image
הידיעון המקוון של האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר: 5 בדצמבר 2021
לאחר פגרה קצרה, אנחנו חוזרות ומחדשות את הניוזלטר של האגודה ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר. 

במהלך התקופה הזו נעשו חילופי תפקידים באגודה, ופרופ' אורלי בנימין מהחוג לסוציולוגיה בבר אילן החליפה את פרופ' יפה ברלוביץ כיושבת ראש האגודה, לאחר כהונה ממושכת ופוריה.  

אנחנו מקוות להמשיך ולהנגיש תוכן מעניין ורלוונטי לכל קוראותינו וקוראינו, ופונות בהזדמנות זו לתלמידות/ים, לחוקרות/ים ולראשות התכניות ללימודי מגדר ולימודים פמינסטיים, כמו גם לפעילות בתחום מחוץ לאקדמיה, להעביר אלינו מידע אודות מחקר, פרסומים והתרחשויות שראוי לשתף את הקהילה.  

קריאה מהנה
דבר האורחת

דבר האורחת

במדור זה נארח בכל גיליון אורחת מבין חברות האגודה שתספר לנו ב- 150 מילים איך נראה בתקופה הזו שולחן העבודה שלה - בין היתר אפשר לספר על מאמר, ספר או פרק שהיא כותבת או משהו שקראה ורוצה לשתף. 
אנו פותחות את המדור באירוח יושבת הראש החדשה של האגודה ללימודים פמיניסטיים וחקר המגדר, פרופ' אורלי בנימין מבר אילן

image
שלום כולן
אתחיל בדברי תודה לפרופ' יפה ברלוביץ' שהחזיקה על כתפיה את האגודה שנים רבות ועדיין ידה נטויה וכן דברי תודה לטובה בנסקי שהסכימה לקחת על עצמה את עריכת הניוזלטר בכדי שיוכל להתמיד ולצאת בעזרתה האדיבה של רוני בן-כנען. האגודה מתכננת לערוך באפריל כנס בנושא ההתנגדות לשוויון מגדרי בחברה ובאקדמיה בישראל. מי שרוצה לעזור מוזמנת לפנות אלי. 
שולחן העבודה שלי בתקופה הזו מתפצל בין מספר תחומים: אלימות כלכלית, קידום פרספקטיבה מגדרית בתוכניות הערכות למצבי חרום אקלימיים ודיון בצורות תקצוב עירוניות של תוכניות להפחתת עוני. בתחום האלימות הכלכלית אני מתמקדת בהתהוות סטנדרט הפעולה ברשויות על פיו אלימות נגד נשים איננה מצב חרום שיש לפעול ביחס אליו באופן מיידי. בנתונים שאספתי יחד עם דלית יסעור-בורוכוביץ' מעמק יזרעאל ואריאן רנן-ברזילי מאוניברסיטת חיפה מצאנו שזו התגובה של המועסקות ברשויות השונות לעובדה שאין להן המשאבים החומריים שיתאימו לתגובה הנדרשת, למשל מספר מספק של דירות חרום. בתקופת הקורונה העדר זה בלט במיוחד. נראה שהצעד הבא במאבק נגד אלימות נגד נשים הוא קודם כל מאבק למען דיור ציבורי ודירות מעבר.
מברכת אותנו בפוריות במחקר הפמיניסטי בישראל 
ובקשר מתחזק בין חוקרות ואקטיביסטיות
אורלי בנימין

כנסים מהדהדים

כנסים מהדהדים


ב 24 בנובמבר התקיים במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב 
כנס לכבוד פרישתה לגימלאות של פרופ׳ שרית הלמן

מתוך דברים שנשא פרופ' אמריטוס אורי רם בכנס:
״אני מתכבד ונרגש לשאת דברים בכנס זה לכבוד פרישתה לגימלאות של  פרופסור שרית הלמן, עמיתתי וחברתי מזה למעלה מעשרים-וחמש שנים.
בעשורים האחרונים נהוג להבחין בתוך הסוציולוגיה לא רק בין גישות מתודולוגיות שונות וגישות תיאורטיות שונות, אלא גם בין סגנונות שונים של עבודה סוציולוגית. בעקבות בוראווי (Burawoy) מקובל להבחין בין ארבעה סגנונות עיקריים: סוציולוגיה פרופסיונלית, סוציולוגיה ביקורתית, סוציולוגיה יישומית וסוציולוגיה ציבורית.
הסוציולוגיה הפרופסיונלית, הדומיננטית בארה"ב, פועלת כמו מדע טבע, ומחקריה מיועדים לבחינה בזירה  המדעית; הסוציולוגיה הביקורתית, שמקורותיה באירופה, מיועדת לדיון בזירה האינטלקטואלית, והיא בוחנת באופן ספקני את יסודות הסוציולוגיה המקצוענית; הסוציולוגיה היישומית ממוקדת בייעוץ מקצועי למקבלי החלטות מוסדיים; ולבסוף, הסוציולוגיה הציבורית  מדגישה את הזיקה העמוקה שבין חוקרות וחוקרים ובין קבוצות חברתיות שונות, בעיקר, קבוצות מוחלשות, ועל למידה הדדית ביניהם.
ההמלצה המקובלת כיום, היא לאו דווקא לראות בסגנונות אלה חלופות  מוחלטות, או לדבוק באחת מהן באופן בלעדי, אלא לגלות רפלקטיביות לגבי חלוקת העבודה ביניהן ולגבי איזונים נדרשים שונים. כל הדיון הזה, כמעט אין צורך לומר, מתייחס אל האקדמיה כאל אתר חברתי לכל דבר וענין ומניח כי גם באתר זה, כמו בכל אתר חברתי, מתנהל מאבק, לעיתים מעודן יותר ולעיתים תוקפני יותר, בין בעלי הגישות השונות הממוקמות באופן יחסי בשדה הכוח האקדמי.
שרית היא נושאת דגל של השילוב המאוזן בין סוציולוגיה מקצועית לבין הסוציולוגיה הביקורתית והציבורית. בגישתה לסוציולוגיה היא אחת התלמידות המובהקות של הסוציולוג הירושלמי ברוך קימרלינג, שגידל לפחות דור, אם לא דורות, של חוקרות וחוקרים המשלבות/ים גישה מקצועית, ביקורתית וציבורית. שרית מקיימת מורשת זו במלוא המרץ הן בפעילותה כחוקרת, הן בפעילותה בתוך המחלקה, הן בפעילותה בחברה הסובבת.
כמי ששירת במחלקה כ-25 שנים יחד עם שרית, והיה פעמיים ראש מחלקה, אני יכול להעיד שהיא נמצאת תמיד בחזית ובמרכז;  היכן שצריך להקים ועדה כלשהי, לארגן כנס מסטרנטים, או סדנת דוקטורנטים, או מפגש שנה אלף, או יום עיון כלשהו, תמצאו שם את שרית; והיכן שמתקיימת מסיבת מחלקה הכתובת הייתה במקרים רבים בביתה של שרית.  ובמקביל שרית מקדישה זמן מעל ומעבר להוראה ולטיפוח תלמידי מחקר. אחד ממפעליה החשובים היה הקמת המסלול לסוציולוגיה ביקורתית במחלקה, ושנים היא גם עמדה בראשו.
וזה לא נגמר בפעילות קוריקולרית וסמי-קוריקולרית. ידה של שרית היא באין סוף מסגרות חברתיות ופוליטיות – שמאליות ופמיניסטיות – בעיקר מן הסתם, באזור הנגב, עם תושבותיו ותושביו, במחאותיהם, עם נשים בדואיות הבזקקות להכנה לאקדמיה, עם ילדים פלסטינים שצריך להסיעם לבית חולים, בהפגנות נגד הכיבוש של נשים בשחור, ובעצומות נגד התפשטות תרבות הכיבוש וסתימת הפיות באוניברסיטה בנוסח תנועת אם תרצו.
ובכל הזירות הללו שרית חובשת בלי הצטדקות שני כובעים – הכובע של משתתפת והכובע של חוקרת...״
בתמונה: שרית הלמן בכנס הפרישה שלה בבן גוריון . קרדיט: אולג קומליק

חדש על המדף

חדש על המדף
image
ביקורת נאמנה: אמנות יהודית־פמיניסטית בישראל ובארצות הברית
דוד שפרבר
מאגנס, 2021

מהי אמנות יהודית־פמיניסטית וכיצד היא תורמת למרחבי האמנות, החברה והדת? הספר ביקורת נאמנה מציע מסגרת תיאורטית להבנת אופייה, דרכי פעולתה ותרומתה של תנועת האמנות היהודית הפמיניסטית הדתית, אשר התפתחה מאז סוף שנות התשעים של המאה העשרים בשני המרכזים היהודיים הגדולים – ישראל וארצות הברית. כמחקר ראשון מסוגו הוא עוסק באופן רחב ושיטתי באמנות זו ודן בביקורתה כלפי המסורת היהודית, ההלכה והמוסדות היהודיים הדתיים.
גיבורות הספר הן אמניות מישראל ומארצות הברית המבקרות ביצירתן את הטקסט הדתי, את הממסד הרבני ואת הריטואלים היהודיים. יצירותיהן מנותחות לאור האמנות הפמיניסטית הכללית וההגות היהודית־פמיניסטית ובהשוואה לפרקטיקות אקטיביסטיות, תוך ניתוח ההתקבלות של היצירות ובחינת הדיונים הציבוריים שהן חוללו.
הספר מראה כיצד האמנות היהודית־פמיניסטית משמשת סדנה לבחינה חוזרת ונשנית של המסורת, תוך חתירה תחת הבניותיה הממשטרות וניסיון לעצב אותה מחדש. מה שיכול להיתפס במבט ראשון כפרובוקציה וכמעשה אנטי־דתי, מתברר במבט בוחן ומעמיק יותר כעשייה דתית פנימית המכוונת לתיקון. העיון המשולב באמנות היהודית־פמיניסטית הצומחת בשני המרכזים – ישראל וארצות הברית – מאיר את ההקשרים המקומיים, את ההתפתחויות הדומות והשונות, ואת ההשפעות של הגלובליזם, התפוצתיות וההגירה, על האמנות.

ד"ר דוד שפרבר הוא חוקר אמנות עכשווית המתמחה באמנות יהודית ובאמנות הנוצרת בישראל, ובממשקים שבין אמנות ותיאולוגיה. עד לא מכבר הוא שימש כעמית פוסט־דוקטורט במכון למוזיקה מקודשת באוניברסיטת ייל בארצות הברית, שם גם לימד במחלקה לתולדות האמנות וכן שימש כעמית־מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים. כיום הוא ראש התוכנית ללימודי אוצרוּת אמנות עכשווית במכון שכטר למדעי היהדות בירושלים וחבר בית המדרש הישראלי לרבנות בהיברו יוניון קולג'. בשנת 2012 הוא אצר יחד עם דבורה ליס את התערוכה הבין־לאומית 'מטרוניתא: אמנות יהודית פמיניסטית' במשכן לאמנות עין חרוד.
image
מחשבות על אמנות מודרנית: פוטוריזם, סוריאליזם, נשים ומגדר
רות מרקוס
רסלינג, 2021

מחשבות על אמנות מודרנית מהווה סיכום של יובל שנות מחקר של רות מרקוס וכולל מאמרים במגוון נושאים בתולדות האמנות, בגישה רב-תחומית שניזונה מהרקע ומהידע הרב-תחומיים של המחברת בתולדות האמנות, בתיאטרון, באדריכלות ובמגדר. רוב המאמרים התפרסמו לאורך השנים בכתבי עת ובספרים. הספר מחולק לארבעה פרקים: הפרק הראשון כולל מאמרים בנושאים שונים באמנות המודרנית, בעיקר במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ובאמנים כגון מונה, גוגן, טרנר וברנקוזי; הפרק השני מתמקד באמנות ובמופע הפוטוריסטיים, בעיקר באמנים בוצ'וני ובּאל̠ה; הפרק השלישי עוסק בסוגיות של נשים ומגדר באמנויות, כגון פאם פאטאל, נזילות מגדרית ודימוי האנדרוגינוס והעירום בזִקנה; הפרק הרביעי עוסק באמנים ואמניות בישראל, כגון קליר יניב, ישראל רבינוביץ, חגית שחל ועוד.
מחשבות על אמנות מודרנית הוא פרי של מחקר חלוצי שהקדים את זמנו בביקורת האמנות בישראל: תחום הפיסול המודרני למשל כמעט לא נחקר; הפוטוריזם סבל מיחסי ציבור גרועים בגלל הקשר עם הפשיזם; הקונסטרוקטיביזם היה מצוי ברובו מאחורי מסך הברזל, אף על פי שהחלו להתפרסם מחקרים על אמנים ועל יצירות שהגיעו למערב. ובאשר לחקר אמנות ומגדר: לפני מספר עשורים הוא עדיין נתפס באוניברסיטה כנושא שולי ולא ראוי למחקר אקדמי – גישה שהחלה להשתנות רק בתחילת המאה הנוכחית עם הקמת התוכנית ללימודי נשים ומגדר. למרות התפתחות המחקר הבין-לאומי במגדר באמנות, במיוחד משנות ה-80 ואילך, עדיין היו בישראל מעט מאוד מחקרים על מגדר באמנות הישראלית, והמחברת היא אחת החלוצות במחקר זה.
 
ד"ר רות מרקוס היא מרצה בגמלאות בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל-אביב; נמנית עם המייסדות של התוכנית הרב-תחומית באמנויות והתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל-אביב; מייסדת העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. פרסמה מאמרים רבים בנושאים רב-תחומיים בעברית ובאנגלית, לצד הספרים הבאים: פיסול בקו ובחלל, סדרת קו אדום אמנות, הקיבוץ המאוחד (2003); נשים יוצרות בישראל, 1970-1920, סדרת מגדרים, הקיבוץ המאוחד (2008); מין ומגדר בפסלי הזוגות של ג'אקומטי, רסלינג (2015)
לוח מודעות

לוח מודעות

קולות קוראות, מלגות ועוד
מה קורה?

מה קורה?

כל מיני אירועים שיתקיימו בקרוב: ימי עיון, כנסים, הרצאות, ערבי שיח, סיורים, הקרנות, הקראות, מסיבות ועוד. 
ערב לזכרה של מרשה פרידמן: זוכרות את מרשה
5 בדצמבר 2021 בשעה 22:00
מאשה לאשה מזמינות אוך למפגש מקוון במלאת חודשיים לפטירתה של מרשה פרידמן
סיור בשכונות ואדי סאליב בעקבות התערוכה 'יוצאות מהשורה' 
10 בדצמבר, 2021 בשעה 10:00
במאי 2021 התקיימה תערוכת השירה והאיור  'יוצאות מהשורה' ברחבי תלפיות וואדי סאליב. 29 שירי משוררות לצד 29 איורים של מאיירות חיפאיות. התערוכה מבקשת להאיר נקודות חושך ועיוורון במרחב הציבורי ולעורר שיח על בטחונן של נשים במרחב.
מדריכות הסיור במסגרת אירוע 'רדאר': שירלי אקרמן ונועה ביבר. אורך הסיור כשעה. יש להירשם מראש. יציאה ממקום לשירה - סירקין 5. סיום ברחבת הכניסה של 'פירמידה' – מרכז לאמנות עכשווית.
אירוע זיכרון פומבי: שנה ללכתו של יונתן היילו
9 בדצמבר, 2021 בשעה 19:00
שוברות קירות מזמינות אותך לאירוע זיכרון ומחאה בכיכר הבימה בשיתוף עם משפחתו של יונתן לציון שנה לפטירתו. בערב זה תושק האסופה המיוחדת לזכרו של יונתן.
משכילות, דתיות ודעתניות: יחסים מגדריים בקבוצות מיעוט דתיות בישראל
15 בדצמבר, 2021 בשעה 16:00


יום העיון השנתי על מעמד האישה בחברה הישראלית של המסלול מגדר ופמיניזם במכון שכטר, לזכרו של משה שלוי ז"ל
image
צוות סמינר מזרחיות באקדמיה לשוויון מזמין אתכןם לחדש את השתתפותכם במפגשי סמינר מזרחיות לשנת הלימודים הנוכחית. 
המפגשים יערכו בימי ראשון בשמונה בערב.

28.11.21 | משה (שיקו) בהר ידבר על קהילתנות, ליברליזם, פנתריזם, אקדמיזם, מסורתיזם, ודו-לאומיות פמיניסטית במחשבה המזרחית המקרטעת מ- 1897 ועד הלום.
 26.12.21 | סיגל נגר-רון תציג את הרצאתה: מי סופר אותנו?
16.01.22 | דוד בן שבת ידבר על אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִּשָמַיִּם נִּשְקָף (מדוע ובעבור מי הומצא "המרחב הכפרי")
20.2.22 | רעות ריינה בנדריהם תציג את הרצאתה: מירחוב המדינה – כיצד יזמות כלכלית ומוסרית נשזרות יחד ומבנות את המרחב?
 20.3.22 | צבי בן דור -בנית ידבר על היסטוריה מזרחית: מהי והאם היא באפשר

תוכנית נפרדת תפורסם לגבי הההרצאות שיתקיימו בין מרץ ליולי.
נשים סופרות נשים

נשים סופרות נשים

בכנס של המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן שולבו רק שתי דוברות נשים וכ-20 דוברים גברים.
נשים עושות שלום תהו - האם אסטרטגיה מדינית-ביטחונית היא נושא לגברים בלבד? האם רק לגברים ממערכת הביטחון יש ידע וניסיון בנושאים אלו?
הן פנו למארגני הכנס ונענו שהכנס אורגן במהירות ולא היה זמן למצוא נשים נוספות.

בפנייתן למארגנים הן בקשו להזכיר שהחלטה 1325 של האו"ם, שאומצה בישראל, מדגישה ששילוב נשים ממגוון קהילות בתהליכי שלום וביטחון מאפשר נקודת מבט ייחודית וחיונית ומייצר הסכמים יציבים ובני קיימא, ואילו היעדר נשים מייצר קיבעון מחשבתי ומקטין את הסיכוי לפריצות דרך שיקדמו שלום בין ישראל לבין שכנותיה.

הן הציעו לצוות הכנס להמליץ על רשימה ארוכה של נשים ראויות שיוכלו לתרום רבות כדוברות בכנס.


פרסים מהדהדים

פרסים מהדהדים

מרכז זלמן שזר העניק שני פרסים לשנת תשפ"א לחוקרות מצטיינות

הזוכה בפרס ע"ש יובל היימן לחדשנות מחקרית לשנת תשפ"א היא פרופ' אורית רוזין מאוניברסיטת תל אביב. 
מראשית דרכה המחקרית עוסקת פרופ' רוזין בבחינת החברה הישראלית בשנים שלאחר קום המדינה ובולטת בהתעניינותה בצדדים הלא פוליטיים של חברה זו, בייחוד בחברה היהודית.
במחקרה הנוכחי, העוסק במשטר הרגשות הישראלי לנוכח הסכסוך היהודי-ערבי, מטמיעה רוזין עקרונות מתודולוגיים מתחום ההיסטוריה של הרגשות. המחקר דן בסכסוך היהודי־ערבי מקום המדינה עד למלחמת 1967. אך אין בספר עוד דיון פוליטי על הסכסוך, אלא מחקר המעוגן במגוון מקורות ארכיוניים שבעזרתם בוחנת רוזין מה היו הרגשות של הציבור, כיצד חינכו את הילדים, כיצד הגיב הציבור היהודי לרצח רבין ומה הייתה תחושת הציבור בדרכו לקלפי בשנת 1996. זהו מחקר מקורי וחדשני שפותח צוהר לדרך שבה רגשות, כמו צער, שמחה, פחד וכעס השפיעו על תוצאות הבחירות של 1996, ובייחוד מבהיר כיצד הסכסוך המתמשך משפיע בדרכים רבות ושונות על חיי היום־יום, על הרגשות ועל ההחלטות של רבים, נשים וגברים כאחד.
הנושאים שחקרה פרופ' רוזין ושעודנה חוקרת, מעידים ללא ספק על חדשנות מחקרית מבוססת ועל מחקר ראשוני וחלוצי והם הולמים ביותר את פרס היימן ואת זכרו של יובל היימן ז"ל.
הפרס מוענק לזכרו של יובל היימן ז״ל, שהיה חייל ומפקד בצה״ל ומסר את חייו בגבורה בכ״ג בתמוז תשע״ד ברצועת עזה במהלך מלחמת ׳צוק איתן׳ והוא בן 21 שנים.

הזוכה בפרס ע"ש יובל היימן לחוקרים צעירים לשנת תשפ"א היא ד"ר רויטל (טלי) בוסקילה, על עבודתה, ראשית החיים בחברה היהודית העות'מאנית: פוריות, לידה וילדות בקהילות היהודיות במזרח התיכון הטרום-מודרני.
העבודה דנה בשלושה שלבים מרכזיים בהתהוות התא המשפחתי באוכלוסייה היהודית שישבה באימפריה העות'מאנית בתקופה שראשיתה במאה השש-עשרה וסופה במאה תשע-עשרה: הראשון פוריות והריון, השני לידה, השלישי גידול וחיברות בראשית החיים. המידע על אודות שלושת השלבים האלה אותר ולוקט מתוך מקורות ראשוניים בני התקופה והם מגוונים, מרשימים ומרתקים.
איסוף הנתונים והעיסוק בשלבי ההתהוות של התא המשפחתי מאפשרים לד"ר בוסקילה להציע דיון תיאורטי על היבטים שונים במושא מחקרה, על המבנים החברתיים והמאמץ לשמרם בעזרת מנגנוני פיקוח, על 'זמן לימינלי' ו'מרחב לימינלי' שבהם קבוצות מודרות ומושתקות הופכות לבעלות כוח ועוצמה, על אופני העברת ידע ועל השימוש שנעשה בו.
ד"ר בוסקילה מניחה לפנינו מחקר רב-ממדי ורב-רבדי שמסיר את המעטה הפטריארכלי המוכר ובעקבות כך מעמת אותנו עם ההכרה שידיעותינו על החברה היהודית באימפריה העות'מנית היו אך מועטות וחלקיות ועם ההבנה שיש להרהר אחר הנחות שרווחו במחקר על אודותיה ולעיתים אף לערער עליהן. מחקרה של ד"ר בוסקילה פורץ דרך ומתווה דרך, ובשל כל המעלות שנמנו כאן היא נמצאה ראויה ביותר לקבל את הפרס ע"ש יובל היימן לחוקרת צעירה.
פרס זה מוענק לזכרו של יובל היימן ז״ל שהיה חייל ומפקד בצה״ל ומסר את חייו בגבורה בכ״ג בתמוז תשע״ד ברצועת עזה במהלך מלחמת ׳צוק איתן׳ והוא בן 21 שנים.
image

מידעון זה יוצא לאור בסיוע 
הקרן המשפחתית על שם שרה בקר ואסתר ברלוביץ 
ולזכרן הטוב 


image
 
Facebook
Website
כתבו לנו:  

 שלומית שמחי - אשת קשר: