image
הידיעון המקוון של האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר: 21 ביוני 2020
image
האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים וחקר המגדר
מרכינה את ראשה
עם פטירתה של פרופ' נינה תורן


נינה תורן שימשה פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. כתבה מחקרים פורצי דרך ומאמרי יסוד בתחומים כמו: סמי-פרופסיות, קליטת מדענים עולים, ונשים באקדמיה. בין ספריה בעברית: נשים באקדמיה הישראלית, דימויים, מספרים, אפליה, 2005; אתניות, מגדר ומעמד באקדמיה, 2008.
בפעילותה הציבורית למען קידום נשים בישראל, שימשה פרופ' תורן יו"ר "הוועדה ליישום ייצוג הולם של נשים בשירות המדינה", ויו"ר "הפורום לקידום נשים באקדמיה".

יהי זכרה ברוך.

המשך לשבוע הספר העברי, 22-12 ביוני


כולכן/ם מוזמנות/ים להמליץ לנו על ספרים חדשים בנושאי נשים ומגדר - ונשמח לפרסם

לעבוד בשניים

לעבוד בשניים

גולדרייך דה שליט - מקום   
עורך: צבי אלחייני   
הוצאת בבל ומשכל, 2020

לאורך המחצית השנייה של המאה ה- 20, ביחד ולחוד, עסקו בני הזוג והשותפים ארטור גולדרייך (1929 - 2011) - אמן, אדריכל, לוחם נגד משטר האפרטהייד בדרום–אפריקה ומחנך - ותמר דה שליט (1932 - 2009) - אדריכלית פנים ומעצבת - בתכנון אדריכלי ובאדריכלות פנים, בעיצוב מוצר ותעשייה, באריגה ובעיצוב טקסטיל ותכשיטים, בעיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון, בציור, איור וצילום, וכן בפעילות פוליטית ופילנתרופית. השניים תכננו עשרות פרויקטים בערים ובקיבוצים - חדרי אוכל, מועדונים ובתי תרבות, בתי הבראה, בנייני משרדים, אקדמיה ושירותי בריאות, בתי מלון והארחה, מרכזים מסחריים, בתים פרטיים, ושורה של אנדרטאות ובתי הנצחה. לצד כל אלה היה גולדרייך ממניחי היסודות להוראת העיצוב והאדריכלות בישראל. גישתם הטוטאלית של גולדרייך ודה שליט לאדריכלות ולעיצוב ירדה לפרטי–פרטים וכללה תמיד את הריהוט והטקסטיל, את פרטי הנגרוּת, הפרזול והשילוט. עבודתם משקפת את החתירה של אדריכלים ומעצבים בני דורם לנסח את האסתטיקה הייחודית של הממלכתיות והציבוריות הישראלית, את מרחבי היומיום ואת תרבות הנופש, ההבראה והזיכרון בעשורים הראשונים למדינה. הספר גולדרייך דה שליט: מקום, בעריכת ד"ר צבי אלחייני, חושף את עזבונם המקצועי המקיף של ארתור גולדרייך ותמר דה שליט ומרחיב את היריעה בלוויית מאמרים על פרקים מרכזיים בעשייתם. המבט הדו–עדשתי והרב–תחומי מציג את המקום כפרויקט עיצוב פוסט–מודרני, שעתיקות העבר הרחוק ושרידים מן המרחב שלפני 1948 נוכחים בו במלוא עצבונם.



מיכל חכם חקרה את יצירתה של תמר דה שליט:
(...) כל דיון רטרוספקטיבי–תימטי בעבודות של יוצר או יוצרת זקוק למפתח מטאפורי, לפתיחת הדלתות שמאחוריהן נמצא את התשתית המתודולוגית למחקר. במקרה שלפנינו, המפתח המבוקש נמצא בביקור שערכתי בסוף 2017 בסטודיו של תמר דה שליט, בצריף השוודי הצמוד לבית שבו התגוררה בהרצליה–פיתוח. הביקור התמקד בספרייה האישית והמקצועית שהשאירה אחריה, שהרי כונניות ספרים אינן רק טקסט תרבותי מרתק כשלעצמו אלא גם עדות להון התרבותי, לעולם האידיאולוגי ולעניין האישי והמקצועי של בעליהן ובעלותיהן (...)


תמר דה שליט

ד"ר מיכל חכם, חוקרת חברה ותרבות, עוסקת בסוגיות של הבניית מרחב וזהות בתרבות הישראלית, מלמדת ביחידה ללימודי תרבות במכללת שנקר.
מחקר פמיניסטי
כתב עת דיגיטלי רב תחומי - גליון חדש 

Women in Judaism: Multidisciplinary Journal 
vol. 16, no. 2 
Editor-in-Chief: Dina Ripsman Eylon 
1 June 2020 

מתוך תוכן העניינים:  

Tal Dekel / Re-Reading the Hebrew Scriptures: Feminist Perspectives in Contemporary Artwork by Israeli Women.
Varvara Redmond / The Evolution of the Niddah Practice from Ritual Hygiene to Biopower: A Study in Digital Ethnography.  
Avishag Edri, Henriette Dahan Kalev / Motherhood and Career Among Israeli Homeschooling Mothers. 
Irene Rabinovich / Helen Wise Molony's True Love Falters Not: The "New Muscular Jew" and the Docile Jewish Daughter.




עורכת כתב העת היא דינה ריפסמן אילון, דוקטור לספרות וללשון עברית מאוניברסיטת טורונטו, קנדה. במשך 16 שנה היא עורכת את כתב העת נשים ביהדות
בין מחקריה האקדמיים היא גם כותבת שירה, וספר שיריה בעברית: קו האופק בגוף ראשון יצא לאור ב-2011 בהוצאת עקד, תל אביב.
חדש על המדף

חדש על המדף

Blindness Through the Looking Glass: The Performance of Blindness, Gender, and the Sensory Body
Gili Hammer
The University of Michigan Press, 2019

התרבות המערבית מודרנית הוגדרה כ"היפר חזותית", ורוויה ייצוגים חזותיים של יופי ונשיות המעצבים תודעה, גוף וזהות.
בספר זה אני בוחנת את האופן בו נשים עיוורות, רובן עיוורות מלידה, מעצבות את זהותן המגדרית, כאשר אינן נסמכות על ראייה כחוש מרכזי. חוויותיהן, ועבודת השדה שערכתי עם אנשים עיוורים ורואים, מלמדות כיצד התרבות החזותית, בשילוב חוויות חושיות המבוססות על מגע וקול למשל, מעצבות זהות מגדרית באינטראקציות חברתיות.
באמצעות אתנוגרפיה של עיוורון (וראייה), הספר מאתגר את הקדימות החזותית הניתנת בדרך כלל לאופנים בהם אנו מבינים פרפורמנס חברתי, תרבות חזותית ומגדר, ושואל: כיצד מובנים חברתית ראייה ועיוורון? באיזה אופן שחקנים חברתיים "מבצעים" (perform) ראייה ועיוורון בחיי היום יום שלהם? ומה תפקידן של חוויות חושיות (כולל ראייה) בעיצוב יחסים חברתיים בין קבוצות שונות? עיוורון, אני טוענת, עשוי לשמש כ"תודעה ביקורתית" המאתגרת מוסכמות הנוגעות למגדר, יכולת, וגבולות תרבותיים בין אני ל"אחר". הספר מפרט את התנאים להווצרות תודעה ביקורתית זו ודן ברלוונטיות שלה לקטגוריות זהות אחרות והקשרים מחוץ לעיוורון ומוגבלות.
הספר מבוסס על ראיונות עם נשים עיוורות בישראל, ועבודת שדה של שלוש שנים עם אנשים עיוורים במוסדות חינוך, שיקום, פנאי, אמנות ותרבות, במטרה לתעד את האופן בו אנשים עיוורים והחברה הרחבה מבנים וחווים ראייה ועיוורון. כך, בכל פרק הספר מפגיש בין סימבוליזם של עיוורון וראייה, לבין חוויות יום יומיות של קטגוריות אלו, ומשלב מחקר בלימודי מוגבלות, תרבות חזותית, אנתרופולוגיה של החושים, ולימודי מגדר.
הספר כולל שלושה שערים בהתאם לתמות שעלו מן השדה: מגדר, תרבות חזותית, וחושים, כל אחת כוללת מספר פרקים העוקבים אחרי חוויותיהן של נשים עיוורות, לצד תובנות מעבודת השדה. השער בנושא מגדר כולל התייחסות לזוגיות ולניהול מראה חיצוני, ומצביע על מקומה של סוכנות בניהול מראה חיצוני והתנגדות לסטיגמות על מוגבלות ועיוורון. השער בנושא תרבות חזותית טוען לצורות בהן סובייקטים מוחלשים יכולים להתנגד למבט המופנה אליהם, מבחין בין סוגים שונים של מבט ונעיצת מבט, וכן מערער על הקשר בין תרבות חזותית וראייה ממשית, ומלמד למשל שהמבט האוריינטלי יכול להתקיים באמצעות חושים אחרים, ואפילו בחשיכה. השער בנושא חושים דן במושג "הון חושי" ובמקומם של חוויות "אינטר-חושיות" ביצירת דיאלוג תרבותי. בנוסף, הספר כולל דיון מתודולוגי ב"אתנוגרפיה חושית" ובתובנות שמחקר על עיוורון מלמד ביחס למושגים מרכזיים באנתרופולוגיה ומחקר איכותני כמו "תצפית" ויחסי כוח בין חוקרת לנחקרות.


ד"ר גילי המר מרצה בתכנית ללימודי תרבות ובמחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. עשתה את הפוסט דוקטורט שלה במכון ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת מישיגן, וכן בתכנית ללימודי מוגבלות באוניברסיטת ברקלי.
לוח מודעות

לוח מודעות

קולות קוראות, מלגות ועוד
  • שלום רב,

    שמי מאיה ואני עובדת בוועד היהודי אמריקני. הוועד היהודי האמריקני (AJC) נוסד בשנת 1906 כארגון חלוצי לזכויות אדם וכמוביל בתחום הפעילות המדינית היהודית ובדיפלומטיה הבינלאומית. משימתו כיום היא לדאוג לרווחת העם היהודי ומדינת ישראל ולקדם זכויות אדם וערכי דמוקרטיה בארה"ב ובעולם כולו. הוועד היהודי אמריקני הביא לישראל למעלה מ-6000 מנהיגים, קובעי מדיניות מרחבי העולם במטרה לחשוף אותם לישראל מיד ראשונה ולהבין את הייחודיות, המורכבות והאתגרים הניצבים בפני המדינה והאזור.


    במסגרת ביקורם נפגשים חברי המשלחת עם עמיתים בישראל, כמו גם עם אנשי ממשל ואישים בכירים מכל גווני הקשת הפוליטית והחברתית בארץ, עמם ידונו על נושאים הרלבנטיים למשלחת זו, כמו גם על נושאים העומדים על סדר היום הלאומי, חברתי, כלכלי ותרבותי של מדינת ישראל. אני מחפשת מרצות פלסטיניות שיכולות לדבר על הנשים החברה הפלסטינית.


    לפרטים: [email protected]

    מאיה- 0506286830


    תודה רבה 

    Maya Kenigsberg

    Associate Director, Missions & Delegations

    AJC Jerusalem



  • שלום,

    שמי עידית קליין ואני בוגרת תואר ראשון בסוציולוגיה באוניברסיטת ל"א ובוגרת תואר שני בתרפייה בתנועה מאוניברסיטת לסלי.

    במשך שנים אני עוסקת בתחום של תנועה, כושר ותזונה ומלווה בעיקר נשים בסטודיו ובקליניקה לחיבור לגופן באמצעות תנועה: ריקוד, כושר, פילאטיס ואורח חיים בריא.

    נושא התיזה שלי היה  Transference and Countertransference יחסי מטופל בתרפיה בתנועה עם חולים סכיזופרניים בבית חולים פסיכיאטרי.


    אני בת 50 ומדריכה ומאמנת נערות, נשים צעירות ונשים מבוגרות ונושא האנטיאייג'ינג, דימוי גוף, מודל יופי ואסתטיקה, תנועה, יציבה וכד' הן תימות מאוד נוכחות בסטודיו ובקליניקה שלי.

    אודה מאוד אם תוכלו לכוון אותי. אני מחפשת מנחה לכתיבת דוקטורט בנושא של דימוי גוף, תרבות הטיפוח הנשי: דיאטות, סטיילינג, אנטיאייג'ינג, נשיות ומיניות. מעניין אותי לחקור תפיסות חברתיות לגבי דימוי גוף, אסטתיקה נשית, אנטיאייג'ינג, סטיילינג וכד' וכיצד אלו באות לידי ביטוי במסרים גלויים וסמויים, במודע ולא במודע.


    עידית קליין

    [email protected]

כנסים מהדהדים

במסגרת מכון ליאו בק, ירושלים, בשיתוף עם 'משכילרע', נערכה סדרת הרצאות (פייסבוק - לייב) על להט"ביות ויהדות ברפובליקת ויימאר. ההרצאה השלישית ניתנה על ידי ד"ר הילה לביא ממרכז קבנר להיסטוריה גרמנית בנושא: "על הבר אצל 'מאלי ואיגל': להיות לסבית יהודיה בברלין העליזה של שנות העשרים".



המלצתרבות

המלצתרבות


תערוכה קבוצתית חדשה: מכניקת הזורמות

אוצרת מוניקה לביא
האמניות המשתתפות בתערוכה – רקפת וינר עומר, אפרת רובינשטיין, מיכל בקי, מיכל אורגיל, ענבר הורקני ונולי עומר – מציגות ציור חצוף, ילדי, גופני, מיני ומתגסס, המתבונן בתקופת הילדות, הנעורים והבגרות. 
אמניות המשתתפות בתערוכה מלגלגות על סמכות, סדר והגמוניה. הן חצופות, הן מצפצפות על כללי הנימוס, הן מדלגות בקלילות על הדיבר "אל תעשי בושות" והולכות בעקבות מקס ומוריץ, הקלברי פין ובילבי בת גרב. הן שרות בגשם, קופצות לשלוליות, רוקדות בלבוש פרובוקטיבי על עמוד, ולא שמות קצוץ. ג'ון ברג'ר, מחבר הספר המשפיע דרכי ראייה, כתב כי "גברים פועלים ונשים נראות". גם אם רק חלק מתובנותיו עדיין תקף, יש חשיבות לעשייה נשית עכשווית שאינה מתקיימת בסבך המבטים בין המינים, אלא פועלת במרחב של שחרור גופני והומור עצמי.

נולי עומר, 2019, רקמה ועלים מלאכותיים

אפרת רובינשטיין, בוגרת מצטיינת של בצלאל העובדת לפרנסתה במועדוני חשפנות, מאתגרת את מושג ההתענגות ומערבלת לתוך ציוריה המסחררים תכנים הקשורים בתרבות פופולרית, מגדר וארוטיקה, מתוך עמדה מורכבת, פארודית ומודעת לעצמה.
רקפת וינר עומר מדגימה בציוריה האניגמטיים כיצד הופנמה שפה נשית חדשה, וכיצד זו מועברת אל הבד תוך כדי התכה של גוף, טקסט ודימוי.
מיכל אורגיל מציגה עולם צבעוני, עם משיחות מכחול פתוחות, מרושלות לעיתים, מטפטפות ונוזליות, ונוגעת במעבר מהילדוּת לנערוּת, תקופה בה הגוף מלא אנרגיה מתפרצת.
מיכל בקי משרה בציוריה תחושה של חוסר יציבות דרך שימוש בחומרים וצבעים מימיים, ומפנה מבט אל הגוף הנשי, על המוצק ועל הנוזלי בו.
ענבר הורקני ונולי עומר אמניות אוטודידקטיות שהגיעו אל האמנות מעולם הספורט ומעולם התיאטרון.
-
מוזיאון נחום גוטמן לאמנות: שמעון רוקח 21, נווה צדק, תל אביב - יפו


קריאה לפעולה
אסור לגרש את צ'ילה עזרא!

צ'ילה עזרא, גיבורת הסרט זוכה פרס אופיר "זונה כמוני", היא קורבן סחר בנשים אשר נחטפה לישראל בסוף שנות ה-90 ונוצלה לזנות במשך שנים ארוכות.
היא עברה תהליך שיקום וכיום היא עובדת במרפאת לוינסקי ומסייעת בעצמה לנשים במעגל הזנות.
צ'ילה מקדישה את חייה למאבק בסחר בנשים ובזנות בישראל, מספרת את הסיפור שלה מעל כל במה וחושפת את השומעים למציאות הקשה של קורבנות סחר ונשים בזנות.
לקריאה על הסיפור של צ'ילה בהרחבה 

למרות הסבל שעברה בישראל וחובתנו המוסרית כלפיה, ולמרות תרומתה חסרת התקדים לחברה הישראלית - לצ'ילה אין מעמד בישראל וסכנת הגירוש מרחפת מעל ראשה.
בימים אלו אמורה להתקבל החלטה בבקשתה למעמד מטעמים הומניטריים.
אנו מבקשות מכן ומכם לפנות למנכ"ל רשות ההגירה והאוכלוסין פרופ' שלמה מור יוסף ולשר הפנים, אריה דרעי, בדרישה להענקת מעמד לצ'ילה. אין ראויה ממנה.

FacebookWebsite
כתבו לנו: