תרגיל תעודה לעצמי מבטא את המסע שעברתי בשנות ההכשרה שלי בביה"ס כחותם.בחרתי להקדיש לכל שנה מסכה מעוטרת המייצגת את ההוויה והלך הרוח שמאפיין אותי באותה השנה.
המסכות מייצגות תהליך של השלה (ויתור) של זהויות ארציות וכמיהה אל זהויות רוחניות ונצחיות.
המסיכה השחורה מייצגת את שנה א'- הגעתי לביה"ס מתוך משבר מקצועי עמוק וכואב שהיווה שיא של אירועים חוזרים בביוגרפיה שלי. התחלתי לזהות את הצו הקרמתי הכתוב בתוך הארועים החוזרים, יחד עם זאת הייתי עדין אחוזה חזק בזהויות הארציות שלי, אותם קידשתי כל השנים. נאחזתי גם בחשיבה אינטלקטואלית מתה ואידיאולוגיות שפעלתי לפיהם בכל שנות האינקרנציה שלי וגם בהמשך לאחר אמצע החיים. המסכה אפלה אך צידה הימני הולך ומתבהר -הניגוד בין הבהיר והכהה מבטא את כל המושגים המנוגדים שלמדנו בשנה זאת - אדמה/רוח, לוציפר/אהרימן, סימפטיה/אנטיפטיה, אינקנציה/אקסקרנציה. -בסיומה של השנה נדרש נס בשביל שאחזיק מעמד ואמשיך לשנה ב'
המסכה של שנה ב'-מעוטרת במאוזנים שבצידם האחד דמותו של אהרימן ובצד השני ללוציפר. מעל הכל מצוירות כנפי האלוהות העליונה. בשנה זאת התוודיתי אל כוחות הנגד הפועלים עלי. הסכמתי לפגוש את הצדדים הנמוכים שבי (שומר הסף הקטן), את הרוע שהסתתר תחת מסיכה של צדק ומוסר. מצד אחד מתמסרת ונותנת מעל ומעבר ומצד שני לא משחררת את העומד מולי לפעול על פי טבעו ודורשת תיקוף והכרה ומשלא זוכה בכך חשה כקורבן. זהיתי שכאשר אני פועלת מהפצע שלי אני ביקורתית ותחרותית, שיפוטית ואגרסיבית לסביבתי.התחלתי לחוש מתי אני עבד של הצו הקרמתי ועד כמה אני פועלת ממקום הישרדותי.פתחתי תודעה לחקר המניעים- לגלוי ולניסתר. -בסיומה של השנה נדרש נס בשביל שאחזיק מעמד ואמשיך לשנה ג'.
במסיכה של שנה ג' בחרתי לצייר את החוש לנצח בייצוג של צבע ורוד ואת העין השלישית הירוקה הגדולה המצויירת בחלק המרכזי העליון של המסכה שמבטאת את תחילת היכולת שפתחתי לראיה תמונתית ועל חושית.פיתוח החושים לעולם הרוח. בשנה זאת התוודעתי אל הקונפליקט שבתוכי ואיך הוא משתקף אלי ממערכות היחסים שלי, זהיתי גם את השליחים של הקרמה ששוב ושוב הביאו עלי סבל וכאב על מנת שאתפתח ואצא לחופשי.
המסכה של שנה ד' מאויירת בפלנטות שבתאי, שמש וירח קדמונים -בשנה זאת למדנו על האבולוציה של הפלנטות וכיצד הן מתבטאות בהוויה שלנו בחיים הארציים. שנה זאת הייתה גם שנת הקורונה, למדתי לצמוח מתוך הפחדים, לפתח את התקווה שמה שצריך לקרות יקרה בין אם אנסה לדחוק את הדבר או לפחוד ממנו, למדתי לייחל לרוח, להמשיך להסיר את המעטפות הארציות, לזהות את היעוד הרוחי לצאת לחופשי מצו הגורל. למדתי לאהוב את עצמי יותר, שחררתי את הצורך לעשות הכל ביתר מאמץ מתוך רצון לזכות בהערכה.

בראיה לאחור-זאת היתה זכות גדולה להיות בביה"ס ולהשתייך לקהילה המיוחדת של יועצים ותלמידים. זהו מסע מופלא בלתי נגמר של התקדשות ומוטלת עלי משימה אין סופית להמשיך בדרך.

תודה לאורנה,יפה ורד ויעל על הנתינה ועל שהתחלתן להראות לי את הדרך.