• בגיליון האחרון של שנת הלימודים תשפ"א (חודש תמוז) כתבתי על בעיית הרציחות הבלתי נגמרות במגזר הערבי. הצבעתי על הבעיה שההרג והאלימות במגזר יוצרת לחברה הישראלית כולה. אלא שאפילו אני הייתי אופטימי מדי. היו אז 48 נרצחים. עברו פחות מארבעה חודשים וכיום אנחנו עם 99 נרצחים בחברה הערבית מאז תחילת 2021*. מספר מטורף, שאסור לנו כחברה להשלים עמו. במצב לא נורמלי חייבים להגיב באופן לא נורמלי, ולמרות הקושי הטבעי להפעיל את השב"כ בנושא, יכול להיות שאין ברירה וחייבים לעשות זאת. אסור לנו להשלים עם חוסר ביטחון בסיסי כזה ברחובות ישראל. 
• גל הקורונה הנוכחי, שנקרא בצדק "גל הלא מחוסנים", מחלק את החברה הישראלית לשני מחנות קוטביים. אלה משוכנעים שהחיסונים יפגעו בבריאותם באופן חסר תקנה ושהדרישה להתחסן פוגעת בזכותם הדמוקרטית לחופש הפרט, ואלה משוכנעים שהבלתי מתחסנים יוצרים עול בריאותי וכלכלי על החברה כולה, עול הבא לידי ביטוי בראש ובראשונה בעומס בבתי החולים ועל צוותי הרפואה, במערכת החינוך ובחיי החברה והתרבות. בתווך - המספר של המתים מקורונה ממשיך להיות גבוה, ונראה שהרצון לחיות לצד המגפה "ולהכיל" את החולים והמתים ממנה, גובה מחירים יקרים.
  אחד הטיעונים המעניינים של הלא מחוסנים הוא שגם מחוסנים חולים, ויש מהם שאף חולים קשה. ממילא עובדה בסיסית זו שומטת את הקרקע מעל הדורשים להתחסן כדי להימנע מהקורונה, שהרי ברור שגם לדעת המצדדים בחיסון, הוא אינו נותן מענה של 100%.
  נכון, יש מחוסנים החולים ויש מהם החולים קשה, אבל לא ברורה לי ההתעלמות של הטוענים טיעון זה מהשפעת החיסון על התחלואה. מבין החולים קשה עד גיל 60 לכל 100,000 אנשים*: 0.3 חולים הם חולים שקיבלו שלוש מנות חיסון, 1.4 חולים קיבלו שתי מנות, ואילו 7.9 חולים לא התחסנו כלל. מבין החולים קשה מעל גיל 60 לכל 100,000 אנשים: 3.9 חולים הם חולים שקיבלו שלוש מנות חיסון, 32.2 חולים קיבלו שתי מנות, ואילו 170.9 לא התחסנו כלל.
  אם מביאים בחשבון את העובדה שיש במדינת ישראל למעלה מפי שישה מחוסנים בשתי מנות מלא מחוסנים, וכמעט פי ארבעה מחוסנים בשלוש מנות לעומת לא מחוסנים, מבינים שאין כלל מקום לטיעון שגם מחוסנים חולים ולכן החיסון מיותר. כמות החולים הלא מחוסנים היא עצומה לעומת כמות החולים המחוסנים, קל וחומר בחיסון שלישי. הסיכון ללא מחוסנים, כולל אפשרות מחלה קשה ומוות, עולה פי כמה וכמה על הסיכון למחוסנים.
   עם תום חגי תשרי אנחנו נכנסים לשלב משמעותי של לימודים רציפים עד חופשת חנוכה. מבלי להיכנס לוויכוח לעיל, שיש לו השלכות מעשיות גם על מערכת החינוך ועל הדילמה החשובה של זכות היסוד לחינוך מול חובת הערבות ההדדית בחברה, אני מקווה שהאחוזים הגבוהים של המתחסנים והמחלימים בבית הספר יאפשרו את המשך רציפות הלימודים.
• ראש הממשלה, נפתלי בנט, נאם בעצרת האו"ם ביום שני, 27.9.2021, ערב שמחת תורה. בנאומו חזר בנט על הרעיונות העיקריים שנאמרו פעמים רבות על ידי ראש הממשלה הקודם, בנימין נתניהו, בוודאי בכל הקשור לאיראן. התגובות לנאומו התגלו כפבלוביות. פוליטיקאים מהליכוד ופרשנים מהימין מיהרו לצאת נגד המילים הריקות ובזבוז הבמה היוקרתית של האו"ם – זו שנתניהו ידע לנצל היטב למיצוב מעמדה של ישראל כמעצמה בין-לאומית, ופוליטיקאים מהקואליציה מיהרו לשבח את בנט על נאומו המרשים והרהוט, גם אם יש מי מהם שביקרו את ראש הממשלה על אי הזכרת הפלשתינאים בנאום.
  אלה וגם אלה הגיבו כמצופה מהם, ומבחינה זו תגובותיהם חסרות משמעות. בפועל זה היה נאום חשוב, גם אם לא גורלי, כשם שנאומי קודמו היו חשובים ולא גורליים. ואולי החשיבות הגדולה של הנאום לא הייתה בתוכן הדברים, אלא בעובדה המדהימה כשלעצמה, שניתן שלא נתניהו ינאם באו"ם, והשמיים לא ייפלו...