המערכת הפיזיולוגית הקשורה לחמלה
על פי התאוריה הפסיכו-אבולוציונית של פרופ' פול גילברט, חמלה עצמית שייכת למערכת ההכלה והרגיעה במוח ומערבת הורמונים כמו אוקסיטוצין (הורמון האהבה) ודופמין הקשורים ליכולת להרגעה עצמית ולהעלאת תחושת השייכות והבטחון. מערכת זו משמשת כבלם למערכת הסכנה (threat system)
המופעלת לנוכח תחושת חרדה ולחץ.
מחקרים מראים כי בזמן תרגול חמלה עצמית קיימת ירידה ברמות הקורטיזול (הורמון לחץ) וישנה עליה מבחינת השתנות קצב פעימות הלב (heart rate variability) – מרכיב המצביע על פעולתה של המערכת הפרא-סימפתטית הקשורה
לרגיעה עצמית.
חמלה עצמית מאפשרת לאנשים לשאת רגשות קשים בלי להיות מוצפים רגשית באמצעות הפעלה של אזורים במוח האחראים על ויסות ורגיעה.
הקשר בין חמלה עצמית למדדים של בריאות נפשית :
מחקרים רבים מראים קשר בין חמלה עצמית למדדים הקשורים בבריאות. הפחתה במדדים של חרדה ודיכאון עלייה ברגשות חיוביים, ושביעות רצון גבוהה יותר מהחיים. חמלה עצמית יעילה ביותר אל מול תחושת כשלון, אכזבה, אשמה ובושה ומסייעת בהעלאת הויסות הרגשי והחוסן.
חמלה עצמית לא רק ממתנת השפעת לחצים ורגשות שליליים אלא גם קשורה לחיזוק מצבי תודעה חיוביים כגון: תקווה, שמחה, שביעות רצון מהחיים, אופטימיות, הכרת תודה, סקרנות, חיוניות, ורגשות חיוביים ומקדמת התנהגויות בריאות כמו: אכילה מאוזנת, התעמלות סדירה, ושינה סדירה.