רובנו גדלנו עם תפיסה הירואית של נתינה. ההורים סיפרו לנו כמה חשוב לחלוק, להתנדב, לעזור.
אבל מי לימד אותנו להרגיש בסדר לקבל?
שמותר לבקש עזרה? שזה ממש בסדר ואף חובה לקבל מחמאות ותמיכה?

מתוך עיסוק רב שנים בנושא, גיליתי שלבעלות עסקים (ולנשים בכלל) הרבה יותר קל לתת מאשר לקבל. מזדהה? זה נובע גם מהחינוך שלנו בבית ודרך מאות שנות תרבות שכזו, שלימדו אותנו להיות מרצות, מסתפקות במועט, מקריבות. זו האמת.

ועוד עניין שמוסיף שמן למדורה... לבקש ולקבל נחשב בתרבות שלנו בטעות, כחולשה.
ואנחנו הרי נשים חזקות! חכמות! משפיעות! "שתמיד נהיה בצד הנותן".
מה פתאום לקבל ולגבי לבקש אין בכלל מקום בתמונה הזו.

ועם זאת, אנחנו תמיד רוצות יותר! יותר לקוחות, ועוד קצת כסף. יותר פרגון ונחת ובהירות ושלווה. יותר קלילות בשיווק ומיגנוט של האנשים המדוייקים לנו.

ספויילר- זה לא! :) והנה אופס, כך נולד לו  פלונטר , דיסוננס תודעתי שתוקע אותנו!

החוקים היקומיים עובדים אחרת. לקבל ולתת זה אותו דבר, אותה מטבע. 

כמו בנשימה- מכניסים אוויר ומוציאים אוויר. אי אפשר להישאר רק בצד אחד ולהמשיך לחיות.
ויש עוד סוד קטן- דווקא להתחיל מקבלה מאפשר לנו לתת יותר ולחיות עם זה בשלוה ובנחת. לתת במידה הנעימה לנו, יכול לקרות רק כאשר אנחנו מקבלות ומטעינות את עצמינו.
כשאנחנו הופכות להיות השמש בחיים שלנו, יש לנו מלא להעניק גם לאחרים שמסביב.
וזה הדבר הכי רחוק מאגואיזם שאני מכירה!
בקיצור, לקבל ולבקש זה שיעור שמצריך אומץ. וזה שיעור גלובלי לכל כך הרבה נשים! אבל כשלומדים אותו...זה מז'ה כיף ומתגמל!
מתוך זה נולדה הפעילות- 5 ימים של תרגול קבלה ביחד.

בפעילות ממוקדת ופרקטית בקבוצת פייסבוק סגורה
נפרק את השורשים של התפיסות הלא מקבלות (והמרצות) שלנו ונתרגל ביום יום עוד ועוד רבדים של קבלה.

קבלה של מה בדיוק?!

קבלה שלי אותי ואת כל מה שמתחולל בתוכי

קבלה של המציאות ועשייה לא מתוך מאבק במצב
קבלה של הגרסה הגדולה שאני חולמת להיות
וכן, ברור ברור ברור ש

(ספויילר 2- כל אלה באים ביחד)

מתחילות ב- 3.4.22
הלייב הראשון ב 9:00 בבוקר
למה דווקא קבלה ולא נתינה של המתנות שלך לעולם?
כי את הנתינה אנחנו עושות בכל מקרה...

מה קורה כשאנחנו מתאמנות ביכולת לקבל?
בין אם בדברים קטנים, פשוטים כמו מחמאה על השמלה
ובין אם מחמאות על פוסט או על כתיבה...
אנחנו מחזקות ומשדרות על תדר חזק של- תודה!!! איזה כיף, עוד כאלה פליז!
תדר ממגנט שדואג שהיקום ויושביו בני האנוש יביאו לנו עוד.
לאט לאט (מהר מהר) נראה את זה קורה במציאות שלנו.
עוד מאותם דברים שאנחנו גם ככה רוצות לעצמינו!

רק כשאנחנו פותחות את ידינו לקבל, אנחנו בעצם מכינות את הכלי
לכל אותם דברים שאנחנו מאחלות לעצמינו בשקט בלב.
כשאנחנו רק בנתינה חד צדדית= ריצוי= אין שפע אלא כיווץ.
כשאנחנו מסכימות לקבל, להטעין את עצמינו זה מקרין החוצה ויש לנו אפשרות לתת מתוך המקום הגבוה שלא מחסיר מעצם הנתינה.

הכנתי את האתגר הזה קודם כל בשבילי ועבורי ואני יכולה להגיד לך שאני מתורגלת היטב! לא משנה אם את כבר מתורגלת בלקבל, תמיד יש עוד דרגה.
למדת לקבל? מדהים! מה עם לבקש? למדת לבקש? מדהים! מה עם להיות מוכנה להזדקק?
אני לא אגזים אם אגיד שזה תהליך שיש בו ריפוי של ממש!

מוכנה לצעד הקטן שיגדיל את הכלי ואת היכולת שלך לקבל יותר בחיים ובעסק?