כשאנחנו מסתכלים על העשייה ברשויות המקומיות, בחזות, בבנייה, בחינוך, בתרבות ובספורט, ניתן לראות את הפעילות הופכת מחלום למציאות לנגד עינינו. אנו יכולים לצפות בה מתפתחת מדי יום, לחוש אותה. בעולמות הרווחה והשירותים החברתיים, הדברים הם לא תמיד כך. במקרים
רבים, העשייה מתחילתה ועד סופה, מתרחשת מאחורי הקלעים ובאופן אישי, וכמעט תמיד נשארת שם.
למרות זאת, זו העבודה החשובה ביותר. עבודת הקודש שעושים כל העוסקים במלאכה - מנהלות הרווחה, העובדות הסוציאליות ועובדי המחלקות לשירותים חברתיים - היא כבר מזמן לא רק שליחות אלא עבודה מקצועית. כזו שמצריכה ידע, ניסיון, חשיבה מחוץ
לקופסא, התמודדות עם משימות רבות, וטיפול ברבים המושיטים יד בבקשה לסיוע.
סיוע לנשים במעגל האלימות וילדים מתחת לקו העוני, שילוב אנשים עם צרכים מיוחדים, הגנה על חסרי ישע הסובלים מהתעמרות, עמידה לצד קשישים שידם אינה משגת טיפול רפואי או חימום בחורף, כל אלו ועוד רבים אחרים נמצאים בידיכן האמונות. אין כמותנו, ראשי הרשויות, שמכירים
מקרוב את ההתמודדות שלכם ומוקירים את פועלכם.
לא סוד כי יחד עם האתגרים שכולנו מכירים מזה שנים, בכללם מחסור קבוע במשאבים ויכולות מוגבלות בהשקעה כלכלית, משנה לשנה נוספים אתגרים. בין אם זו מציאות בה הפערים הכלכליים בחברה הישראלית הופכים ללא פשוטים אפילו למשקי הבית שעד לא מזמן נחשבו לאיתנים, ובין
אם מדובר באלימות שמחלחלת לפינות רבות בחברה הישראלית. פינות שכבר אינן חשוכות.