דון מיגל רואיס, היטיב לתאר את זה ב"קול הידיעה"
"כילדים קטנים, אנחנו נאמנים לעצמי האמיתי.
כשאנחנו רעבים, אנחנו רק רוצים לאכול.
כשאנחנו עייפים, אנחנו רק רוצים לנוח.
רק ההווה אמיתי בשבילנו.
העבר לא מעניין אותנו, והעתיד לא מדאיג אותנו.
אנחנו נהנים מהחיים.
אנחנו רוצים לחקור ולהשתעשע.
אין צורך להצדיק את מה שאנחנו.
אין צורך לעבוד קשה כדי להיות מה שאנחנו לא."
איפה אנחנו היום ואיפה השקט הזה, שחווינו כילדים קטנים?
העבר הולך איתנו לכל מקום, בכל רגע
נכנס ומשפיע על האמונות שלנו לגבי עצמנו, לגבי היכולות שלנו,
על מערכות היחסים שלנו ועל האמון שיש (או יותר נכון חסר) לנו בעצמנו.
העתיד מטריד אותנו חלק ניכר מהזמן -
העתיד הקרוב - המוח שלנו עסוק כל הזמן
במה שאנחנו צריכים להספיק, לעשות, להגיד, להיות
במקום שנוכל פשוט להיות בהווה
להנות ממה שיש לנו כרגע, רגע ההווה.
וההווה? במקום לספק לנו הנאה
מציף אותנו בהתמודדויות אינוספיות,
ובהתעסקות בעבר ובעתיד
שמקשה עלינו את ההתמודדות ברגע הזה.
ותמיד ישנו קול קטן (או גדול) בתוכנו שאומר:
"כן, אבל אצלי זה שונה".
ואני יכולה להגיד לך מתוך נסיון של מאות אנשים שעבדתי איתם
שכן, הסיפור האישי שונה, אבל המחירים הם אותםהמחירים:
תסכול, אי-שקט,פגיעה במערכות היחסים, פגיעה באיכות החיים, פגיעה ביכולת להנות ממה שיש,
ובשלבים הבאים גם ירידה באיכות השינה, ירידה בריכוז, ירידה ביעילות ופגיעה בבריאות.
ועכשיו, אני רוצה לשאול אותך שאלה -
נראה לך הגיוני להמשיך לוותר ככה על איכות החיים שלך?
ברור שלא.
כי בתוכך את יודעת ש-
זה יכול להיות הרבה יותר נעים!
רוצה דוגמאות? בבקשה -
אירית (שם בדוי כמובן) הפסיקה להאבק בבן זוגה אחרי שלמדה בשיעור השלישי על המנגנונים האוטומטיים,
איך הם משפיעים עליה ואיך לצאת מהאוטומטים האלו.
בשיעור הרביעי היא שיתפה ברגע בו הבינה איך בגלל האוטומטים שלה שלא היתה מודעת להם
היא פגעה במערכת היחסים שלה והרחיקה בינה ובין בן-זוגה,
ואיך הזיהוי שלהם ותרגול היציאה מהמנגנונים האוטומטיים יצר שיחה מקרבת ומרחב חדש ומרגש ביניהם.
מירה (גם שם בדוי) התרגשה מאד בבוקר הראשון לאחר לילה שבו ישנה רצוף, לילה שלם,
אחרי שנים של קושי להרדם, התעוררויות חוזרות ונשנות בלילה ועייפות שליוותה אותה לאורך כל היום.
היא הבינה איך להרגיע את שטף המחשבות
שהיה מעסיק אותה ללא הרף
ולא איפשר לה להרגע ולישון בשקט.
דנה (שם בדוי, ברור) ראתה איך חוסר הסבלנות שהיתה רגילה אליו עם ילדיה
והיה מתסכל אותה מאד
הלך ופחת ככל שהתקדמה בתרגול המיינדפולנס.
נ', שנפצעה זמן קצר לאחר קורס המיינדפולנס שיתפה אותי
שהיא לא יודעת איך היתה עוברת את ההתמודדות עם הפציעה והכאבים שחוותה
אם לא היה לה את הידע שקיבלה בקורס ואותו יישמה לרווחתה.
ומה איתך?
איך החיים שלך יכולים להיות
יותר טובים אליך, יותר נחמדים אליך, ויותר נעימים לחיות אותם?
מיינדפולנס, או קשיבות, הקשבה מודעת, נוכחות, תודעה מתבוננת -
יש הרבה דרכים לומר את זה בעברית,והרבהמאד יתרונות,
אבל יש לזה רק משמעות אחת :
מפגש בריא ומאפשר יותר עם המציאות ועם עצמנו.
אני יודעת את זה מנסיון אישי
ומנסיון של רבים שעזרתי להם וכבר גילו את זה.