בחודש מאי בתל-אביב (במלון פילץ לשעבר) כנס, אותו ארגנה אחת הנשים שפגשתי קודם לכן, שהייתה פעילה במועצת הפועלות בתל-אביב (לימים נעמ"ת). בכנס נאמו מרשה פרידמן, שולמית אלוני ורות רזניק. באותו יום ממש, עברו בין השולחנות נשים צעירות שחילקו הזמנה לבוא להפגנה מול היכל התרבות, שם התקיים כנס לבחירת "דונה אידיאלה". הן היו מקבוצה ירושלמית (וכמה נשים מאזור המרכז) של "שחרור האישה". בסיום אותו כנס שוחחתי עם רות רזניק וסיפרתי לה על הקבוצה התל-אביבית והיא שמחה להצטרף, אך לאחר זמן קצר עברה תאונה. מייד עם החלמתה ארגנה קבוצות נשים באזור השרון, שהיו חלק מהתנועה לשחרור האישה בתל-אביב. בינתיים הקבוצה גדלה והתפתחה, ונרשמה בשנת 1975 בתור "התנועה הפמיניסטית בישראל" (מדובר בשנים שלאחר מלחמת יום כיפור שבהן הפעילות הפמיניסטית בחיפה ובירושלים הייתה מצומצמת). זמן לא רב אחר-כך הגיעה אליי עפרה קמר, מהתנועה שהתחדשה בירושלים, וסיכמנו שהן תקראנה "התנועה הפמיניסטית בירושלים" ואנחנו נקרא "התנועה הפמיניסטית בתל-אביב". לצערי, כאשר הבאתי הצעה זו למועצת התנועה בתל-אביב היא דחתה אותה.


התנועה בחיפה נקראה מתחילתה נלח"ם - נשים למען חברה מחודשת, וכבר בשנת 1972 הוציאה גיליון ראשון של עיתון התנועה (בצבע ורוד...) ואחריו גליון שני (בצבע כחול..) ושלישי (בצבע ירוק...). את הגליון הרביעי הוציאה התנועה הפמיניסטית בתל-אביב (בצבע לבן..), לאחר מלחמת יום כיפור בשנת 1974. אז גם גדלנו במספר ועסקנו בנושאים שונים בוועדות שיועדו לכך: במאבק למען הזכות להפסקת הריון ועוד. התחלנו גם בהוצאת ידיעון חודשי, שהתחיל ביוזמת הנשים מהשרון ועבר לאחר זמן אליי - אותו ערכתי בשיתוף חברות בתנועה. בדצמבר 1976 חתמנו על חוזה לשכירת דירה עבור התנועה הפמיניסטית ברחוב דיזנגוף 224, בקומה שניה. היינו שם שנתיים, בהן עסקנו בפעילות ענפה שהשתתפו בה מאות ואלפי נשים. בדירה זו גם הקמנו את "מרכז הסיוע לקורבנות אונס", בראשון לפברואר 1977, וזמן קצר לאחר פתיחתו התנדבתי לרכז את הפעילות שלו. 
זהו קמצוץ מההיסטוריה של התנועה הפמיניסטית בתל-אביב.
image

חדש על המדף

תקווה ומלנכוליה בשולי העיר אתניות, מרחב ומגדר בשכונת התקווה בתל אביב
טל שמור
הוצאת פרדס, 2020



שכונת התקווה שבדרום תל אביב נתפסת בעיני רבים בישראל כמקום מגוריהם של יהודים מזרחים מסורתיים ודלי אמצעים. שמה הפך במרוצת השנים שם נרדף לעוני ולהזנחה, ודומה שהסטיגמה שנקשרה לשמה, דבקה גם בתושביה הוותיקים. מי הם תושבי השכונה ומהי תגובתם על התיוג? כיצד זהותם קשורה לביוגרפיה של המקום? כיצד הם מפרשים את ריבוי מבקשי המקלט מסודן ומאריתריאה שעברו לגור באזור בעשור האחרון? מהו הרגש האופף את השכונה והניכר בסיפורי החיים של תושביה? שאלות אלו ואחרות נבחנות במסע אתנוגרפי של ארבע שנים שערך המחבר בשכונה ושבמהלכו הכיר מקרוב את תושביה הוותיקים. הספר מראה כי למרות שמה האופטימי של השכונה, וקרבתה ל"עיר הלבנה" ולמרכזה התוסס, תושביה מרגישים שהם חיים בשוליים של העיר תל אביב ושל החברה הישראלית.
בכתיבה קולחת, במבט רגיש, ובשימוש מעניין בתיאוריה בין־תחומית עדכנית, המחבר טוען כי ביטויי שוליות אלו יוצרים תחושה מלנכולית — שכבה של עצב לא מוגדר וחמקמק השורה על המרחב באופן שאינו ניתן להכחשה. עם זאת, התחושה המלנכולית לא בהכרח מאפיינת את כל האנשים שפגש בשכונה, והיא אינה מתמדת. היא מושפעת מהאופן שבו התושבים הוותיקים מאתגרים ביצירתיות את הגבולות האתניים, המעמדיים והמגדריים הניצבים מולם, מתוך כמיהתם העזה להשתייך למשפחה, לעיר ולחברה.

טל שמור, משורר ודוקטור לאנתרופולוגיה, בוגר מסלול השירה השנתי של הליקון. שיריו פורסמו במוסף תרבות וספרות של עיתון הארץ ובכתבי העת עיתון 77 ומשיב הרוח. 

חדש על המדף

לוח מודעות

קולות קוראות, מלגות ועוד
לוח מודעות

מה קורה?

כל מיני אירועים שיתקיימו בקרוב: ימי עיון, כנסים, הרצאות, ערבי שיח, סיורים, הקרנות, הקראות, מסיבות ועוד
מה קורה?
מיקום: מפגש מקוון
התחלה: 25/05/2020 19:00 - סיום: 25/05/2020 22:30
מפגש ראשון בסדרת "מדברות על זה בזום": פרשת האונס בקפריסין - איך מוכיחים אונס? 
הוסף ליומן: Google CalendarYahoo CalendarOutlook Calendar
לפרטים
 
מיקום: מפגש מקוון
התחלה: 25/05/2020 21:00 - סיום: 25/05/2020 22:30
מפגש במודעות מגדרית עם תמיר אשמן: איך מגדלים בנים חופשיים מתבניות של גבריות רעילה?
הוסף ליומן: Google CalendarYahoo CalendarOutlook Calendar
להרשמה
מיקום: כינוס מקוון
התחלה: 26/05/2020 20:00 - סיום: 26/05/2020 21:30
הכנס השנתי של האגודה הישראלית לחקר זנות, עבודת מין וסחר במין: סדרת מפגשים מקוונת 
המפגש הראשון: אייג'נסי, קורבנות והתנגדות בזנות ועבודת מין
הוסף ליומן: Google CalendarYahoo CalendarOutlook Calendar
להרשמה
מיקום: טיילת ת"א
התחלה: 01/06/2020 18:00 - סיום: 01/06/2020 20:30
מצעד הנשים  العربية لاحقًا
צועדות וצועדים נגד אלימות כלפי נשים
הוסף ליומן: Google CalendarYahoo CalendarOutlook Calendar
לפרטים
 
מיקום: כינוס מקוון
התחלה: 02/06/2020 19:00 - סיום: 02/06/2020 21:00
צווארון ורוד: הפמיניזציה של מקצועות הבריאות והשפעתה השלילית על מעמד נשות המקצוע ותנאי העסקתן 
הוסף ליומן: Google CalendarYahoo CalendarOutlook Calendar
להרשמה
מיקום: מפגש מקוון
התחלה: 04/06/2020 10:00 - סיום: 04/06/2020 14:00
רוח נשית: מפגש מקוון בנושא הטמעת חשיבה מגדרית בהליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי
הוסף ליומן: Google CalendarYahoo CalendarOutlook Calendar
לפרטים

המלצת צפייה

ערות
סדרה חדשה בהוט 8. שני ושלישי ב-21:25 וחינם ב- HOT VOD

מבוסס על רב-המכר של תמר מור סלע שהפך לתופעה. הצצה נדירה וראשונה מסוגה בטלוויזיה אל מיניות האישה. בפנים גלויות ובאופן פתוח, חשוף ועמוק, נשים נחשפות למצלמה ומספרות על חוויותיהן המיניות המורכבות והכואבות. על תשוקותיהן, מבוכותיהן, אהבותיהן, חלומותיהן. סדרה בת 4 פרקים. שלוש שנים מאז יצא לאור, ניצב שבועות רבים בראש רשימות רבי המכר, זכה לשיח תקשורתי חסר תקדים ונמכר בלמעלה מ-50,000 עותקים, הופך הספר "ערות" לסדרת טלוויזיה. מחברת הספר תמר מור סלע חברה לבמאית עדי ארבל, ויחד הן יצרו סדרה דוקומנטרית חדשה בה נשים מדברות על מיניות בשלבים שונים של החיים. אמונות וטבואים שעליהם גדלו נשים, נפרצים ונשקלים מחדש. אורגזמות מסוגים שונים. פגיעות מיניות והשלכותיהן וגם גילויים חדשים והרבה תקווה. ישראל 2020
 
Facebook
Website
כתבו לנו:  
gender4u@gmail.com