עוד רגע
מוזה תל אביבית/יובל בוגנה יב1
תל אביב נותנת לי את הוייב
של לשבת ולכתוב בשלוש וחצי בלילה על החיים
ועל סיטואציות מצחיקות שעולות בגורל
או יכול להיות שזה אני
ושלכל מקום שאלך הוייב ילך איתי
גם אם אני אשן בלאוס באיזה בית של מלוכסנת עיניים
ויעלה לי הוייב לכתוב על החיים שלי
לא מעניין אח שלה הקטן אני קם מהמזרן מתיישב באמצע
השדה כותנה שלהם וכותב
עד שהציפורים יצייצו
עד שהשמש תזרח לי
או בקמפינג במדבר
יוצא מהשק שינה לוקח מחברת
לא מזיז לי שיש לי לנהוג מחר על הבוקר שלוש שעות
או המצגת נתונים שיש להגיש עוד ארבעה ימים
שיקפצו לי כולם
יושב מחוץ לאוהל על הסלעים עם קפוצ'ון וחם צוואר
ומקיא את המוזה לתוך הדפים כמו עשרים שוטים יותר מדי
כי כשזה בוער אני יכול לשכוח משינה-
אבל תכל'ס
למרות כל המצבים שאני מוצא את עצמי בהם
אף מצב מוזר בעולם לא יכול להביא אותי לפה
על המרפסת בערב אוגוסט לח
בוהה בכוס נס ריקה מהצהריים וקופסת סיגריות סגורה
לוקח דף מהמחברת היחידה שיש לי וכותב עם עיפרון לא מחודד
וכל השיט יוצא כמו הפצצה בהירושימה
שלאוס והמדבר זה פאקינג נפצים בעצמאות
קסם/ תמר וילינסקי יא4
הרבה זמן כבר עבר
מאז שראיתי את פנייך
מחייכות, מאושרות, אמיתיות,
כבר הרבה זמן שלא שמעתי
את הצליל היפה בתבל,
הצחוק שלך.
צליל כל כך פשוט
אך מלא משמעות.
צליל שיכול להזיז עולמות,
המבט החמים על פנייך, והחיוך הזה
המאיר את העולם.
"קסם" הייתי קוראת לך,
פנס אור המאיר את דרכי החשכה.
ונותן לי משמעות ומטרה.
הרבה זמן עבר מאז שקראתי לך כך,
מאז שמצאתי מנוחה בין ידייך,
שראיתי את האור בעינייך.
הרבה זמן עבר מאז שראיתי את פנייך,
תמימות, יפות, מאירות.
פול ווליום/גל צבי יב6
פול ווליום
הדם מתפוגג לתווים
התאים נמתחים למיתרים ארוכים
שפעימות הלב פורטות עליהם במקצב אחיד
קצות העצבים הופכים לביטים אלקטרוניים
במוח שמייצר סימפוניה מהפנטת
והידיים מוציאות הכל בהרמוניה מושלמת
רק לאוזניים שיוכלו לשמוע ולרטוט ברגש.
חזרה לעמוד הראשי
נוצר באמצעות
smoove
-
מערכת אוטומציה