מקובל לראות בפילוסוף הצרפתי מהמאה ה – 18 מונטסקייה את אבי תורת הפרדת הרשויות. התפיסה הזו השתכללה עם השנים, עד שקיבלה את ביטוייה המלא בדמוקרטיות הלאומיות המערביות.

מקובל במדינת ישראל לראות בפרופ' אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון (בשנים 1995 – 2006) את אבי המהפכה החוקתית שהובילה לעליונות הרשות השוטפת – הכוונה לפסיקות בית המשפט העליון - על פני שתי הרשויות האחרות. אהרון ברק עוד בימיו כיועץ המשפטי הממשלה הוביל להתפטרותו של יצחק רבין מכס ראשות הממשלה בה עמד (רבין עמד בראש ממשלת מעבר, לאחר שהתפטר מראשות הממשלה ופיזר את הכנסת ב – 1976), ולהסרת מועמדותו לראשות הממשלה (בבחירות 1977) על רקע פרשת חשבון הדולרים שניהלה לאה רבין, אשתו, בארה"ב. בבחירות 77' ניצח הליכוד בראשות מנחם בגין לראשונה מאז קום המדינה, והשאר היסטוריה.

ההתקפות על בית המשפט מצד גורמים לא מעטים במערכת הפוליטית הישראלית הם כבר דבר שבשגרה. שר המשפטים, חבר הכנסת אמיר אוחנה, אמר ש"לא את כל פסיקות בג״ץ צריך לקיים״. לפניו אמר חבר הכנסת מ"הבית היהודי" מוטי יוגב שצריך "להרים כף D-9 על בית המשפט העליון" (זו אגב לא ההתרסה היחידה של חבר הכנסת לשעבר כלפי בית המשפט העליון). וישנן גם אמירות רבות אחרות, שתכליתן היא אחת: החלשת מעמדו וכוחו של בית המשפט העליון. 

מתחים ויריבויות בין הרשויות השונות, בעיקר בין הרשות השופטת לרשויות המחוקקת (הכנסת) והמבצעת (הממשלה) אינם חדשים. עוד לפני "המהפכה החוקתית" של אהרון ברק ידעו דברי ימי מדינת ישראל התגוששויות מעין אלה. כך למשל, בג"ץ "קול העם נגד שר הפנים" ב – 1953 (או אז הורה שר הפנים ישראל רוקח, מן הסתם לפי הוראתו של ראש הממשלה דוד בן גוריון, לסגור את עיתון "קול העם" הקומוניסטי לעשרה ימים. בג"ץ החליט למנוע את סגירתו של העיתון בשם חופש הביטוי). ידועה לא פחות היא עתירתו של ד"ר ישראל אלדד (ב-1950), איש בית"ר וממפקדי הלח"י לפני קום המדינה, שלא התקבל למשרת הוראה בבית הספר הריאלי על שם מונטיפיורי בתל-אביב. זאת עקב דעותיו והשקפותיו הפוליטיות. אי קבלתו להוראה נומקה בהתנגדות שר הביטחון (אז, דוד בן גוריון) לקבלתו להוראה, כיוון שהטיף לדברי שר הביטחון להתנגדות אלימה כנגד צה"ל. בג"ץ פסק ששר הביטחון פעל ללא סמכות, פסל מועמד להוראה בשל דעותיו הפוליטיות ולא בשל נימוקים ביטחוניים, וחייב את המדינה בהוצאות משפט.

ברי עם זאת, ש"המהפכה החוקתית" שהוביל אהרון ברק הובילה לעימותים משמעותיים יותר בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת. שופטי בית המשפט העליון שנמנעו לפני אותה מהפכה מלפסול חוקים שנחקקו בכנסת, החלו להתערב בשיקולי החקיקה – בעיקר בשל פגיעה אפשרית לדעתם בעקרונות המיוצגים בחוקי היסוד שחוקקה אותה כנסת עצמה – בעיקר אלו הקשורים לזכויות הפרט ושוויון חברתי ומשפטי.

אחת הטענות החשובות ביותר כנגד התערבות בית המשפט בהליכים דמוקרטיים במדינה היא "רצון העם", כפי שבא לידי ביטוי בבחירות לכנסת. חברי הכנסת מחוקקים חוקים המבטאים את רצון העם כפי שמשתקף בגודלן של המפלגות בכנסת. באופן טבעי חוקי הקואליציה מבטאים באופן נכון יותר את רצון העם, מחוקים שרוצה להעלות האופוזיציה. בהתאם לכך, התערבות בג"ץ בחוקים המחוקקים בכנסת, הינה התערבות לא לגיטימית ברצון הבוחר. השופטים שאינם נבחרים על ידי העם אלא ממונים בוועדה למינוי שופטים, אינם מייצגים את רצון העם, ואל להם להפריע ולחבל בהליכים הדמוקרטיים הבאים לידי ביטוי בכנסת. 

הדבר מקבל משנה תוקף לגבי בחירת המועמד לראשות הממשלה, העומדת בשבוע הבא למבחן בג"ץ, לאחר חתימת ההסכמים הקואליציוניים בין "הליכוד" לבין "כחול לבן". ראש הממשלה בנימין נתניהו עמד בראש "הליכוד" בשלוש מערכות הבחירות האחרונות. הוא נבחר לעמוד בראש "הליכוד" ולהתמודד על תפקיד ראש הממשלה כאשר הבוחרים יודעים שהוא מואשם בשלושה תיקים. יודעים שהוא מואשם ב"שוחד, מרמה והפרת אמונים", ובכל זאת נבחר (בוודאי אם בודקים את גודל ה"גוש") כמועמד המוביל לראשות הממשלה. בשלב זה אין לדעת מה יפסוק בג"ץ. אולם אם בג"ץ יפסול את נתניהו מלהיות ראש ממשלה עקב האישומים נגדו, מעבר לעובדה שישראל תמצא את עצמה בבחירות רביעיות (מתוקף ההסכמים הקואליציוניים), בג"ץ יתערב באופן לא פשוט ב"רצון העם". אין ספק שהעימות שהולך ומתקרב בין הרשויות המחוקקת והמבצעת ולרשות השופטת, יהפוך בלתי נמנע אם זו תהיה החלטת בית המשפט. גם ההחלטה ההפוכה היא בעלת משמעות לא פחותה. אם בג"ץ ימצא שנתניהו רשאי להיות ראש ממשלה, מה משמעות ההחלטה לגבי אופי החברה הישראלית? שהרי ברור מאליו שאדם אינו יכול להתקבל להוראה למשל, אם עומדים נגדו כתבי אישום, אז הכיצד יכול אדם להיבחר לתפקיד רם המעלה של ראש ממשלה עם כתבי אישום?

ישנם שיקולים רבים להחלטה המתקרבת – החלטה שבית המשפט ניסה להימנע ממנה עד עתה – עד שברור היה שנתניהו אמור להיות גם ראש הממשלה הבא ולא רק ראש הממשלה לשעבר. ביניהם שיקולי מוסר, חוק, פוליטיקה, יציבות שלטונית והפרדת רשויות. לא לחינם קבעה נשיאת בית המשפט העליון, הגב' אסתר חיות, שהדיון הרה הגורל הזה ידון בהרכב של 11 שופטים. עם תחילת שנתה ה – 73 של עצמאות ישראל אנחנו ניצבים בפני אחת ההכרעות המשמעותיות והדרמטיות של בית המשפט. ההכרעה המשפטית, לכאן או לכאן, תשפיע גם על כיוונה של מדינת ישראל בשנים הבאות. אני מקווה שנדע כחברה, ובקהילה שלנו – כבית ספר מוביל במערכת החינוך העירונית והארצית, להשכיל להתמודד עם השלכותיה, יהיו אשר יהיו.

חג עצמאות שמח

ישראל וילוז'ני
מנהל בית הספר