כשקשה להיות עם המחשבות, עם הרגשות ועם התחושות הלא נעימות
שמתעוררות בתוכנו לאור נסיבות חיצוניות -
אנחנו מחפשים כיצד לשנות את הנסיבות החיצוניות האלה.
המוח שלנו מחווט את עצמו בצורה ממוקדת בנסיונות הדיפה.
המיכל שלנו לא תמיד מסוגל להכיל את כל השינויים ששלל ה"אורחים" הלא קרואים
מביאים איתם לראש ולגוף.
זה מטלטל!
הרעיון הוא להיות לעצמנו "הר".
יציב, החלטי, מאד נוכח ומרגיש.
משקיף על עונות השנה שמתחלפות.
על הגשם שבא והולך, השמש שזורחת ושוקעת.
באים והולכים.
בדיוק כמו המציאות שלנו - כל הזמן משתנה.
הנסיבות החיצוניות משתנות,
גםהמחשבות התחושות והרגשות מגיעות, מציפות ואז שוקטות.
להיות כמו הר.
לשבת לכמה רגעים ולשתוק.
לא לזוז.
לנשום כמה נשימות מיטיבות,
שיהיו עבורנו כמו עוגן מקרקע.
כשאנחנו מאמנים את התודעה שלנו לא לזוז,
לא להיות מטולטלת מכל אורח שבא לבקר על ההר,
אנחנו חווים שלווה ושקט אמיתיים.