שינוי שמשנה בן אדם משונה

משנה את השוני בשינוי השונה

אם שני אנשים שונים ומשונים

משתנים ומשנים אחד את השני

האם השינוי שמשנה את השונה

תלוי בשינוי שמשנה את המשנה

(אבל מה זה בכלל משנה)

ואם לא אני, לא את, אני

משנה את עצמי, ללא עזרתך

מה התפקיד בשינוי התפקיד

הגדרת היחיד בעקבות האחר

ואם את משנה את עצמך לבדך 

אני מי אני ומה תפקידי 

בתהליך שבתוכך

שקט ושקט ושקט ועוד קצת שקט ודממה.

ואז עוד שקט ועוד שקט ועוד שקט ועוד קצת שקט ו..דיי!

מספיק כבר עם השקט הזה! האויב הארור! אשמדאי! שטן!

השקט הזה שבולע אותך, שורף אותך מבפנים.

ואסור לצחוק, ואסור לדבר ואסור לבכות ואסור ואסור ואסור, אבל מתי דיי?!

השקט השטני הזה שצוחק עליך, סובב סביבך סחור סחור כדי שלא תחשוב לרגע שהוא נעלם. תמיד מזכיר לך שהוא שם ושהוא לא מתכוון לעזוב בקרוב.

ואתה כבר לא שם לב לכמה זמן עבר מאז שהוא הגיע, כי הוא מוציא ממך את החשק לרצות. לקוות.

ועוד קצת שקט, עוד איסור על השפתיים, על עיניים, על הרגשות. שלא יתפרצו לרגע, יזכרו שהם שם וימרדו בשלטון העריץ.

ועד שקט, ואז עוד שקט ועוד שקט ועוד שקט, כמו גלים שסוחפים אותך למערבולת. אי אפשר להיאבק, אין טעם לנסות כי זה לא יועיל.

השקט הזה, משליט הטרור. מכריח את האוזניים לשמוע, ואסור להתנגד. האוזניים הצמאות מתחננות לעוד מילה, הברה, תו. אבל אסור.

והשקט לועג לאיפוק ומתגרה ברצון.  ממשיך להסתובב בחדר, בוחן את החלל הריק-מלא, את הקירות. את ביתו החדש, וחשוב להדגיש שגם הזמני, למרות שהשקט מתעקש שלא כך.

ורק אתה יודע שיום אחד, כשהשקט לא ישים לב הוא יאלץ לארוז את חפציו ולעזוב, למצוא לעצמו מקום חדש לשלוט בו או לגור בו, ממלכה חדשה. בתקווה שלא יחזור.