נעים להכיר ...
 
image
שמי: מאיה לביא
מקום מגורים: באר שבע
מצב משפחתי: במערכת יחסים
תפקיד: ראש לשכתו של ראש מנהל תלמידים (ובסה"כ כ 16 שנים באוניברסיטה). 
מעבר לתפקידי כראש לשכה, אני אחראית על תחום אימותיי תעודות הבוגרים שלנו מול בתי חולים ומקומות עבודה בהם נדרשים המועמדים לקבל אישור סופי של מנהל תלמידים שאכן הם למדו כאן ומה הם למדו. (תופעת הזיופים לצערי מגיעה גם לתחום הדיפלומות).
השכלה: בוגרת שני תארים באב"ג - תואר ראשון בפילוסופיה ותואר שני בספרות עברית במגמה לכתיבה יוצרת.
מה לא כולם יודעים עלי?
שבשנת 2015 הגשמתי חלום ובעידודו ואהבתו של בן זוגי, קובי ניב, הוצאתי את ספר הביכורים שלי: שָׁלוֹשׁ ד', בַּחָדָשׁ, שנכתב בשלושה חודשים אינטנסיביים. הספר יצא דרך "הדסטארט" במימון המונים ואף קיבל ביקורת מופלאה של אריאנה מלמד בעיתון "הארץ", שהכתירה אותי כ"קול חדש לגמרי בספרות העברית". הספר הוא רומן באר שבעי המסופר בקולו של הגיבור יואב צדוק, בגוף ראשון ונע בין באר שבע, קיבוץ חצרים וברלין. אני מאוד אוהבת מוסיקה וכתבתי את הספר כשברקע להקת "הטינדרסטיקס" שלא הכרתי אותה עד אז ובמקרה שמעתי שיר שלה ומאוד אהבתי. כמובן שגם שירים שלה נכנסו לתוך הספר. שלוש שנים אחרי הגשמתי חלום לראות את הלהקה באמפיתיאטרון למרגלות האקרופוליס באתונה. בתקופת הסגר השני של הקורונה, התחלתי לכתוב את הספר השני שלי. הוא נכתב בשלושה וחצי חודשים הפעם ונקרא: "נתז טיפתי אהובתי". רומן שמתרחש בתקופת הסגר הראשון של הקורונה, בערב "ליל הסגר", כמו שקראו לו כולם. גם כאן הגיבורה מספרת בקול ראשון את סיפור חייה. הספר עוסק באהבת נשים ובחייה של הגיבורה מול אביה, שהיה מתחרפן לו ידע. מול אחותה, חברות הילדות שלה ובנות הזוג שלה.
 
מלבד כתיבת רומנים פעם בחמש או שש שנים, אני מאוד אוהבת לטוס לחו"ל. כלומר אני שונאת לטוס, פיסית, לשהות במטוס ולחשב את קיצי לאחור, אבל מהרגע שהגלגלים יורדים אל הקרקע רמת האנדורפינים שלי מרקיעה שחקים ואני בהיי מטורף של שמחת החירות. אני שרופה על ברלין, ביקרתי שם חמש פעמים וגם על וינה אהובתי ועל אתונה. אני אוהבת אורבניות ובתי קפה וערים מגניבות ואוכל טעים ויין מעולה. אני מתעבת קיץ ואור והפי הפי ושירים קופצניים וסדנאות חיבוק עצים במדבר.
 
מה עוד חשוב לי שתדעו?
 
שאני אחות תאומה ליובל ש"גדול" ממני ב-45 דקות שלמות. נולדנו פגים בסוף חודש שביעי, כאשר אמי לא ידעה כלל שיש לה בבטן תאומים (חוץ מהבטן הענקית שהייתה לה). ולאחר שאחי החליק החוצה בכיף, אמרו לה הרופאים: "גברת, זה לא מים, זה שניים". ושלושה חודשים שהינו בפגייה של בית חולים סורוקה שרק נפתחה וזכינו להיות הפגים הראשונים בפגייה. לא קיבלנו שמות, הרופאים לא נתנו לנו הרבה תקווה. בשיא שלנו שקלנו 900 גרם. אבל שרדנו את כל זה כדי לספר. אנחנו תאומים לא זהים כמובן ומעולם לא היו בינינו סיפורי תאומות כמו שרגילים לשמוע אצל תאומים זהים. מלבד לפני כחודשיים עת עברתי ניתוח בגב ואחי עבר כמה ימים של כאב גב ורגל ימין (כמו אצלי ובאותו המקום), עם אותם הסימפטומים של גרירת רגל וכאבים שאצלו חלפו אחרי כיומיים. זה ריגש אותי לשמוע את זה. גם לנו כ"טווין טים", מסתבר שיש כוח מיוחד.. אז נא להיזהר בהתאם..

האני מאמין שלי: שאין לי "אני מאמין"