עוד רגע
והפעם בפינתנו: ריאיון עם פרופ' עודד בורובסקי
פרופ' עודד בורובסקי בוגר מחזור ט"ז, 1957, הוא ארכיאולוג בעל שם עולמי, מרצה וסופר. בורובסקי, החי בארצות הברית, השתתף בחפירות ארכיאולוגיות מאז תחילת שנות השבעים (תל גזר, תל דן, אשקלון ובית שמש), ובשנת 1976 סייע ליזום את פרויקט המחקר להב שעסק בחפירות בתל חליף וסביבותיו. בורובסקי הקים באוניברסיטת אמורי באטלנטה מחלקה ללימודי המזרח התיכון ודרום אסיה וכתב מספר ספרים שעוסקים בחקלאות בתקופת הברזל בישראל, חיי היומיום בישראל העתיקה ועוד.
ראיינה: תמר וילנסקי יב4
איך אתה זוכר את בית הספר
?
בית הספר התיכון ׳׳אהל-שם׳׳ היה בזמני במרכז העיר. את שנת הלימודים הראשונה בו העברנו בבניין שהיה ליד בית הכנסת הגדול, בסמוך ל׳׳בית האזרח׳׳ ומול בניין העירייה. המבנה היה חד-קומתי ליד תחנת האוטובוסים ׳׳המרכזית׳׳, כשבצדו האחורי היה מועדון ׳׳מכבי׳׳. ביניהם היה מגרש כדורסל, שכל בוקר נערך עליו מסדר - המורים עברו בין שורות התלמידים כדי לבדוק אם הם לובשים את התלבושת האחידה, שכללה סיכה עם סמל בית הספר ופנקס התלמיד שהיו כלולים בו כללי ההתנהגות. מסדר הבוקר כלל התעמלות בוקר בהדרכת המורה להתעמלות, ברוך חפץ, וקריאת פרק מהתנ׳׳ך, בדרך כלל אחד משירי המעלות. פעילויות הבוקר האלו נפסקו כשבית הספר עבר למבנה החדש התלת-קומתי ליד גן המלך דוד בגלל חוסר מקום מתאים.
בית הספר כלל שתי מגמות: ריאלית והומנית. המגמה ההומנית הייתה יותר פופולרית. במחזור שלי (ט׳׳ז) היו שתי כיתות הומניות. מבחינת שפות זרות לא היה מבחר גדול: ערבית, צרפתית ולטינית. רוב התלמידים שבחרו בלטינית התכוונו ללמוד רפואה או מקצועות קרובים. מספר התלמידים בכיתה לערבית הוגבל כך שלומדי הצרפתית היו הרוב, ורבים מאיתנו למדו את השפה לא מתוך בחירה.
קמנו כשהמורים נכנסו לכיתה, שולחן המורה הוצב על במה שנקראה קתדרה ליד הלוח בפינה הקדמית של החדר, ופנינו אליהם בגוף שלישי.
שתף אותנו בחוויה משמעותית מתקופת לימודיך בבית הספר.
בתקופת לימודיי היו מספר חוויות משמעותיות שקשה לדרג אותן, אבל כדאי לזכור. למשל, נטיעת העצים הראשונים בט׳׳ו בשבט בפארק הלאומי ברמת גן, אימוני הגדנ׳׳ע בהר נפוליאון ובאזור ׳׳שבע טחנות׳׳ על יד הירקון או היציאה להקמת ביצורים ביישובי הגבול. הקמת ביצורים לפני מבצע סיני הייתה פעילות שהשתתפו בה רוב אזרחי המדינה, כולל תלמידי תיכון. אנחנו הוצבנו ביישובים לאורך הגבול עם רצועת עזה, אבל בדרכנו לשם קרוב למטרתנו נתקלנו בהפגזת מרגמות שאילצה אותנו לנטוש את הטיוליות שנסענו בהן ולחפש מסתור בשדה. בתום ההפגזה נאלצנו לחזור הביתה למרות מחאותינו. את הקמת הביצורים ביצענו בקריית ענבים ובמעלה החמישה, שם חפרנו עמדות, תעלות קשר ובונקרים. כדי לחצוב בסלע למדנו להפעיל פטיש אוויר, ובאותה הזדמנות עשינו הכרה עם אקווה-בלה (כיום עין חמד).
איך היית מתאר את עצמך כתלמיד
?
לומר את האמת, כתלמיד לא הצטיינתי. עשיתי את המוטל עליי, אבל לא מעל ומעבר. הציון הגבוה ביותר שלי (10) היה בתלמוד, אבל הנמוך ביותר (6) היה במתמטיקה, וברור שלא הייתי במגמה הריאלית, אלא ההומנית.
אילו עיסוקים היו לך מֵעבר ללימודים
?
בתקופת לימודיי ב׳׳אהל-שם׳׳ (שנות ה-50) כמעט כל בני גילי היו בתנועות נוער, והיו תנועות למכביר: הצופים, הצופים החלוציים, מכבי, בית׳׳ר, בני עקיבא, הנוער העובד, המחנות העולים, התנועה המאוחדת, וכמובן השומר הצעיר, התנועה שהייתי חבר בה. היות שהיו לנו פעולות ארבע פעמים בשבוע, חברוּתי בתנועה העסיקה אותי מאוד. בנוסף לפעילות השבועית יצאנו למחנות, טיולים ומסעות, מחנות עבודה בקיץ וימי עבודה בקיבוצים בסופי שבוע כדי לממן חלק מהפעילויות שלנו. בסיכומו של דבר, נראה שהקדשתי יותר זמן לפעילותי בתנועה מאשר ללימודים.
בנוסף הייתי חבר בגדנ"ע אוויר, ועיסוק זה דרש מפגש לפחות פעם בשבוע וגיחות לקורסים שונים בחופשות.
האם מילאת תפקיד כלשהו במסגרת בית הספר (עיתון, מועצת התלמידים וכד')
?
בזמני לא היו מועצת תלמידים או עיתון. אני לא חושב שהיה אפילו ועד כיתה. הרבה דברים נעשו באופן ספונטני ובהתנדבות כשהיה צורך. היה ארגון תלמידים אחד, סד׳׳ן (סדר, דיוק, ניקיון), שהיה אחראי על הנושאים האלה, וכל התלמידים היו חייבים להישמע להוראות חברי הארגון שזוהו על-פי סרט כחול על זרוע ימין שעליו היה רקום שם הארגון. בכיתה שלי היינו קבוצה של כשישה תלמידים שתמיד גרמנו ׳׳צרות׳׳, והמורים התחכמו וגייסו אותנו לארגון. מובן שה׳׳טריק׳׳ הצליח, והטלת האחריות הביאה לשקט יחסי. התמורה עבור השירות בארגון הייתה יציאה לטיולים בחסות בית הספר.
האם היה איש צוות שהותיר בך חותם משמעותי
?
שני מורים הטביעו בי את חותמם: המורה להיסטוריה (בזמנו עדיין לא דוקטור), אברהם ׳׳מרמר׳׳ מרגליות, והמורה לפילוסופיה/תולדות האמנות/ספרות כללית, ד׳׳ר אורי בושביץ. אהבתי את המקצועות שהם לימדו, וההישגים שלי היו די טובים.
האם יש חברים מהתיכון שמלווים אותך עד היום
?
בגלל הריחוק הגיאוגרפי לא קל לשמור על קשר, אבל יש כמה חברים שאני שומר איתם על קשר בהתכתבות וגם נפגש בהזדמנויות שונות, כשאני מגיע ארצה כמעט כל קיץ לצורך המחקר הארכיאולוגי שאני עוסק בו. התמזל מזלי וזכיתי במענקי מחקר שאפשרו לי לשהות תקופות ארוכות (עד שנה) בארץ, בעיקר בירושלים, כך שיצא לי להיפגש עם כמה חברים מבית הספר.
האם כבר בזמן התיכון כיוונת למקצוע שלך כיום? חשבת על מקצוע אחר
?
בעצם לא חשבתי על עתיד אקדמאי או המשך לימודים אחרי תיכון. משאלתי הייתה להיות חבר קיבוץ ולעבוד בפלחה. ואכן, אחרי השירות הצבאי הצטרפתי עם הגרעין שלי לקיבוץ להב בנגב הצפון-מזרחי ועסקתי שם בחקלאות (בעיקר פלחה) במשך מספר שנים. זה שהפכתי לאקדמאי לא היה בתכנית בכלל.
איזו עצה היית נותן לתלמידי בית הספר כיום
?
מי אני שאתן עצות לאחרים? היות שביליתי שנים רבות בארצות הברית, איני יכול לומר שאני מכיר את עולמם של תלמידי התיכון בארץ. דברים השתנו בארץ ובעולם, וקשה לי להיכנס לנעליהם אחרי כל כך הרבה שנים. כפרופסור באוניברסיטה מילאתי במשך שנים רבות תפקיד של יועץ אקדמי לסטודנטים, אבל זו הייתה הוויה אחרת. באופן כללי הייתי מייעץ לא להסתגר בדל"ת אמות; לשמור על פתיחות; לא לדון את האחר בצרוּת מוח; לבנות בסיס רחב ככל האפשר היות שתמיד אפשר להצטמצם; לא לבצע החלטות משמעותיות בלי לשקול את כל האפשרויות לטוב ולרע; לא להתבצר בעמדה בלי להשאיר פתח נסיגה; לא לפחד להודות בטעות; ולא לנטות לקיצוניות.
איך החלטת לעסוק דווקא בארכיאולוגיה ובאנתרופולוגיה
?
רמת-גן מלאה באתרים ארכיאולוגיים. לא אגזים אם אומר שהגננת, שיפרה רין, שהייתה נשואה לצבי רין, שלימים היה למומחה לשפות שמיות (בעיקר אוגריתית), נטעה בי את האהבה לידיעת הארץ כבר בגן הילדים. ביקרנו תכופות בהר נפוליאון, למדנו לזהות פרחים וציפורים ולדבר בעברית תקינה. כפלאח בקיבוץ להב היו לי הזדמנויות רבות להיתקל באתרים ארכיאולוגיים. הקיבוץ עצמו נבנה למרגלות תל חליף, שאותו אני חוקר כבר שנים רבות. כשהחלטתי להמשיך בלימודיי, הנטייה הטבעית הייתה בכיוון הזה.
מה הממצא הכי מעניין שמצאת
?
כארכיאולוג, אחת השאלות שאני נשאל לעתים תכופות היא ׳׳האם מצאת זהב?׳׳ כן, מצאתי מטמון זהב בתל גזר ומצאתי ממצאים אחרים שמוצגים כיום במוזיאון ישראל. הממצא המעניין ביותר גם הוא נמצא בתל גזר - חדר אחסון גדוש בכדים שהיו מלאים בגרעיני חיטה מפוחמים כתוצאה מהאש שהבעירו המצרים שכבשו והרסו את העיר בפיקודו של תחותימס ג׳. הממצא הזה לימד אותנו מה היה סוג החיטה שגידלו אז ואישש את העובדה שהמצרים יצאו למסעות מלחמה בתום הקציר כדי למלא את אסמיהם.
מדוע בחרת ללמוד בחו״ל
?
הלימודים בחו׳׳ל לא היו עניין של בחירה. עוד בהיותי בקיבוץ למדתי במכון אבשלום לידיעת הארץ, אבל כשהיגרתי מסיבות אישיות לארצות הברית נאלצתי להחליט מה לעשות בהמשך חיי. אחרי שעבדתי זמן-מה בבית חרושת, החלטתי לשנות כיוון והמשכתי בלימודיי.
מבין שלל העולמות שלמדת ועסקת בהם, מה הכי מעניין?
העולם המעניין ביותר הוא העולם שאתה נמצא בו. כמובן שזה משתנה ככל שעיסוקיך משתנים, אבל העיקר הוא לנסות ולחפש עניין בעולם שאתה נמצא בו. זה יכול להיות בעולם הפיזי או המחקרי.
מה הדבר שהכי אהבת לגלות על ישראל דרך הממצאים שלך
?
סדנא דארעא חד הוא. אין חדש תחת השמש. המין האנושי היה עסוק בשמירה על קיומו לאורך כל ההיסטוריה, וזה נעשה בדרכים שונות. החשוב ביותר היה לי לגלות שישראל לא הייתה מרכז העולם: היו כוחות אחרים שעזרו לעצב את דמותה, והיא תוצר של כל מה שהיה והתרחש סביבה.
כיום כמרצה, מה לדעתך מאתגר יותר - ללמוד את המקצוע או ללמדו
?
לדעתי, קל יותר ללמוד את המקצוע מאשר ללמדו. כתלמיד, גוף המידע שיש להשתלט עליו הוא מוגבל, אבל כמורה המנסה להעביר את המידע לאחרים עליך להיות מעודכן בכל מה שקורה בשטח ולהיות מסוגל להעביר את זה לאחרים. בנוסף, בארכיאולוגיה אינך יכול להיות פעיל ולתרום בישיבה מאחורי שולחן הכתיבה או ביקורים בספרייה. עליך להיות פיזית בשדה, לחוש את המידע וליצור אותו. כאקדמאי, כמעט אין לך מנוחה היות שאתה עסוק תמיד בהוראה בכיתה או במחקר בשדה או בסיכום הממצאים ובמחקר של נושאים הקשורים בעבודתך. אינך יכול לנוח על זרי הדפנה משום שתמיד עליך לחשוב על הצעד הבא.
ליד שלט בית הספר מעל הכניסה הראשית לבניין
כיתה שמינית הומנית ב׳ ימים ספורים לפני סיום התיכון
על מתקן המקבילים במסלול המכשולים בחצר בית הספר.
חזרה לעמוד הראשי
נוצר באמצעות
smoove
-
מערכת אוטומציה