"אני חייב לעשות משהו עם זה שהחליפו לנו את הבקתה ואין לנו את הפרטיות שלנו מחוץ לבקתה" הוא רוטן ואני מחייכת ושולחת יד חמה למכנסיים שלו.
"אבל זה יחכה למחר, מה שזה לא יהיה כי כבר הספקתי לשכוח".
"דיברת על הפרטיות מחוץ לבקתה" אני משתעשעת. "אמרת שאתה חייב לטפל בזה" אני מנסה לבלבל אותו כשאני מדברת בזמן שהידיים שלי מטיילות על גופו.
"המממ" הוא נאנח ושואף אוויר, מעמיק את העונג שבמגע שלי.
"מותק, אני חייבת רגע להתרענן", אני אומרת תוך כדי שאני מרגיעה בהדרגה את המגע ועוצרת.הוא פולט אנחה, מקבל את המצב וכמה לזה שאחזור כבר.
"אומייגאד! יש יש יש!" אני צורחת מהשירותים אחרי רגע ויוצאת.
הוא מחכה ישוב על המיטה שאמשיך. "עשיתי את זה! עשינו את זה! העסקה מתקדמת, זה קורה!" הוא עדיין נראה מבולבל ואני קולטת שלא סיפרתי על איזו מהעסקאות אני מדברת. עוברת לי מחשבה לשחק עם חידות אבל אין לי סבלנות לזה, אני מתרגשת מידי.
"הסניף הבא של המרחב! קיבלתי חוזה מהעו"ד לגבי השטח והמבנה. אפשר להתקדם, הם הסכימו לתנאים שביקשנו! וואו וואו וואו!" אני בקושי נושמת. רואה הודעה משירה ולפני שאני מספיקה לפתוח אותה הפרצוף שלה מופיע לי על המסך בשיחת וידאו ואני כמובן עונה. גם היא קיבלה את המייל.
צרחות הדדיות של שמחה משני צידי המסכים."לא אכפת לי המרחק בינינו, אנחנו מרימות על זה כוסית!" היא אומרת בהתלהבות ואני ניגשת למטבח, מוציאה שתי כוסות ורואה אותה עושה את אותו הדבר מהצד השני. מסובבת את הטלפון לרוחב כדי שכולנו נוכל לראות אחד את השניה. היא וגיל, אני ודניאל משיקים כוסות באוויר והלב שלי בקצב מהיר מרוב התרגשות.
"לחיי עוד המון הצלחות עסקיות!" היא אומרת בקול הכי מתרגש ששמעתי אותה מזה הרבה זמן, ואני יודעת שבחרתי את השותפה העסקית-חברית-נשמתית הכי טובה שיכולתי לבקש.
אני מניחה את הטלפון מולנו ומחבקת אותו חיבוק גדול של שמחה.
"טוב טוב, לפני שתתחילו שם עניינים אני אומר ביי בינתיים. מזל טוב לנו! אני אעביר את זה לעו"ד שלנו, נהיה בקשר". היא לא מחכה לתגובה ומנתקת.
אני צוחקת. היא מכירה אותי טוב מידי.
האמת היא שכבר שתינו בארוחת הערב ואני עוד קצת בהשפעה של זה, אז החיזוק של הכוס הנוספת לגמרי עשה את שלו.
המגע שלו יחד עם מצב הרוח שלי מעיפים אותי למעלה.
"וואו מותק, אני כל כך שמח בשבילך" הוא אומר לי במבט מלא באהבה והערכה, "אני יודע כמה רצית את זה".
אני מחייכת בסיפוק. אין לי מילים כרגע.
אני תופסת בידו ומובילה אותנו חזרה למיטה. מתיישבת ככה שהוא עומד מולי. מסתכלת עליו מלמטה. לעזאזל, גם עם בגדים הוא כל כך יפה ומרשים!
אני שולחת יד לעבר החזה שלו ומעבירה אותה מעל החולצה עד לחגורה. אני רוצה אותו קרוב ובתוכי אבל גם רוצה להתענג מכל רגע בדרך לשם.
מרימה מבט אל תוך עיניים עמוקות ויפות שמתבוננות בי בסקרנות.
אני מחליטה להפשיט אותו לאט, פותחת כפתור בחולצה שלו ואז עוד אחד.
באיטיות.
מתענגת על כל ס"מ של התקדמות לעבר המפגש עם הגוף הנפלא שלו. אני שומעת את התגובה בנשימות שלו. הוא נהנה מהמשחק הזה לא פחות, ומתמסר.
החולצה שלו יורדת, צונחת לעבר הרצפה ונשארת שם. הוא עומד מולי עם פלג גוף עליון חשוף ומתוח לקראתי, ועם ג'ינס איכותי שמונח עליו בדיוק רב, בצורה שמעוררת בי תאבון בצורה פראית ומיידית.
"החגורה", אני אומרת לו, והוא כבר יודע מה זה אומר.
הוא לוקח צעד אחורה ופותח אותה באיטיות ובחושניות.
"לעזאזל!" אני פולטת ונושכת את השפה התחתונה ואז מתמסרת לרטטים שזה מעביר לי בגוף ושומטת את הראש לאחור באנחה.
הוא שולח יד לעבר הצוואר שלי, מתכופף לנשק אותי נשיקה חמה, לוהטת. רק שגלאי העשן לא יתחיל לפעול פתאום.
אני הודפת אותו אחרי כמה רגעים בעדינות אבל בדרך שלא משאירה מקום להסתערות חסרת מעצורים, לפחות לא בשלב הזה. לא. אני רוצה עוד להתענג על היופי הזה שפרוש לפניי, שנשלח אליי כמתנה נפלאה שלא יכולתי לדמיין שקיימת.
החגורה פתוחה, אבל עדיין מושחלת בג'ינס. אני מסתכלת עליו ואז על החגורה ומרימה גבה. הוא מחייך את החיוך הסקסי הזה שלו שמראה לי שהוא מבין בדיוק מה אני רוצה. הוא לא משחק איתי משחקים. הוא רוצה ונהנה לא פחות ממני מהחשמל הזה בינינו.
הוא שולף את החגורה במשיכה מהירה והחלטית ויחד עם זה שולח עוד זרם חשמלי הישר לדגדגן שלי.
"אההה" אני פולטת. אני לא עומדת בזה. נהיה לי חם.
אני שולחת יד יציבה לעבר כפתור הג'ינס שלו, נעזרת ביד השניה כדי לשחרר את הכפתור. הוא שולח יד לעבר הכתפיה של השמלה שלי, מסיט אותה מהכתף ומעביר ליטוף מהכתף לעבר המחשוף שלי.
"כל הערב אני מתאפק לא להכניס את הפרצוף שלי לשם" הוא אומר בטון גאה ומתייסר בו זמנית.
אני מלטפת לו את החזה והבטן וממשיכה בשלי. עוד מעט הוא יגיע לשם. אני משאירה את השמלה הזאת עליי! השילוב שלה עם המגפונים האלה הורס, וכבר הורדתי את התחתונים כשנכנסתי לשירותים לפני המייל והשיחה המשמחת. גישה חופשית והוא הולך לגלות את זה בקרוב.