ב-1998 למדתי לראשונה לתרגל מדיטציה שכיום מכנים אותה מיינדפולנס. כבר מהמפגש הראשון, היה לי ברור שיש בתרגול הזה הרבה פוטנציאל בשבילי. התמדתי בתרגול יום־יומי שהביא לחיי, וממשיך להביא עד היום וימשיך להביא עד יומי האחרון, שינויים משמעותיים. חוויתי הקלה ופתיחה, הרחבת גבולות ושחרור, שמחה ואהבה והתרגשות. יחסים השתנו והתפתחו, כאבים חלפו, רגשות התעצמו.
מאז למדתי עם שורה ארוכה של מורים ומורות במסגרת תובנה, ידידי הדהרמה, העמותה לויפסאנה ועוד. מוריםות ישראליםות ומוריםות אורחיםות ממדינות המערב ומטיבט. השתתפתי במחזור הראשון של תוכנית מאפשרי דהרמה (DFP) עם כריסטופר טיטמוס, בקורס הכשרה של פרויקט ״אחד על אחד״ לליווי של מתמודדים עם סרטן, ואני בוגר תוכנית ההכשרה למורי מיינדפולנס בגישת MBSR של מכון מודע במרכז הבינתחומי בהרצליה.
במקביל למדתי לתואר I בביולוגיה, ולתואר II בהיסטוריה ובפילוסופיה של המדעים והרעיונות. ב2007 סיימתי דוקטורט באנתרופולוגיה וסוציולוגיה אודות אימוץ בודהה־דהמה בישראל. שאלת המחקר היתה: איך ישראלי/ת הופך בישראל למתרגל בודהה־דהמה?
כיום, הידע במדעי הטבע, הרוח והחברה מפרים את האופן שבו אני מלמד מיינדפולנס, ומיינדפולנס מפרה את האופן שבו אני מלמד אנתרופולוגיה. בשנים האחרונות אני מלמד מיינדפולנס בעברית ובאנגלית בעיקר את מי שמתמודד עם מחלות קשות וכרוניות (סרטן, קרוהן, פיברומיאלגיה, טינטון ועוד), אבל גם מי שנמצא בטיפול פסיכולוגי, כמו גם אנשים שמתמודדים עם קשיי היום־יום ״הרגילים״. אני מלמד קבוצות ויחידים בגישה ייחודית שמותאמת אישית לכל אחד ואחת.
וגם, אני בר מזל להיות אבא לשני ילדים מיוחדים במינם, חכמים ורגישים שעוזרים לי מדי יום לחזק את השריר הכי חשוב, השריר של האהבה.