"במובן רוחני גבוה יותר, לומר שעלינו להיות אמתיים פירושו, שאל לנו לשכוח שפעם חיינו חיים קדם-ארציים בעולם הרוח. לומר שעלינו להיות מלאי התלהבות לוהטת כלפי היופי, פירושו שבחיי הנפש שלנו עלינו ליצור לפחות דימוי של קשר חדש לעולם הרוח של קיומנו הקדם-ארצי. אך
כיצד נוכל לפתח כוח ממשי היכול להובילנו ישירות לתוך עולם הרוח, אותו עזבנו מעצם התגשמותנו כבני אדם שירדו מהקיום הקדם-ארצי לחיים ארציים?
אנו מפתחים כוח זה כאשר אנו ממלאים את עצמנו בטוּב, בטוּב הגורם לנו לחשוב קודם על האדם השני, בטוּב הגורם לנו לרצות להתעלות מעבר להכרת עצמנו בלבד, מעבר להתעניינות בעצמנו בלבד, מעבר להיותנו מודעים רק למתרחש בתוכנו. בטוּב המאפשר לנו להיכנס עם נפשנו אל תוך
ישותו של אדם אחר, ולתוך חווייתו האינדיבידואלית והייחודית. טוּב זה חובק מספר רב של כוחות בנפש האדם; כוחות אלה נוטעים בתוכנו אלמנטים בהם היינו חדורים באופן מלא רק בקיום הקדם-ארצי. היופי מעניק את הדימוי של חיבור לעולם הרוח אותו עזבנו למען קיומנו הארצי.
דרך היותנו בני אדם טובים, אנו מחברים מחדש את עצמנו ואת חיינו הארציים עם קיומנו הקדם-ארצי. בני אדם טובים הם אלה המסוגלים להיכנס עם נפשם שלהם לתוך נפשו של הזולת. למעשה, כל מוסריות, כל מוסריות אמתית, תלויה ביכולת להיכנס עם נפשך לתוך נפש הזולת. ללא מוסריות
לא ניתן לשמר מבנה חברתי אמתי של האנושות על כדור הארץ.
ברגע שמוסריות זו מתגשמת, היא מובילה לאימפולסים משמעותיים מאד של רצון, אימפולסים בצורת מעשים בעלי מוסריות גבוהה, ההופכים למציאות. זה מתחיל כאימפולס החודר את הנפש כולה כאשר אנו מסוגלים, למשל, להרגיש סימפתיה אמתית כשאנו רואים קמט של דאגה על מצחו של הזולת,
ולכל הפחות גופנו האסטרלי לובש את אותה הבעה של דאגה. הטוּב שוכן בגוף האסטרלי האנושי, כשם שהחוש לאמת ולאֲמִתּוּת מופיע כאשר הוא נטוע בצורה נכונה בגוף הפיזי, וכשם שהתלהבות חמה מול היופי מתגלית בגוף האתרי. הגוף האסטרלי אינו יכול להיות בריא או לתפוס את
מקומו הנכון בעולם, אם האדם אינו מסוגל להחדיר אותו במה שבא מתוך הטוּב... בהתחלה, אנו יכולים לעשות מעשים טובים מתוך הרגל, או מפני שאולי ניענש אם נעשה מעשה רע – או מפני שאחרים יכבדו אותנו פחות אם נעשה משהו רע, וכו'. אך אפשר גם לעשות טוב מתוך אהבה אמתית
לטוב, במובן אותו תיארתי לפני כמה עשרות שנים ב- חשיבה אינטואיטיבית כדרך רוחנית. חוויה כזאת של טוב בתוך האדם מובילה תמיד להכרה במציאותו של הגוף האסטרלי האנושי. לאמיתו של דבר, אנו יודעים את הסיבה לטוב, רק אם יש לנו חוש מסוים לגוף האסטרלי
באדם. הזיהוי שלנו את הטוב או הדיבור אודות הטוב יישאר לעולם דבר מה מופשט אלא אם כן ההתלהבות שלנו כלפי הטוב – כלפי הטוב האמתי והכנה, כלפי הטוב שמבינים אותו באהבה –יוביל אותנו לחוות את הגוף האסטרלי".
שטיינר, 'האמת, היופי והטוב' 1923