אני זוכרת שמוסיא שלי, שהיום היא בת ארבע, הייתה בת שנתיים
כל הזמן הייתי במלחמות איתה
היא רצתה דברים אך לא דיברה ברור ולא הבנתי מה היא רוצה!
הייתי מנסה לתת לה כל דבר אפשרי, אם זה חפצים או את תשומת הלב שלי. אם זה אוכל כי היא הייתה רעבה. כל דבר שחשבתי שהיא צריכה באותו הרגע.
אבל היא רק בכתה יותר וצעקה יותר
ואז גם אני צעקתי
והיה קשה לשתינו
אני זוכרת שחשבתי:
אז מה עוד היא רוצה?
למה היא בוכה?
הייתי מתוסכלת מאד.
עקבתי אחרי מדריכות הורים וקראתי ספרים על הורות
התייעצתי עם נשים סביבי,
ניסיתי כל מיני שיטות כמו להיות תקיפה ולהציב גבולות
או לשחרר לגמרי ולתת לה להתנהל בעצמה כי עצמאות זה חשוב
אבל חוץ מעוד תסכולים ומלחמות אחרות...
שום דבר לא השתנה
החלטתי שאני לא אמורה להרגיש ככה וחייבת להיות דרך אחרת
רציתי להשקיע באימהות שלי וממש ללמוד אותה
נרשמתי לתכנית הכשרת המאמנות של "אמא מאמנת"
וגיליתי עולם!!
למדתי שם על צרכים של ילדים, ולמה הם מתנהגים כמו שהם מתנהגים
למדתי שם את השיטה שלהם שמבוססת על ידע
על הבנת הצרכים של הקטנטנים
וככה הגישה שלי לסיטואציות הייתה שונה מאד ומערכת היחסים שלי עם מוסיא
השתפרה משמעותית
קיבלתי שם כלים פרקטיים וישימים להתמודדות עם כל סיטואציה הורית באשר היא
ולמדתי איך למנוע מראש את הבכי, המלחמות, התסכול
היום כשאני מיישמת את הכלים הללו
אני כבר לא במלחמות עם הילדות שלי
יש הרבה יותר שיתוף פעולה
והטנטרומים נעלמו כמעט לגמרי
ההשכבות מתנהלות בנחת
ובבקרים ישנה שגרה קבועה ונינוחה שכולם מודעים לה ומשתפים פעולה איתה ברוגע